|
|
 |
| תל-אביב - יפו |
| יפו העתיקה |
| סמטת מזל דגים, תיעוד מקדים למבנים 1, 3, 5 |
| שם המזמין | מר אנדרי עוטון ז"ל |
| משך | אוקטובר 2013 |
| כתובת | סמטת מזל דגים 1, 3, 5 |
| מבצעים |
אדר' פאינה מילשטיין
אדר' הילה ברגר און
|
בשנת 2013, בעקבות יוזמת פיתוח, נערך למבנן בסמטת מזל דגים תיק תיעוד מקדים מטעם רשות העתיקות. התיעוד התמקד בעיקר בקומות העליונות של המבנים. התיק כולל המלצות והנחיות לשימור.
המבנים המתועדים שימשו במקור למגורים ולמסחר. הם הוסבו, כמו מבנים רבים אחרים ביפו העתיקה, בסוף שנות ה-60 של המאה הכ' לשימוש מסחרי ולאומנים. עם שיקומה של יפו העתיקה, בוצעו במבנים שינויים פנימיים וחיצוניים כדי להתאימם לשימוש המחודש.
המבנן הוקם במתחם המנזר הארמני. כיום הוא מצוי בבעלותה של החברה לפיתוח יפו. בשנת 2009 הוציאה מחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב צו סגירה לקומות העליונות במבנן בשל היותו 'מבנה מסוכן'. בשנת 2012 פסק השימוש בהן, והן נסגרו. בקומת הקרקע של המבנים המשיכו לפעול מוזיאון לאומנות יוצאי תימן, גלריות ובית קפה.
מבט כללי אל המבנן, 2013
האתר הוכרז לשימור, והשימושים המותרים בו הוגדרו בתכנית בניין עיר 606 א' משנת 1987. תפיסת השימור בתכנית אסרה עבודת בנייה, למעט מקרים מיוחדים באישורה של ועדה מייעצת, ולתחזוקה החיונית לשמירה על יציבותו ועל הבטיחות בו.
מיקום וסביבה
המבנן ממוקם על מורדותיו הדרומיים-מערביים של תל יפו. מצפון וממזרח צמודים אליו מבנים, מדרום עוברת סמטת מזל דגים וממערב רחוב קדומים המוביל לכיכר קדומים, היא הכיכר הראשית בעיר העתיקה.
מיקומו של המבנן הוא נקודת ציון בעיר העתיקה כיום. יחד עם מתחם 'מוזאון אילנה גור' מהווה המקום 'שער כניסה' מכיכר הקדומים לסמטת מזל דגים. סמטה זו היא מהרחובות ההיסטוריים שנשתמרו על אף התהפוכות ביפו העתיקה.
מיקום המבנים במפת התמצאות
רקע היסטורי
מכלול המבנים הוקם, ככל הנראה, במחצית הראשונה של המאה ה-18 ושוקם בשלהי התקופה העות'מאנית, במהלך תנופת הבנייה והשיקום של יפו. המבנן מופיע במפת סירקין משנת 1842 בסמטה ההיסטורית, ובמפה של תאודור סנדל משנת 1878. במפות אלו אפשר לראות את ההתפתחות העירונית של יפו מחוץ לחומות העיר העתיקה, עת נהרסו חלק מקטעי החומה, החפיר מולא והפך לרחוב ראשי, הוא רחוב יפת של היום.
בשנת 1917, בראשית ימי המנדט הבריטי, נכנס הצבא אל העיר. גידולו המהיר של היישוב היהודי ביפו בשנים אלה גרם למהומות מצד התושבים הערבים שחשו עוינות כלפי האוכלוסייה החדשה. בשנת 1936, כדי להשליט סדר, ערכו הבריטים מבצע הרס נרחב שזכה לכינוי מבצע "עוגן". במבצע נהרסו 236 מבנים. הפעולה שיצרה הרס רב, הביאה ליצירת נתיבי תחבורה ולהורדת רמת הצפיפות בעיר.
לאחר מלחמת העצמאות, בספטמבר 1949, החלה עיריית תל אביב בהרס שיטתי של העיר העתיקה לצורך השליטה בעיר העתיקה ולצורך התכנון העירוני. בשלב זה נהרס החלק שהיום נקרא "גן הפסגה" וחלקים קטנים נוספים. פעולה זו נבלמה לאחר פרק זמן קצר בזכות פעולתם של שמואל יבין (מנהל מחלקת העתיקות) והאמן מרסל ינקו, שביקשו לשמר את הרקמה העירונית ההיסטורית ולפתחה. בשנות ה-60 למאה הכ' כ-30% מהמרחב ההיסטורי הבנוי נותר ראוי למגורים. עם ההרס וההזנחה הפך המרחב למקום של פשע, זנות וסמים, וקיבל את הכינוי "השטח הגדול".
עם הקמתה של "החברה לפיתוח יפו העתיקה" בשנות ה-60 למאה הכ' הוגדרה יפו העתיקה בתכנית בניין עיר 606 "שמורה ארכיטקטונית". בעקבות כך הותוותה מדיניות לשיקום מבנים בעיר העתיקה ולשחזורם, כדי למשוך אוכלוסייה חדשה לעיר ולהפוך את מתחם "השמורה הארכיטקטונית" למרכז תיירות, בילוי ואמנות.
בשנת 2006 פרסמה רשות העתיקות מסמך מדיניות לעיר העתיקה של יפו, שבו הוכרז תל יפו "אתר עתיקות מוגן".
שינויים שחלו במבנים במהלך השנים:
המכלול היה מורכב במקור משני מבנים בעלי חצרות פנימיות. המבנים נבנו צמודים זה לזה ופנו לשתי סמטאות שאחת מהן היא סמטת 'מזל דגים'. המבנה ברחוב מזל דגים 1, היה בן שתי קומות ולו 5 כיפות, מעל אחת הכיפות הוקם גג רעפים. המבנה ברחוב מזל דגים 5,3, היה בן קומה אחת וגג שטוח, על חלקו המערבי הוקמה תוספת בנייה. קומת הקרקע עשויה קמרונות צלב. קירות המבנים הוקמו מאבני כורכר ועוביים כמטר.
במבנה מזל דגים 1 יש עדות לשני גלי ההרס שפקדו את יפו העתיקה בעת החדשה: ב"מבצע עוגן" נהרס חלק מהקצה המערבי של המבנה, ובשנת 1949 נגרם הרס נוסף לחלק זה. החזית כיום הייתה במקור חזית פנימית. החצר הפונה לכיכר קדומים הייתה במקור חצר פנימית, אופיינית לבנייה בערים היסטוריות בישראל. השוואה בין תצ"א משנת 1946 לתצ"א משנת 2005 מציגה שינויים במבנה: גג הרעפים במבנה מספר 1 הוסר ובמקומו נבנה מעקה בטון; על גג סמטת מזל דגים 3, 5 נערכו שינויים בקומה החלקית.
בעקבות שינויים בסביבה, מיקומו המרכזי של המבנן הפך אותו יעד מבוקש לעסקים. הסבתו לשימושים מגוונים הביאה לשינויים בפתחי המבנה. חלק מהפתחים נסגרו ופתחים חדשים נפערו בחזית הדרומית, הפונה אל סמטת מזל דגים. המבנה הפך נקודת ציון ברקמה הבנויה שנשתמרה. המבנה שהיה חלק מבינוי צפוף ורצוף, הפך למבנה פינתי המגדיר מרחב עירוני פתוח לאורך השדרה המרכזית, המובילה מכיכר קדומים אל חניון בית מיומנה. כתוצאה מההרס, החצר הפנימית של המבנה המקורי הפכה לחלל עירוני פתוח ומזמין.
בזכות המיקום האטרקטיבי ואפשרויות השימוש במבנה, נערכו בו מספר שינויים פיזיים חיצוניים ופנימיים, כגון: פריצת פתחים לצורך ויטרינות, הריסת קירות, תוספת שירותים וכדומה. קומת הקרקע שימשה לחנויות, למוזאון ולבית קפה, ואילו המסעדה שפעלה שנים רבות בקומה א' נסגרה בשנת 2012.
הערכת חשיבות האתר:
ערך ארכאולוגי תרבותי - המבנים נמצאים במרחב ששימש במשך אלפי שנים, מתקופת הברונזה התיכונה ושמר על רצף התיישבותי עד ימינו.
ערך היסטורי – המבנה הוא עדות לשינויים שהתחוללו במרחב הארץ ישראלי. גלי ההרס הותירו במבנה את אותותיהם. השינויים במרחב שינו את ההקשר העירוני של המבנה. הוא פונה כיום לרחוב ראשי שהוא עדות לשינוי ואל סמטת מזל דגים שהיא עדות לרקמה ההיסטורית.
ערך אדריכלי – הרקמה העירונית הצפופה של יפו כמו של ערים היסטוריות נוספות בישראל, היא עדות לבינוי עירוני, שהיה מקובל בתקופות עברו. המבנן הוא חלק מהמסה העירונית הבנויה של יפו העתיקה. למרות גלי ההרס הוא ממשיך לקיים את תוואי הסמטה ההיסטורית, כפי שזו מתועדת במפות היסטוריות ובתצלומי אוויר.
במבנים השתמרו פרטים אדריכליים טיפוסיים לבנייה ביפו בתקופות השונות: פתחי חלונות כפולים בעלי עטורי אבן, נישות וקשתות, תקרת צלעות עץ וכיפה רחבה מעוטרת בהטבעות בטיח.
סקר הנדסי והמלצות
תיק התיעוד לא כלל סקר הנדסי, עם זאת ניתן לומר, כי למרות ההרס שעבר המבנה הוא יציב. בחפירות בדיקה שנערכו במבנים סמוכים נמצא, כי הם נבנו על שרידים מהתקופות ההלניסטית והרומית, מכאן שניתן לשער כי זהו המצב גם במבנן המדובר.
בהמלצות לשימור המבנה ולשיקומו נקבע , בין היתר, כי כל עבודת שיקום עתידית תשמר את קו הבנייה הנוכחי כלפי רחוב פסטר וסמטת מזל דגים; יישמר האפיון של מספר מבנים צמודים זה לזה; לא ייבנו תוספות על גג מבנה מספר 1, כדי שלא להפר את האיזון הקיים בין המסה הבנויה לחלל הפתוח הסובב אותו; שיקום החזיתות ייעשה בטכנולוגיות הבנייה המסורתיות; תשתיות קוויות על גבי החזיתות יוצנעו, והחצרות הפנימיות יישמרו פתוחות ללא תוספת בנייה.
רשימת מקורות
גרא, א. 1995. תולדות יפו, הוצאת רשות העתיקות והחברה לפיתוח יפו העתיקה.
טולקובסקי, ש. 1926. תולדות יפו, הוצאת 'דביר', תל אביב.
קרק, ר. 1984. יפו – צמיחתה של עיר 1799-1917, הוצאת יד יצחק בן צבי.
שילר, א. (עורך) 1981. יפו ואתריה, קרדום 15, ע"ע 39-24, 68-60.
אוסף תצלומי אוויר, המחלקה לגאוגרפיה של האוניברסיטה העברית.
ארכיון "החברה לפיתוח יפו העתיקה", תיק בניין.
ארכיון "עיריית תל אביב יפו", תיק בניין.
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
פרוייקטים נוספים באתר / בעיר
|
|
|
|
