ייחודו של הפסיפס ואיכותו הגבוהה באים לידי ביטוי במידות של אבני הפסיפס, (טְסְרוֹת) בגוונים שלהן ובתיאורן. מידותיהן קטנות 8X8 מ"מ ואף פחות מזה, וצבעוניותן – 17 גוני אבן. ברצפת הפסיפס מתוארים מבנים לאורך רחוב עמודים ראשי של עיר, מעין מפה קדומה. לצד אחד המבנים השתמרה כתובת ביוונית, המעידה על כך שהמקום המתואר הוא היישוב חורטסו שבמצרים. לפי המסורת הנוצרית, זהו מקום קבורתו של הנביא חבקוק. ייתכן, כי תיאור זה מרמז על מקורם של אנשי המקום באותה תקופה.

 

 

האתר נהרס במהלך הדורות, ומרבית שטחה של הרצפה אבד, אולם שני חלקים השתמרו מהפסיפס. בחלק אחד מתוארים בעלי חיים ובהם: תרנגול, איילה ובעלי כנף, וגביע מיוחד ובו פירות אדומים. בחלק השני שהשתמר מתואר נוף הנילוס המצרי ובו סירה מגולגלת מפרש, רחובות ומבנים. המבנים, בני שתיים עד שלוש קומות, מתוארים בתלת ממד, ולהם מרפסות וגלריות, גגות, רעפים וחלונות.

 

במקטעי רצפת הפסיפס ששרדו ניכרו פגיעות רבות. בורות מאוחרים שנחפרו ברצפת המבנה גרמו לסחף של הקרקע בתשתית הפסיפס ולדפורמציות שלו.

 

 

בשל מצב ההשתמרות הירוד של האתר ומיקומו הנוכחי בשטח פארק התעשייה, הוחלט בגמר החפירה להוציא את הפסיפס מאתרו ולהציבו לתצוגה במקום חדש.

 

פעולת התקה זו כללה סדרת התערבויות, חלקן בוצע באתר המקורי, חלקן בסדנה וחלק באתר החדש. סדרת הפעולות כללה: ניקוי של כל חלקי הפסיפס; הדבקת חלקי הפסיפס כדי שלא יתפרקו במהלך ההוצאה; ניתוק הפסיפס משכבת התשתית; העברתו להמשך תהליך השימור בסדנת הפסיפסים של רשות העתיקות, במוזיאון רוקפלר. פעולות השימור שנערכו בסדנה כללו: ניקוי של גב הפסיפס משאריות החומר של התשתית ויציקת גב חדש לפסיפס. בגמר פעולות השימור הועברו החלקים לאתרם החדש והוצבו לתצוגה בפארק התעשייה, כמה מאות מטרים ממקומו המקורי של הפסיפס.

 

במהלך ניתוק הפסיפס מהתשתית, נתגלו שרידי סְנוֹפְּיָה. אלו הם שרידי המתווה של הפסיפס, בצבע אדום, שאותם צייר אומן על הטיח כקווים מנחים לאומנים שהניחו את אבני הפסיפס במקומן.

 

אמנם רק חלק קטן מהרצפה המקורית שרד, אך יש בממצא הייחודי הזה משום נדבך נוסף, המעיד על עושרה של אמנות הפסיפסים בתקופה הביזנטית בארץ ישראל. אמנות זו אצרה מגוון של מסורות וטכנולוגיות, והממצא מציג רווחה כלכלית ויכולת אמנותית וטכנית גבוהה של האומנים בתקופה זו.

 

 

 

שימור שרידי הפסיפס באתר החדש. צילום: ניקי דוידוב

 

 

 

 

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

שמוליק פריירייך, פברואר 2016