| בית שאן |
| סקיתופוליס |
| שימור פסיפס הפורום הביזנטי |
| משך | אוגוסט 2006 – ספטמבר 2007 |
| מבצעים |
אילן פחימה - מנהל פרויקט
ג'ק נגר - רע"ן שימור אומנותי, ליווי מקצועי
יורם סעד - ראש ענף ביצוע, ליווי מקצועי
אלי ליברטי
דוד אזולאי
|
שרידי העיר בית שאן העתיקה (ניסה-סקיתופוליס; סקיתופוליס; ביסאן) נחשפו בחפירה ארכיאולוגית שערכה משלחת מהאוניברסיטה העברית בראשותם של פרופ' יורם צפריר ופרופ' גדעון פרסטר בין השנים 1988- 1996 וגם משלחת של רשות העתיקות בראשות ד"ר גבי מזור. בין השנים 1995- 2004 נערך פרויקט שימור מסיבי באתר, ומשנת 2004 ואילך מתקיימת בו תחזוקת שימור.
רצפת הסיטרה הדרום מזרחית של סטיו הפורום הביזנטי, המכונה גם ה'אגורה', נחשפה בחפירה שערך בשנת 1993, הארכאולוג ד"ר ואליד אטרש. מאז החפירה הארכיאולוגית ועד סוף שנת 2005, ניצבו הפסיפס ושרידי הקירות התוחמים אותו חשופים לתנאי הסביבה ולפגיעות מכניות.
הפורום הביזנטי משתרע מצפון מערב ל'בית המרחץ המזרחי', וככל הנראה הוקם בשלהי המאה הד' לספירה., בעת הקמתו פורקו מבנים רומיים שהיו במקום. הפורום הביזנטי, שמתארו אינו רגולרי (115-130x45-55 מ'), היה תחום מדרום-מערב בתאטרון, מדרום-מזרח ב'בית המרחץ המזרחי', מצפון-מזרח במזבח המונומנטלי, בנימפאון ובמקדש, ומצפון מערב ב'רחוב פלאדיוס'.
הפורום היה שטח ציבורי פתוח שבמרכזו ניצב מונומנט עיטורי, שעיצובו ותפקידו אינם ברורים. המונומנט ניצב על מסד בעל מתאר רבוע ששרידיו נחשפו. הפורום היה מוקף סטווים, אשר תחמו סיטרות מרוצפות פסיפס צבעוני. רוחבן של הסיטרות כ-8 מ'. רצפת הסיטרה הצפונית-מערבית הייתה מעוטרת באיור של חיות-בר: אריה, זברה ואייל. רצפת הסיטרה הדרומית-מזרחית הייתה מעוטרת דגמים גאומטריים ובה כתובת בטבלת אוזניים (tabula ansata). לשון הכתובת מעידה על זמן בנייתו של הפסיפס: "בימיו של תאודוסיוס בן מרקיאנוס ההגמון (המושל) המזהיר ביותר הסטיו רוצף בפסיפס".
בראשית המאה הו' לספירה נעשו שינויים בעיר, וגם בפורום הביזאנטי, בעיקר בצדו הדרום-מערבי. סטיו שנבנה לרוחב הפורום צמצם את שטחו ופגע באחת מפינות הכתובת.
בעיות ההשתמרות שזוהו בפסיפס:
- בליית אבן כתוצאה מגורמים סביבתיים כגון: ניקוז לקוי, חלחול מים, קרני השמש ושינויי טמפרטורה.
- התקלפות אבן כתוצאה ממעבר מים, תהליך התאדות ושינויי טמפרטורה.
- התגבשות מלחים על פני האבן.
- פגיעה מכנית באבן וסדיקה.
- התנתקות של שכבת אבני הפסיפס (tesserae).
- אובדן אבני פסיפס.
- היעדר התערבות משמרת, מחזור בליה מואץ והידרדרות מתמדת במצב השרידים.
הגורמים העיקריים לבליה והרס הממצא מאז חשיפתו:
היעדר פעולות עזרה ראשונה בשימור, בזמן החפירה (1993).
השתרשות צמחייה. היעדר פעולה לתחזוקה של הממצא ולהדברת הצמחייה הוביל להתפתחות של עשבייה וקני-סוף ברצפת הפסיפס. הדבר גרם לנתק ביו שכבות הפסיפס ולאובדן אבני הפסיפס.
ניקוז לקוי. תעלות הניקוז החוצות את הפסיפס, שנסתמו במהלך הזמן, הובילו להיקוות של מים על פני הפסיפס, לחדירה של מים לתשתית הפסיפס וכתוצאה מכך להתפוררות חומר המליטה ולנתק בין שכבות הפסיפס.
פעולת השימור כללה:
- ניקוי הפסיפס
- ניכוש הצמחייה והדברתה
- ייצוב שולי הפסיפס
- לצורך ההוצאה של קטע הפסיפס השקוע והחזרתו לאתרו נעשו הפעולות האלה:
נוקו פני הפסיפס ובין אבני הפסיפס בעזרת מים ומברשת קטנה, הודבקה תחבושת דקה על השטח המיועד להוצאה, סומן הקטע המיועד להוצאה, ונחתך בסכין-מנתחים (Scalpel) כדי להפרידו מהפסיפס, אחר כך נותק הפסיפס משכבת התשתית, והוצא על פלטת עץ. אז נוקה גב הפסיפס ונבנתה תשתית חדשה בהתאם לחתך המקומי – שכבת סלע; שכבת רודוס (Rodus); שכבת טסלאטום (Tessellatum) – לבסוף הוחזר הפסיפס לאתרו.
- אבני פסיפס הושבו למקומן.
- יוצבה שכבת הפסיפס העליונה (הטסלאטום) בעזרת אבני פסיפס וחומר מליטה.
- הסדרת הניקוזים בוצעה כך:
הוצאו חלקי פסיפס ששקעו, הושלמה התשתית והוחזר קטע הפסיפס שהוצא למפלס מקורי; נחפר בור ספיגה; נוקתה תעלת הניקוז- החוצה את הפסיפס- ויוצבו דפנותיה. יצרו שכבת תשתית – רודוס – חדשה באזורים סמוכים לפסיפס ובקטעים חסרים, תוך יצירת שיפועים מתאימים.
- ייצוב הקירות נעשה בדרך זו:
נוקו המישקים שבין האבנים מחומר מליטה מתפורר ולכלוך; נשטפו המישקים; נתמכו אבנים לא יציבות; הושלם חומר מליטה חדש במישקים.
בשל תנאי מזג האוויר במקום וכדי למנוע סדיקה והתפוררות של חומר המליטה החדש, היה צורך להאט את תהליך התייבשות החומר בעזרת בד רטוב.
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
