1. חיזוקן של אומנות השדה.
2. שחזור קמרונות בחלקו הדרומי של האולם.
3. השלמת שחזור החזית המערבית של האולם.
4. שימור שרידים מהתקופה ההלניסטית, הקדומים לזמן בניית האולם ההוספיטלרי.
אומנות השדה:
מבנה האומנה המקורית כולל את בסיס האומנה, גזע האומנה (1.80 X 1.80 מ'), שורת הקרניז הבולטת ממישור האומנה, (שעליה נסמכת הקשת של צלב הקמרון) ועקב הקמרון, המורכב משלוש שורות אבן שבבסיס רדיוס הקמרון.
רבות מאומנות השדה ששרדו, נעטפו בתבנית בטון ופלדה כדי למנוע קריסתן. בחלק מהן, נותרו שורות אבן חשופות. חלק מאבנים אלו נסדקו או התפוררו, התהליך הואץ עם חשיפת האולם, והן הגיעו למצב שבו נוצרה סכנה ליציבות האומנה וקמרונות האבן המקוריים שמעליה.
מתוך רצון לשמור על הבנייה המקורית באבן ככל האפשר, הוחלט להחליף רק את האבנים הפינתיות ואת אלו שנשחקו לעומק רב. תחילה תועדו כל שורות האבן החשופות, ונעשה ניתוח של גודל, צורה ומיקום האבן בהתאם למישור האומנה המקורי. לפי ניתוח זה, סותתו האבנים החדשות והוכנסו למקומן.
באחת האומנות נוצר צורך להחליף גם את שורת הקרניז כולה, דבר שהצריך סיתות ידני של הפרופיל המאפיין את אבני הקרניז השונות.
שחזור קמרונות
לפני תחילת הפרויקט הנוכחי היו לתקרת הקמרונות של האולם , שלושה מופעים שונים, וזאת כתוצאה מהרס בתקופות שונות. בחלקו המרכזי של האולם נשתמרו קמרונות אבן מקוריים. בחלקו הצפוני של האולםהתרחשה התמוטטות של קמרון במהלך החפירה של שנות ה-90. הפתרון שיושם אז היה יציקה של קמרונות בבטון, והם נצבעו בשלב מאוחר יותר.
בחלקו הדרומי של האולם לא השתמרו הקמרונות, ובו נוצקו אומנות בטון ובאופן חלקי גם תקרת בטון שטוחה. מטרת ההתערבות הייתה להשיב למבנה את הסכמה הסטטית שלו, ובכך למנוע את המשך תהליכי ההרס שאפיינו אותו.
בהתערבות הנוכחית נדרשנו לייצר קריאת חלל ברורה יותר של האולם ולמתן את המופעים השונים, שנוצרו כתוצאה מהתערבויות הנדסיות ושימוריות, שהיו נכונות לשעתן, אך לא העניקו לאולם את החזות האופטימלית.
מתוך תפיסה זו הוחלט על שחזור הנפח של הקמרונות החסרים, להוציא שני קמרונות וחצי בפינה הדרום מזרחית, שנותרו פתוחים מתוך כוונה להותיר זכר להיסטוריה המבנית, השימורית וההנדסית של האולם. לאחר דיונים רבים הוחלט, כי בניית הקמרונות תבוצע בבטון, במתווה הגאומטרי המקורי שלהם. לצורך ההשענה הקונסטרוקטיבית של הקמרונות המודרניים, שוחזרו שתיים מאומנות הקיר הדרומי באבן, עד גובה עקב הקמרון. יציקת הקמרונות הייתה אתגר שימורי והנדסי בשל הגאומטריה האי רגולרית, החיבורים בין המקורי לחדש והצורך ליצור תמיכה לקמרונות החדשים על מרכיבי המבנה הקיים. בסיומו של התהליך הושגה מטרתו העיקרית, וכיום יש אחידות רבה בין האזורים שבהם שוחזרו קמרונות, והשפה הגאומטרית המקורית של האולם ברורה יותר.
