| עכו |
| גני רידוואן |
| תיעוד וסקר בריכת השקייה, באר רידוואן וטחנות הנעמן |
| שם המזמין | המרכז הבהאי העולמי |
| משך | ינואר - מרץ 2006 |
| מבצעים |
אדר' אמיר פרוינדליך
אדר' יערה שאלתיאל
אדר' רם שואף
מהנדסת יעל רוזנטל
|
גני רידוואן (פרסית; תרגום: גן עדן) המקודשים לבהאיים מצויים בסמיכות לכניסה הדרומית לעכו. המרכז הבהאי העולמי יזם מהלך לפיתוח חלקים מהאתר לקראת פתיחתם לעולי רגל בהאיים וקהל מבקרים.
מטרת העבודה היתה לאסוף מידע עובדתי ולנתחו לצורך עריכת פרוגרמה לאתר. עבודת התיעוד והסקר התמקדה בשלושה מתקנים היסטוריים: בריכת ההשקייה בגני פירדוז, באר האנטיליה בקצה הצפוני של גני רידוואן ומתחם טחנות הקמח שמדרום להם. חפירות נקודתיות בהתאם לצרכי הסקר בוצעו על ידי ארכאולוג יואב לרר.
ארכיאולוגיה
נראה כי באתר גני רידוואן או סמוך לו היו 'טחנות המלך' הטמפלריות, בדומה לגני מסדר רוח הקודש ממונפליה וגני המסדר הגנואזי. במקום נמצאו שרידים של בנייה קדומה, ככל הנראה צלבנית, ממצא קירמי מהתקופות הביזנטית והצלבנית ומטבע יחיד מן התקופה האיובית. סביר להניח כי שרידי טחנות הקמח נבנו על גבי שרידים קדומים יותר. המתקנים באתר מותירים סימני שאלה רבים והמחקר הארכיאולוגי שלהם עוד לפנינו.
אדריכלות
בבניית טחנות הקמח נעשה שימוש בטכנולוגיית בנייה מסורתית ופונקציונלית. עם זאת, במתקן בריכת ההשקייה נעשה שימוש בפריטים שכל תכליתם נוי ופאר. הדבר בולט במדרגות הפכפוך שדרכן התמלאה הבריכה; בתעלת המים ההיקפית; בברזי הנחושת ששימשו לריקון הבריכה; ובפילסטרים ועמודי הפינה שבחזיתות הבריכה. זאת ועוד, תכליתה של הבאר האנטילית, בקצה אי גן הרידוואן, היא הרמת מים למזרקה המצוייה כ-85 מ' דרומה, וממנה לתעלות שהשקו את ערוגות הגן. נתונים אלה מדגישים את תשומת הלב המיוחדת אשר ניתנה לאיכויות האדריכליות והנופיות של המקום ואת שילובו של הפן האסטתי בפן הפונקציונלי.
לגן איכויות נופיות ואסטתיות יוצאות דופן הנובעות משילוב מערכות המים, פרטי אדריכלות הנוף והצמחייה המגוונת. היטיב לבטא את רוח המקום לורנס אוליפנט, וכך הוא מתאר את המקום: "...למגיע למקום צפויה הפתעה כמו מארץ האגדות; ...הערוץ מעוטר בערבות-בוכיות והאתר, בזכות עושר מימיו, צילו העבות, והאוויר המבושם בניחוח היסמין ופריחת ההדרים, מהווה מקום מפלט אידאלי מחום הקיץ".
טכנולוגיה מסורתית
כאמור, שניים משלושת המתקנים שנסקרו הן בארות אנטיליה, דומות מאוד בטכנולוגיית השאיבה שלהן למסורת המקובלת באזורים עשירים במי תהום גבוהים – ה'חנאנות' (אביצור 1972). שתי הבארות הן עדות לטכנולוגיה שהיתה נפוצה מאוד בסביבת מפרץ חיפה וביצות הנעמן לשאיבת מים ולמילוי מתקני אגירה (מפת טריידל 1930, 1:5000). לכל באר מטרה שונה: האחת שימשה למילוי בריכה (להשקייה ולרחצה) והשנייה - משאבה למזרקת מים.
טחנות הקמח נבנו בטכנולוגיה המסורתית של ניצול כוח המים לטחינה. טחנות הקמח, בנות 15 זוגות רחיים, הופעלו בכוח מי הנעמן שהוטו מאפיקו המקורי, בעומד מים הנמוך ביותר המוכר בארץ, ובטכנולוגיה מקובלת של גלגל כפות אופקי. בהעדר גובה טופוגרפי או עומד מים מספיק, נעשה שימוש בתעלות אופקיות הולכות וצרות בקצותיהן במקום המגלש המקובל בטחנות מישור החוף. מספר הטחנות המרוכזות במקום מעיד על היותו מתקן תעשייתי אזורי גדול ומכאן חשיבותו.
מצב השתמרות
מצב השתמרותם של שלושת המתקנים בגני רידוואן — הבריכה, הבאר ומכלול טחנות הקמח — נדיר לזמנינו ולמקומותינו. שתי הבארות, ובפרט זו של הרידוואן, חרף מצבה הקונסטרוקטיבי, נדירה ברמת השתמרותה, לרבות גלגלי השיניים, הציר, התוף ובריכת האגירה. הבאר המקבילה לה ממערב, והבריכה הסמוכה לה, הן עדות ליחידת השקייה שלמה שכוללת באר ובריכה, דוגמת אלו המוכרים מבתי פרדס ומתקני השקייה לאורך מישור החוף. שלמותה של בריכת ההשקייה ורמת הפירוט והפאר שבה, ראויים לציון.
מכלול טחנות הקמח, על תעלותיו, קמרונותיו ומבניו, הוא יחיד במינו בגודלו ובמצב השתמרותו בארץ. חמישה-עשר זוגות רחיים פעלו ככל הנראה במקביל בחמישה מבנים. לשם השוואה, הגדולה מבין טחנות הירקון (טחנת מיר) כללה עד 13 זוגות רחיים, וזו שב'שבע טחנות' כללה עד עשרה זוגות, ומצב השתמרות המבנים שם נופל בהרבה מזה של המתחם בגני רידוואן. שלמותה היחסית של החזית הדרומית, לאורך כ-75 מ', נותן ביטוי לגודלו של המכלול ומשמעותו.
סיכום והמלצות
לגני רידוואן בכלל, ולמתקנים בפרט, חשיבות תרבותית במגוון תחומים: ערכים ארכיאולוגיים, היסטוריים וטכנולוגיים, ערכי דת וקודש, טבע ונוף. שילוב ערכי הגנים ומיזוגם באופן הרמוני בתא השטח הנתון, מאפיינים את האתר ומהווים את קסמו וייחודו בזמן ובמרחב.
ייצוג וביטוי כל ערכי האתר בתוכנית הפיתוח באופן הרמוני וקסום כפי שהיו בעבר, הם מחובתם של המתכננים ותנאי להצלחת התוכנית. לפיכך, ראוי לשים לב לנקודות הבאות:
· ראוי כי פעולות השימור והפיתוח תיעשנה מתוך כבוד ורגישות לקדושת המקום.
· פיתוח ושיקום המתקנים יהיו חלק אינטגרלי מתכנון כולל של גני רידוואן.
· יש להקפיד על איזון בין שיקום המתקנים לבין שמירה על כבודם של המבנים הסמוכים, הקדושים לבהאיים.
· בפעולות הפיתוח וההמחשה של המתקנים יש לשאוף לשיחזורם כפי שהיו בתקופת פועלו של הבאה-אללה.
· יש להשלים את את חשיפת המתקנים, לרבות חתכי בדיקה עבור כל מתקן ומתקן, במקומות שבהם הן נדרשות לפני עריכת פרוגרמה וביצוע תכנון מפורט.
· יש לתת את הדעת על תפקידם של הגנים בראייה אורבנית רחבה.
· להשתמרות המתקנים המסורתיים חשיבות היסטורית ומחקרית. לשם המחשת הטכנולוגיה המסורתית מומלץ להשמישה בייעודה המקורי.
· ראוי להקפיד ולבטא התערבות מודרנית באבחנה מהמקור, באמצעות חומר, גמר או כל ציון אחר ובלבד שיהיה בהיר וקריא. במקום שבו קיים ספק לגבי הרכבו או מראהו המקורי של המתקן, מומלץ לבצע את השלמת המתקן באופן הפיך.
· מומלץ לגבש צוות רב-תחומי בכל הנושאים הנוגעים לתוכנית הפיתוח באתר, אשר ילווה את התהליך לכל אורכו. על הצוות לתת מענה לכל התחומים אשר יושפעו מן התוכנית: אדריכלות נוף, אדריכלות שימור, ארכיאולוגיה, שימור פיזי, אוצרות והמחשה, הנדסה, הידרולוגיה, אקולוגיה וניהול האתר.
מקורות
אביצור ש' 1963. סקר מתקני כוח המים בארץ ישראל (1953-1955). תל אביב.
אביצור ש' 1972. מתקני שאיבה קמאיים. תל אביב.
אביצור ש' 1976. אדם ועמלו – אטלס לתולדות כלי עבודה ומתקני ייצור בארץ-ישראל. ירושלים.
אביצור ש' 1994. מיתקנים בנופיהם – פרקים בארכיאולוגיה תעשייתית של ארץ ישראל. תל אביב.
שור נ' 1990. תולדות עכו. תל אביב.
Bahai Holy Places in Haifa and the Western Galilee. Nomination for Inscription on the World Heritage list. Historical appendix 1, p.26.
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
