| בתי כנסת בגליל |
| הצלת בתי הכנסת בגליל |
| שימור במבט אזורי, 2014 |
| שם המזמין | תכנית "ציוני דרך" במשרד ראש הממשלה |
| מבצעים |
יעל אלף
עמית רוזנבלום
דינה אבשלום-גורני
|
דגשים: אינוונטר שימור; תכנית שימור ופיתוח אזורית; שיתופי פעולה עם בעלי עניין; מודעות; ניהול אתרים; שימור בתי הכנסת בגליל; ניטור ותחזוקה; הנגשת מידע
בשנת 2013 יצא לדרך פרויקט "הצלת בתי הכנסת בגליל". את הפרויקט מבצע מינהל שימור ברשות העתיקות במימון תכנית "ציוני דרך" במשרד ראש הממשלה. יעל אלף מרכזת הפרויקט; עמית רוזנבלום, משמר ראשי; ערן חמו, מנהל מח' פרויקטים; רז עפרון, רע"ן תכנון; יורם סעד, רע"ן ביצוע (מינהל שימור); דינה אבשלום גורני, ארכאולוגית מחוז גליל מזרחי; אורן זינגבוים, מפקח נפת גולן; גלעד צינמון, מפקח גליל מזרחי תחתון; אורי ברגר מפקח נפת גליל מזרחי; צח הורביץ, ארכאולוג מחוז גליל תחתון ועמקים (מרחב צפון ברשות העתיקות).
רשות העתיקות ופרויקט 'ציוני דרך' במשרד ראש הממשלה, יזמו את הפרויקט להצלת בתי כנסת עתיקים בגליל. יותר ממאה שנים עוסקים ארכאולוגים בחפירה של בתי הכנסת העתיקים בישראל, ובשנים האחרונות אנו עדים לפריחה מחודשת במחקריהם. בתי הכנסת בגליל כלולים ברשימה הטנטטיבית של ישראל לרשימת מורשת עולם של אונסקו, אולם, עד היום (2013) לא נערך סקר מקיף על אודות מצבם הפיזי ולא נערכה תכנית לשימורם בראייה אזורית כוללת.
במסד הנתונים של רשות העתיקות מצוי מידע מדעי על בתי כנסת, אך אין נתונים על מצב ההשתמרות של השרידים. בדוחות החפירה קיימים, אמנם, תיאורים מפורטים יותר, אך גם אלו אינם משקפים את רמת ההשתמרות של האתרים ואת צורכי השימור. בתמונה מסקר ה- PEF מבית הכנסת הצפוני בברעם, למשל, נראים פריטים רבים וכן מזוזות ומשקוף מרשים עומדים על תילם. המשקוף הועבר למוזיאון הלובר, פריטים נוספים נשדדו, ובשטח נותרו מסדי קירות בודדים. באתרים אחרים, כמו בבתי הכנסת בחמת גדר או בתל אצטבה, הוצאו הפסיפסים לתצוגה במוזאונים, ושרידי המבנים עומדים מוזנחים וחשופים לפגעי הטבע והאדם. כמותם נמצאו מוזנחים ובמצב מעוער גם בתי הכנסת בעין נשוט, דביה ודיר עזיז שבגולן, בתי הכנסת בגוש חלב, במירון, בוואדי חמאם, במרות ועוד.
המכשול העיקרי בשימורם של האתרים מצוי בהיעדר מודעות לערכיהם התרבותיים של בתי הכנסת ולעתים אף לעצם קיומם של האתרים. זאת ועוד, חוסר מידע ברשויות באשר לצורכי השימור ולפוטנציאל הפיתוח של האתרים גורם אף הוא להזנחתם.
מטרת הפרויקט, אם כן, היא להעלות את בתי הכנסת העתיקים בגליל "על המפה" במספר מישורים: שימור השרידים וחיזוק הנוכחות שלהם בנוף, קידום המחקר, הנגשת המידע לציבור והעלאת המודעות של הקהילה למורשת ההיסטורית בסביבתה. לשם כך נבנה לראשונה, בשיתוף תחום טכנולוגיות מידע ברשות העתיקות, בסיס נתונים לשימור לאתרים ארכאולוגיים על בסיס מערכת מידע גאוגרפית (GIS). מאפייני המערכת הוגדרו בהתאם למידע הנדרש לשימור האתרים ותחזוקתם והם כוללים, נכון להיום, מידע סטטוטורי, מידע על מצב ההשתמרות והסיכונים והערכה תרבותית של האתר. המידע נאסף מסקר שימור בשטח ומסקר ספרות, והוא משולב בשכבות המידע של רשות העתיקות והפורום למידע גאוגרפי של מרכז מיפוי ישראל. כלי זה משמש לצורך קבלת החלטות על אופן ההתערבות בכל אתר ואתר מתוך הערכה של מכלול ההיבטים. בסיס הנתונים שהוקם הוא למעשה פיילוט לתשתית ניהול, ניטור ותחזוקה רב שנתיים.
הסקר התמקד בכ-60 אתרים שזוהו בהם שרידי מבנה של בית כנסת. מחציתם מצויים באחריות גופים שונים, כגון: רשות הטבע והגנים, רשויות מקומיות וכנסיות, ומחציתם נותרו עד היום ללא גוף אחראי המעורב באופן ישיר בשימורם. נוכח מצב זה, אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט הוא לקדם שיתופי פעולה עם הרשויות המקומיות ועם בעלי עניין נוספים באותם אתרים "יתומים", כדי להבטיח בהם פעילות שימור מתמשכת,] שתכלול הקמה של מערך תחזוקה ופיתוח תכניות לתיירות, לחינוך ולמעורבות קהילתית.
מהמבנים שנסקרו, שנים-עשר נמצאו במצב מעורער או מסוכן, אשר מחייב התערבות מיידית לעזרה ראשונה. כדי לטפל במבנים אלו הוקם 'צוות שימור' שהחל בביצוע עבודות ייצוב ושימור.
הפרויקט מאפשר לנו, לראשונה, לבנות מודל למערך ניהול של משאבי המורשת בראייה אזורית ארוכת טווח. המודל נבנה בגישה משלבת, הרואה את הצלת האתרים הן מההיבט הפיזי – בייצוב של המבנים ושימורם, הן מההיבט הערכי – ב"הצלת הידע" ובהנגשתו, ומההיבט ציבורי-חינוכי – בשיתוף הקהילה. הרציונל של המודל מבוסס על ההכרה, כי המודעות וההערכה לבתי הכנסת ולסביבתם בקרב הציבור הרחב, הקהילה המקומית, הרשויות ובעלי העניין הנוספים הם תנאי לשימורם הפיזי ולתחזוקתם לאורך זמן.
נכתב לכנס רשות העתיקות, מרחב צפון ואוניברסיטת חיפה, 11 דצמבר 2013
עדכון 2014
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
