חמאם אל-פשה ממוקם בצפון-מזרח העיר והוא חלק אינטגרלי משרשרת של מבני ציבור חשובים בעיר. ממזרח לו נמצא מבנה הסראייה ואחריו המסגד הגדול ('מסגד אל ג'זאר'), מצפון - המצודה והכלא, ומדרום-מזרח - הבזאר התורכי.
המבנה הוקם על ידי השליט אחמד ג'זאר אל-פאשה בשנת 1781, ככל הנראה במקביל לבניית המסגד הגדול בעכו (מסגד אל ג'זאר). חשיבותו נובעת לא רק מיופיו ומאיכות הבנייה שלו אלא גם ממיקומו המרכזי בעיר ומתפקידיו התרבותיים והחברתיים השונים. החמאם עבר שינויים מועטים במהלך השנים (הוחלפו בו אלמנטים, נפתחו פתחים חדשים) וניתן להגדירו כמבנה חד-תקופתי. יש הסוברים כי ג'זאר בכבודו ובעצמו היה האדריכל, המהנדס ומפקח הבנייה של שני המבנים הללו.
המבנה שימש כחמאם פעיל עד לקום המדינה. משנת 1954 עד שנות ה- 90 של המאה העשרים שימש המבנה כמוזיאון עירוני, ומאז הוצג לקהל כחלק מסיור תיירותי במצודה ובסביבותיה.
החמאם נבנה, על פי ההשערות, על גבי בית מרחץ מן התקופה הצלבנית. קירותיו הצפוני והמזרחי ממוקמים מעל קירות במפלס התת-קרקעי, הצלבני, כך גם הסמטאות הצפונית והמזרחית הגובלות בחמאם נמצאות מעל רחובות תת-קרקעיים צלבניים. חפיפה מבנית בין המפלס הצלבני למפלס העות'מאני מוכרת גם בסראייה ממזרח ובמצודה מצפון.
חלקו המזרחי של החמאם נבנה ככל הנראה בתקופה מוקדמת יותר, טכנולוגיית הבנייה בו שונה (הכניסה היום, המחסנים ומאגר המים). השימושים במבנה מסודרים על פי רמת הטמפרטורה בחללים: חצר פתוחה; חדר המלתחה לקיץ – אזור למנוחה ומפגש חברתי, עם חלונות פתוחים משלושה כיוונים; המסדרון – אזור מעבר לחלקים המחוממים של החמאם; חדר המלתחה לחורף – אזור למנוחה ולמפגש חברתי בחורף, מחומם מעט עם חלון אחד; החדר הפושר – אזור רחצה מחומם עם חדרים לרחצה פרטית; החדר החם – אזור רחצה חם מאוד עם אדי סאונה, שגם בו חדרים לרחצה פרטית; תנור ההסקה – אזור האש ואדי המים המחממים את רצפת החדרים ואת החלל.
בין השנים 2003–2000 רשות העתיקות ביצעה במבנה עבודות שימור שכללו: הסדרת פתחים בחזית המערבית, טיפול בחדר החם שכלל את זכוכיות הגג, ניקוי והחלפת לוחות שיש, וניקוי בחדר הפושר.
בתחילת שנת 2003 החל פרויקט פיתוח מוזיאון חוויתי להמחשת חיי היום-יום של תושבי עכו בתקופה העות'מאנית. עבודות השיפוץ כללו הכנסת תשתיות חשמל חדשות, תוספות בנייה (בעיקר בחצר), פריצת פתחים חדשים ועוד. העבודות בוצעו על ידי החברה לפיתוח עכו העתיקה ובליווי תחום שימור.
חלקנו בשימור המבנה התמקד בחלק מהמרכיבים הדקורטיביים והארכיטקטוניים שלו. פעולתנו נערכה במהלך עבודות השיפוץ והופסקה עם פתיחת המקום למבקרים. התערבותנו היתה בעיקר בחלל חדר המלתחה לקיץ ולא התייחסה אל מכלול בעיות השימור הקיימות במבנה כפי שנסקרו בשנת 2000.
עמודי גרניט
בחדר המלתחה לקיץ משולבים ארבעה עמודים פינתיים עגולים התומכים את הכיפה. שלושה מהם עשויים גרניט ואחד בנוי אבן כורכר מסותתת. אנו משערים כי שלושת עמודי הגרניט נוצרו מחלוקה של עמוד אחד גדול שהועבר מקיסריה.
בעיות השימורי בעמודי הגרניט הן: פני שטח מחוספסים, שרידי סיד על פני השטח ובתוך השקעים, חוסר אבן בחלק התחתון של שלושת עמודי הגרניט, השלמת חוסר אבן בחומר על בסיס צמנט ללא התייחסות מספקת לצבע המקורי של האבן. בעמוד הכורכר הדרומי-מערבי המישקים ריקים או עשויים מחומר לא מתאים. כך גם בבנייה באבן סביב ארבעת העמודים.
פעולות השימור כללו שלבים של ניקוי והשלמות אבן וכיחולים. 1. ניקוי - הקושי העיקרי בניקוי העמודים היה פני השטח המחוספסים שלא אפשרו ניקוי מכני יעיל. ערכנו שני נסיונות על מנת להגדיר את שיטת הניקוי היעילה ביותר: (א) קומפרס של צמר גפן ספוג במים למשך כחצי שעה, ולאחר מכן ניקוי מכני בסקלפל - שיטה זו נתנה תוצאות טובות אך היתה איטית לניקוי שטח גדול; (ב) קומפרס על בסיסEDTA , אמוניום ביקרבונט, CMC, מים.
שלבי העבודה היו:
- מריחת התערובת על פני השטח
- כיסוי שכבת התערובת ביריעת ניילון נצמד למניעת התייבשות והתנדפות הכימיקלים
- המתנה של חצי שעה
- קרצוף פני השטח בעזרת מברשת סיבים סינטטיים ושטיפה יסודית בכמות גדולה של מים
- קרצוף אזורים בעייתיים במיוחד במברשת מתכת.
התוצאה לאחר הניקוי היתה משביעת רצון: כ- 90% מנתזי הצבע הוסרו והמראה "הלבן" של העמודים נעלם.
ריצוף
זיהינו ארבעה מאפיינים שכיחים של הבעיות ברצפות המבנה:
1. בלייה כתוצאה משימוש - אבנים שחוקות ומתפוררות, שוליים שבורים. אבני הגיר הצהובות נמצאות במצב קריטי במיוחד וחלקן מתפוררות במגע יד. אנו צופים כי בעיית התפוררות האריחים תחריף עם הזמן כתוצאה מנוכחות המבקרים במבנה עד כדי כך שלא ניתן יהיה לטפל בהם אלא על ידי החלפת האבנים המקוריות בחדשות. הזנחת נושא זה תגרום ליצירת מפגע בטיחותי ואסתטי.
2. החלפת לוחות תוך שימוש באבן לא מתאימה.
3. החלפת אבנים מקוריות באבנים חדשות ללא הקפדה על גוון מתאים.
4. המצאות שרידי חומר מליטה צמנטי על פני הריצוף (בפרט באזור המסדרון והשירותים).
ערכנו ניסוי של קילוף שרידי הבטון מהרצפה באיזמל ובשפכטל. ניתן להגיע לתוצאות טובות יחסית באזורים שבהם פני האבן חלקים ושלמים, אולם באזורים בהם האבן אכולה, סדוקה ופני השטח לא אחידים, הקילוף קשה ואטי והתוצאות בינוניות בלבד.
תשתיות תת-קרקעיות
במהלך השיפוצים היה צורך לפרק ריצוף קיים כדי להעביר תשתיות תת-קרקעיות. חלקנו בתהליך נועד למזער את הנזק לריצוף האבן המקורי. רוב חלקי הריצוף הוחזרו למקומם לאחר התקנת התשתיות, אך היו שנפגעו באופן בלתי הפיך והיה צורך להחליפם.
העברת התשתיות נעשתה בנקודות הבאות:
1. חדר המלתחה לקיץ - מתחת לריצוף ישנה תעלה ששמשה בעבר להעברת צינור המים של המזרקה, ובשלב מאוחר יותר נסתמה בבטון. במסגרת השיפוץ נעשה שימוש בתעלה להעברת צנרת חשמל. הבטון פורק וצינור המים המקורי הוצא. לאחר הכנסת הצנרת, הושלמו החלקים החסרים בלוחות אבן שיש ואבן שחורה, דומים לאלה של הריצוף המקורי (לא עלה בידנו להשיג אבן שחורה זהה למקורית). האבן החדשה מבריקה יותר מהמקורית ולפיכך ניתנת לזיהוי.
2. כניסה לחדר המלתחה לקיץ מכיוון החצר (מזרח) – לצורך התקנת דלת חדשה פורק קטע ריצוף והושלם באבן גיר חדשה, דומה למקור.
3. אזור המסדרון והשירותים - אחת התעלות העוברות מתחת לרצפת החמאם פתוחה במספר נקודות. הפתחים נסגרו בלוחות אבן הנתונים בתוך מסגרת ברזל כדי לאפשר גישה נוחה לתעלה.
4. החדר החם - הרמנו אריחי שיש שלמים והחזרנו אותם למקומם לאחר הכנסת תשתית חשמל.
