| ירושלים |
| מערת צדקיהו |
| תיק תורם – פרוגרמה לפיתוח האתר |
| שם המזמין | הקרן למורשת הכותל |
| משך | אפריל 2008 |
| כתובת | גוש: 30055, חלקה: 1, רחוב: סולטאן סולימן |
| מבצעים |
אדר' מרקוס אידלקופ
|
תיק תורם זה נערך כדי לגייס משאבים לפיתוח האתר.
מערת צדקיהו היא המערה המלאכותית הגדולה ביותר בישראל, 230 מטר אורכה ו- 9000 מ"ר שטחה. היא משתרעת מתחת לרובע המוסלמי שבעיר העתיקה עד תוואי רחוב ויה-דולורוזה. הכניסה למערה נמצאת ברחוב סולטאן סולימן כ-120 מ' ממזרח לשער שכם. רחבה מרוצפת ומדרגות בצורת חצי משושה מובילות לפתח קטן בעל דלת ברזל, שדרכו נכנסים למערה גדולה, לחלליה ולסיפוריה.
מערת צדקיהו שימשה מקור לחציבה של אבני בנייה בתקופות שונות. ריבועים, מלבנים, חריצים וגושי אבן בקירות המערה, בתקרה וברצפה, הם עדות לפעולת החציבה במקום.
ניתן לזהות במערה מעט שיטות חציבה האופייניות לימי בית ראשון, ובעיקר ניכרות בה שיטות חציבה האופייניות לימי בית שני. למרות זאת, החוקרים אינם מגדירים את התקופות שבהן שימשה המערה כמחצבה. המערה שימשה בוודאות כמחצבה מתקופת בית שני. ככל הנראה, השתמש המלך הורדוס באבנים שנחצבו מהמערה לבניין בית המקדש, וייתכן שגם לבניית הקירות העצומים שתוחמים את הר הבית, ובתוך כך את הכותל המערבי. אין אנו יודעים האם השימוש במערה כמחצבה נמשך בתקופות מאוחרות יותר. יש חוקרים הסבורים שהמערה נחסמה במאה ה-11 בידי הפאטימים, שפחדו כי אויביהם ייכנסו למערה ודרכה יפרצו אל העיר. כך או אחרת, המערה הייתה חסומה עד אמצע המאה ה-19. בשנת 1854, בדרך מקרה, גילה המיסיונר האמריקני ג'יימס טורנר ברקלי את פתח המערה ואף עסק במדידתה. השימוש האחרון והידוע של חציבת אבנים מהמערה קשור לבניית מגדל השעון מעל שער יפו, בראשית המאה ה-20.
שמות רבים למערה זו:
מערת צדקיהו. מערת צדקיהו, זהו השם המוכר ביותר של המערה. מקורו באגדה המספרת שבשנת 586 לפנה"ס ברח המלך צדקיהו לכיוון יריחו והסתתר במערה.
מחצבות המלך שלמה. מהרגע שבו הבינו החוקרים, כי מערה זו נוצרה או הורחבה בעקבות פעולות חציבה, החלו לתהות מי היו הכורים הראשונים שהשתמשו בה לבניית ירושלים. בתנ"ך מסופר: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת." (מלכים א, ה, כ"ט- ל"ב).
פסוקים אלה הביאו חוקרים שונים להניח, כי ממערה זו חצב שלמה את אבני הבנייה לייסוד הר-הבית. מכאן קיבלה המערה את השם, המוכר גם כיום, "מחצבות המלך שלמה" King Solomon's Quarries)). בעניין זה ראוי לציין כי צ'ארלס וורן (Charles Warren), שהגיע לכאן בשנת 1867 בראש משלחת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund), היה חבר במסדר "הבונים החופשים" שראו במלך שלמה את פטרון המסדר.
המערות המלכותיות. במכתב ששלח מנהל מחלקת העתיקות המנדטורית למזכיר הראשי של הממשלה הבריטית ב-27 בפברואר 1946, הוא מתייחס למערה ולשמותיה. וכך הוא כותב: "מקובל להניח כי "מחצבות שלמה (המלך)" הן אותו מקום הנקרא גם "המערות המלכותיות" שהוזכרו ע"י יוספוס בתיאורו את החומה השלישית של ירושלים. (מלחמות, ספר 5 פרק 2,4)".
מערת הכותנה. באותו מכתב מצוינים שמות אחרים למערה: "המערות נזכרות גם על ידי מוגיר א-דין במאה ה-15 ואז נקראו "מגהרת אל קיטאן" (מערות/ חללים לפשתן/ כותנה), ושוב תוארו על ידי נוסע טורקי מהמאה ה-16". השם מערת הכותנה מופיע במפות שונות, כמו למשל מפת ירושלים מ- 1873, שהוכנה על-ידי קונדר ( (Claude R. Conder, מחלוצי המחקר הארכיאולוגי בלבנט. על המפה כתוב, סמוך לכניסה למערה: "Cotton grotto". במפה נוספת שהוכנה עשר שנים מאוחר יותר, על-ידי Hermann Guthe, ידען שמי גרמני, נרשם "Eingang zur Baumwollengrotte" (מערת הכותנה).
פרט נוסף הנקשר לסיפורי המערה הוא תחריט ה"כרוב". בשנת 1874 גילה הארכיאולוג הצרפתי Charles Clermont-Ganneau בקטע המזרחי של המערה, חריטה בסלע, המתארת דמות בעלת ראש של אדם וגוף של אריה בעל כנפיים. התחריט נעקר ממקומו על ידי החוקר ונמצא עד היום בלונדון, בידי הקרן לחקר ארץ-ישראל.
ערכי האתר
ערכה ההיסטורי של מערת צדקיהו נובע מהיותה מחצבת אבני הבנייה של ירושלים, במשך כ-2000 שנה לפחות. נוסף לכך, גלום במערה ערך טכנולוגי הודות לסימני החציבה שיש בה, המעידים על שיטות העבודה.
הערכת המצב הפיזי
רמת ההשתמרות של המערה טובה, לא ניכרות בה בעיות הנדסיות. המערה פתוחה כיום לקהל. מצב השתמרות המערה אינו מצריך פעולת שימור.
עקרונות ההתערבות באתר
עקרונות פיתוח האתר, המוצעים בתיק התורם, מותאמים לפעולה באתר מורשת תרבות. יושם דגש על התערבות הפיכה, שאינה פוגעת פיזית במורשת או מקדמת הרס באתר. בהתאם, הוצע כי יוסדר מסלול הליכה מלוחות עץ שיונחו על שפכי האדמה הקיימים; יוצב מעקה לאורך מסלול ההליכה במערה, ויוכשר מקום אחסון לצורך אירועים שיתקיימו באולם ה"בונים החופשיים". תתאפשר גישה לאנשים בעלי מוגבלויות.
הכניסה למערה. הכניסה למערה תודגש באמצעות שילוט הכוונה והסבר. שער הכניסה, דלפק המידע ועמדת מכירת הכרטיסים יעוצבו ברוח המקום ויוכשר מעבר משופע כדי לאפשר נגישות לאנשים בעלי מוגבלויות.
שילוט. לצורך ההסברה באתר הומלץ, כי יותקן שילוט בכניסה למערה, שבו ייכתב תיאור ההיסטוריה של המקום ותוצג מפה של המערה על רקע מפה של העיר העתיקה. נוסף על כך, יותקן שילוט הסבר במספר מקומות בתוך המערה.
תאורה. תותקן תאורה לאורך מסלול ההליכה, בחללים ובמספר נקודות בעלות עניין כמו למשל, שרידי החציבות בסלע או חריטת ה"כרוב".
סיכום
תיק התורם מציג את אפשרויות הפיתוח התיירותי באתר, בהתאם לעקרונות התערבות באתרי מורשת. כאשר יגויסו המשאבים הנדרשים לפיתוח התיירותי במערה וסביבתה, יידרש תכנון מפורט של פרטי הבנייה המוצעים.
מקורות
בהט ד' 1980. אטלס כרטא לתולדות ירושלים. ירושלים.
ששון א' תשס"ב. מערת צדקיהו - עדויות לשיטות חציבה מסורתיות בארץ-ישראל. בתוך י' אשל, עורך. מחקרי יהודה ושומרון יא. אריאל. עמ' 358-345.
Friedman Thomas L. 1985. "Quarrying history in Jerusalem". New York Times, 1 December 1985.
גנזך המדינה
Ancient maps of Jerusalem. The Eran Laor Cartographic Collection - The Jewish National and University Library & The Hebrew University of Jerusalem. http://maps-of-jerusalem.huji.ac.il/
------------------
מרקוס אדלקופ, מרס 2009
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
