| תל קסילה |
| תל קסילה [2004] |
| סקר מצאי שימור |
| שם המזמין | מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב |
| משך | פברואר 2004 |
| מבצעים |
אדר' לילך סטרול
|
מטרת העבודה בתל קסילה היתה להעריך את מצבם הפיזי של הממצאים הארכיאולוגיים בתל ולבחון נושאים שונים לקראת פתיחתו למבקרים.
התל ממוקם בקצה רכס כורכר, במרחק של כ-150 מ' מהגדה הצפונית של נחל הירקון, כ- 1750 מ' משפכו של הירקון אל הים, בשטח מוזיאון ארץ-ישראל, רמת אביב.
בתל נחשפו שרידי התיישבות מתקופת הברזל ועד לימי הביניים. החפירות באתר נערכו מטעם מוזיאון ארץ-ישראל, המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בראשותו של פרופ' עמיחי מזר. את החפירות בתל קסילה יזם בשעתו פרופ' בנימין מזר לאחר שנמצאו במקום שני חרסים עם כתובות בעברית מימי הבית הראשון. בין השנים 1948 – 1951 נערכו חפירות בחלקו הדרומי של התל בשטח של 1200 מ"ר (שטח A) מטעם החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בראשות בנימין מזר. בשנת 1956 נערכה חפירה מצומצמת במדרון הצפון-מערבי של התל, אף היא בראשותו. בין השנים 1971 – 1974 נערכו חפירות בראשות עמיחי מזר, בשטח של כ-1300 מ"ר באזור המרכזי (המזרחי) של התל שבו נחשף המתחם המקודש של העיר הפלשתית (שטח (C.
החפירות התמקדו בחשיפת שכבות העיר הפלשתית מתקופת הברזל א' (בשיאה התפרשה העיר על כ-16 דונם).
החשיבות הרבה של התל טמונה בעיקר בממצאי השכבות הפלשתיות שהן ייחודיות בהיקפן, ברמת השתמרותן ובמגוון הממצאים שנתגלו בהן. הממצאים שופכים אור על התרבות הפלשתית ועל שלל רב של סוגיות הקשורות לתרבותם החומרית והרוחנית.
כדי להבין את פוטנציאל האתר לשם הצגתו לקהל הרחב נבחנו מספר נושאים בכל אזור: נתוני הממצא הסטרטיגרפי; "בהירות" ארכיאולוגית; מצב השתמרות; בהירות אדריכלית וחומרי בנייה מקוריים. הדגש העיקרי היה על המצב הפיזי של השרידים הארכיאולוגיים. להלן עיקרי הממצא:
שטח A
השרידים הבנויים בשטח A נחשפו לפני למעלה מחמישים שנה. במהלך השנים טופל שטח החפירה על ידי צוות התחזוקה של המוזיאון, אשר ערך פעולות לייצוב השרידים, הסדרה של מעברים, תחזוקה והמחשה.
בעיות פיזיות וגורמיהן
לצורך בחינת הבעיות והערכת הממצא חולק שטח A לשישה אזורי משנה. ניתן לסכם ולומר כי תחזוקה שימורית לא נכונה בעבר וחוסר תחזוקה בהווה גורמים להאצת ההתדרדרות הפיזית של הממצאים (לדוגמא: השתלטות צמחיה, העלמות חומרי מליטה, התפרקות קירות, שטיפת יסודות, פתרונות מקומיים על ידי שימוש בחומרים וטכנולוגיות לא מתאימות). הבעיות הניכרות בשטח הן:
חוסר ניקוז – אין הסדרה של מפלסים וניקוזים. נגר הגשמים לא מורחק מהשרידים הארכיאולוגיים, אלא נקווה לשלוליות גדולות ביניהם. המים העומדים ממוססים את חומרי הבניה בתחתית הממצאים ויוצרים סביבה לחה מאוד לאורך זמן. שתי התופעות מסכנות את הממצא על ידי ערעור מצבו הפיזי והחשת תהליכי הבליה בתחתית המישורים האנכיים. בנוסף המים העומדים מעודדים התפתחות של צמחיה.
כיסוי צמחייה – באין תחזוקה מתפתחת צמחייה על השרידים הארכיאולוגיים וביניהם. הצמחייה מסתירה את הממצא, שורשיה סודקים את הממצא ומעודדים התפוררות של חומרי מליטה אשר גוררת נפילת אבנים והתפרקות כללית. בנוסף, הצמחייה מספקת תנאים טובים להתרבותם של חרקים וזוחלים, שמהווים גורם נוסף בהאצת הבליה.
בעיות פיזיות באלמנטים עשויים כורכר:
התפוררות ראשי קירות - ראשי קירות חשופים לפגיעות מכניות ישירות של אדם, בעלי חיים ופגעי מזג האוויר. גשם וברד ממיסים ושוטפים את חומרי המליטה מהקירות. תהליכי לחות וייבוש מהווים גורם נוסף בהחלשות חומרי המליטה והיעלמותם אשר במהלכם הולך ונפרם הקשר הפיזי בין האבנים שבראשי הקירות. כאשר האבנים חופשיות הן מתחילות לנשור מראש הקיר כתוצאה מערעור, נגיעה, דריכה, צמחיה או כל הפרעה אחרת. שורשי צמחייה אשר חודרים אל הממצא מהווים גורם מאיץ נוסף בבליית חומרי המליטה והתפוררות הקירות.
התפרקות ראשי קירות עם קופינג בטון - במקומות אחדים באתר בוצע בראשי קירות מתפוררים טיפול תחזוקתי בבטון, כחומר מליטה מקשר בין האבנים וכגמר בראשי קירות כורכר. בנקודות המפגש בין שני החומרים (בטון וכורכר) ישנם סדקים שכן הבטון הוא חומר חזק ולא גמיש ביחס לכורכר ולחומר המליטה המקורי. הסדיקה מתפתחת לשברים במקומות שהבטון דק ו/או במקומות שבהם האבן חלשה. אלה גוררים התפרקות של האבן והתנתקויות מהמסה הבנויה.
התפוררות תחתית הקירות - חפירה אל מתחת לגובה יסוד הממצא חושפת את השכבות שמתחתיו לחתירת מים, התפוררות ושטיפה, על ידי פגיעה מכנית של גשם, נגר עילי, מים עומדים (שלוליות) ותהליכי לחות וייבוש יומיים. תהליכים אלה גורמים לנסיגה של היסודות, והקירות שמעליהם נותרים ללא תמיכה. המשך תהליך זה של כרסום מתקדם אל מתחת ליסוד ומוביל בסופו של תהליך לקריסת הקיר.
בעיות פיזיות באלמנטים בגמר טיח - התפוררות טיח בראשי קירות משוחזרים נגרמת מפגיעה ישירה של גשם והתחתרות של המים. סביר להניח כי השימוש בחומרים לא מתאימים גרם לסדיקה ולהתנתקות של חומרי הגמר. המים מצאו בסדקים נתיב נוח להתחתרות ולשטיפה. פגיעות מכניות וצמחייה הם גורם מעודד ומאיץ לתופעה זו.
התפוררות אבקתית והתנתקות של שכבות גמר - תופעה אופיינית שנובעת מעליה קפילרית של מים ומלחים ותהליכים מעגליים של לחות והתייבשות יומיים. בחומרי הגמר נוצרים חוסרים (לקונות) שגדלים, מעמיקים ומחריפים באין תחזוקה. התהליך לא נעצר בשכבות הגמר אלא ממשיך אל עומק הממצא ויוצר בליה עמוקה של חומרי הבנייה.
קריסה - איבוד של מסה בנויה בפן החיצון של הקיר. זו נגרמת כתוצאה משני גורמים:
(1) בשלב מתקדם של תהליך הבליה של קיר בבניית אדמה, כאשר המעטפת החיצונית בראש הקיר נפרצת על ידי סדיקה, שטיפה, פגיעה מכנית או כל פגיעה אחרת. הפריצה מאפשרת חדירת מים, ומתחיל תהליך התפוררות של הקיר. התהליך יוצר גוש בנוי שאחוריו מנותקים מהקיר בגלל הפגיעה המכנית והתחתרות המים. כשמופר שווי המשקל, הגוש מחליק מהקיר וקורס.
(2) קריסה כתוצאה ישירה של פגיעה מכנית.
על פי רוב, בשני המקרים המורפולוגיה של החסר היא פירמידה הפוכה. המשולש חסר במישור האופקי העליון של הממצא, וממנו החסר שמצטמצם במורד המישור האנכי.
בעיות פיזיות בבית המשוחזר – הבית "הישראלי" במרכז שטח A שוחזר באופן מלא. קירותיו הושלמו לגובה של כ-4 מ' ובחצרו הותקנה שורת עמודי עץ. קרוי של שכבות אדמה וזפת הונח על גבי מערכת נושאת מעץ. על פני כל הגג התפתחה צמחייה. הקירות טויחו ובבית שוחזרו מתקנים אחדים.
בעקבות דפורמציות והתמוטטויות מקומיות הוזמנה חוות דעת ממהנדס לגבי יציבות המבנה. זו קבעה כי הבית בסכנת התמוטטות ולכן נסגר לביקורי קהל. בפנים המבנה ניכרת התנתקות של שכבות גמר טיח. תופעה זו נובעת מריבוי של שכבות טיח בחומרים לא מתאימים שלא איפשרה התקשרות פיזית. גורם מאיץ לניתוקים שכאלה הוא חדירה של מים למבנה.
דפורמציה בקירות - תופעה זו נגרמת בעקבות שימוש בטכנולוגיות בנייה לא נכונות (קיר דו-פני ללא אבנים קושרות, חומרי מליטה מעורבים שלא יוצרים את הלכידות הנדרשת). לכך מצטרף גורם חדירת מים למבנה.
גג - הקורות המשניות של הקרוי עשויות מעצי אקליפטוס שלא נוקו מהקליפות לפני הנחתן. אלה משמשות מצע להתפתחות מזיקים המכרסמים בחומר וגורמים בשלב מתקדם לקריסתו.
חוסר תחזוקה גרם לבליית איטום הגג ובעקבות זאת לחדירת מים ולרטיבות עמוקה במילוי האדמה של הגג. הרטיבות באדמה יצרה עומס חריג על מערך הקורות המשניות, אשר קרסו במקומות אחדים.
טיח חיצוני – בטיח זה ניכרות סדיקה, התפוררות והתנתקויות עקב שילוב מוטעה של טכנולוגיות וחומרים.
חוסר בתחזוקה מתאימה ופגעי אקלים מחריפים ומאיצים תופעות אלה.
ערוב בין שיטות וחומרי בנייה - בליית הטיח החיצוני חושפת בנייה לא מסודרת (טכנולוגיה וחומרים). עובדה זו בשילוב עם רטיבות מערערת את יציבות המבנה. הביטוי לכך הוא בדפורמציות, התפוררויות וקריסות מקומיות.
שטח C
השרידים הארכיאולוגיים בשטח C נחשפו לפני כשלושים שנה. השרידים בשטח זה לא טופלו מאז חשיפתם. באזור זה קיימים חתכי חפירה, שרידי מקדשים, שרידי מבנים, קירות, מתקנים, קרויים, גדרות, שילוט מינימלי וצמחייה. ההתערבות באזור זה מתבטאת בהתקנת קרויים, גידור ושילוט מינימלי.
שני אזורי משנה עיקריים הוגדרו בשטח זה:
C1 (האזור הצפוני) – אזור המקדשים – האזור המקורה: מרכז הפולחן של היישוב הפלשתי, מאופיין בבנייה בלבני אדמה. מרבית הממצא תחת קרוי.
C2 (האזור הדרומי) – אזור פתוח ובו שרידי בנייה באבן כורכר, שרידים של בניית אדמה, אזור עם לבני אדמה צרובות, שני קרויים מקומיים. עד לפני כשנתיים נהגו לכסות את האזור בברזנטים בחורף.
המצב הפיזי של שרידי בניית האדמה משתנה בין השתמרות טובה לבליה מוחלטת, בהתאמה למידת היותם מוגנים על ידי הקרוי. הקרויים מיושנים וניכרות בהם בעיות האופייניות לחומרים שמהם הם עשויים (חלודה במתכות, חורים באסבסט, סתימת מרזבים) וחוסר תחזוקה. בשרידי הבנייה בכורכר קיימות פגיעות מכניות, אקלימיות, בליית חומר ויציבות מעורערת. המצב הנוכחי הכללי של אזור C הוא של הזנחה המאיצה את בליית הממצא הארכיאולוגי והיעלמותו.
תת אזור C1 - תת אזור זה נחפר בין השנים 1972-1974. בחפירות נחשף המרכז הפולחני של היישוב הפלשתי ובו הרבדה יוצאת דופן של מקדשים שאין לה מקבילה בהיקף וברמת ההשתמרות. מרבית השרידים בנויים בלבני אדמה. לקראת סיום עונת החפירה 1972 סייעה עיריית תל-אביב בהקמת קרוי זמני להגנה על שרידי המקדשים. קרוי זה הגן על הממצא.
בחלק הדרומי של הקרוי, מעל שרידי המקדשים, מותקן מדרך מוגבה ("מרחף") שמאפשר מבט אל מרבית שטח C1 ודרומה ממנו אל שטח C2. הדופן המערבית של הקרוי (בין הקרוי לראש חתך החפירה) סגורה בלוחות אסבסט גלי. מעבר לקרוי, לכיוון מערב ולצפון, קיימים בורות חפירה רדודים ועצים. ממזרח לקרוי נמצא חלק נוסף שהוא המשכו של שטח החפירה. השטח מגודר וחצוי על ידי מעבר למהלך ה"מרחף".
תחת הקרוי ומצפון למדרך ה"מרחף", נמצאים השרידים העיקריים של המקדשים הפלשתיים. הממצא החשוף הוא למעשה אלמנטים מבניים משלוש השכבות הפלשתיות, שנפחם וצורתם הנוכחית הם תוצאה של החפירה הארכיאולוגית.
הבעיות הפיזיות וגורמיהן
ככלל ניתן לומר כי היעדר התערבות שימורית בממצא ארכיאולוגי חשוף מוביל לאיבוד הממצא. חוסר תחזוקה באתר גורם לתהליכי בליה מואצים ולהתדרדרות מצבם הפיזי של הממצאים החשופים.
סוגי הבליה האופייניים לבניית האדמה:
סדיקה רשתית - רשת של סדקים על פני השטח ללא פגיעה במישוריותו מופיעה כתוצאה ממעגלי לחות והתייבשות יומיים. חוסר טיפול יגרום להתפוררות פני הקירות.
התפוררות גושית - נמצאת לרוב בראשי אלמנטים ומופיעה כגבשושיות על פני השטח. התפוררות זו היא תוצאה של שינויים אקלימיים (מעגלי לחות והתייבשות יומיים) אשר גורמים לחומר לאבד את תכונות הלכידות הטבעיות שלו. התפוררות זו מגדילה את פני השטח החשוף להשפעות אקלימיות ובכך מואצים תהליכי הבליה, שהמשכם יביא להפיכת הממצא לזקיפי אדמה אשר יתפוררו ויתמוטטו בסופו של דבר.
התפוררות אבקתית בתחתית מישורים אנכיים - מופיעה כרצועה אופקית שמעמיקה אל תוך הממצא. בתחתית הרצועה תופיע לרוב שכבת אדמה מפוררת בעלת גמר חלק.
התפוררות זאת היא תוצאה של שלושה גורמים:
(1) מעגלי לחות והתייבשות יומיים גורמים לאיבוד תכונות הלכידות של החומר, שחיקתו והתפוררותו.
(2) כרסום בחומר בעקבות היקוות מים בתחתית הקיר.
(3) רטיבות קפילרית גורמת להחרפת מעגלי לחות וייבוש יומיים.
תופעה זו בשילוב המליחות הקיימת באזור מאיצה באופן קיצוני את התפוררות החומר. התפתחות תופעה זו מובילה לקריסה של כל המישור הבנוי מעל לאזור ההתחתרות. התופעה מוכרת גם בתחתית חתכי חפירה ארכיאולוגיים ומחפירות אל מתחת למפלס היסודות של קירות.
פגיעות על ידי בעלי חיים (חרקים, מכרסמים, זוחלים וציפורים) - גריעות לעומק החומר: חורי קינון, מחילות וכיוצא באלה;
|
מעיין כוורת כינון שיוצרות צרעות מזרחיות מאדמת השרידים הארכאולוגיים
| יצירה של מעין כוורות קינון על ידי שימוש באדמת הממצאים; לשלשת בראשי השרידים; הרחבת סדיקה קיימת; נבירה וגריעה במישורים אופקיים או בתחתית מישורים אנכיים.
|
הרחבת סדיקה קיימת למטרת קינון
| שטיפה - עיוות צורה כתוצאה משטיפת החומר על ידי נזילה ישירה של מים. תופעה אשר ללא טיפול ומניעה תביא להיעלמותו של הממצא.
התנתקות אבנים - תופעה שנגרמת על ידי בליית חומרים כתוצאה מתנאים אקלימיים או פגיעה מכנית של אדם או חי.
מפגעי פיתוח – פעולות הפיתוח גרמו למפגעים פיזיים וחזותיים. קיימת פגיעה מכנית עקב מסמור שילוט אל תוך ממצא האדמה. פעולה זו גורמת להתפתחות של סדיקה לאורך זמן ובעקבותיה התפוררות והתנתקות של קטעי קירות.
חיפוי באבני כורכר על יסוד בטון הם מפגע חזותי. במקרה זה החומר מתאים למקור, אולם גודל האבן, צורת ההנחה ושיטת הבנייה אינן מתאימות.
יסוד בטון למדרך שהונח על פני קיר לבני אדמה ללא שכבת הפרדה מהווה מפגע הנדסי וחזותי.
בליית שכבות גמר מקוריות - התפוררות, נשירה והיעלמות של שכבות גמר מקוריות נגרמת על ידי שינויים בגורמים אקלימיים (מעגלי לחות וייבוש יומיים, פגיעות מכניות של אדם ו/או בעלי חיים וחוסר בתחזוקה מתאימה.
התערבויות קודמות באתר
בשטח A בולטים קטעי קירות משוחזרים, השלמות אבן, השלמות של חומר המליטה, הסדרת ראשי קירות בחומרי מליטה או חצץ כורכרי. קטעי ההתערבות אינם מסומנים (קווי שיחזור) ואין בידינו תעוד לגביהן. במצב הקיים לא ניתן להבחין בברור בין: מקור, מקור מטופל, השלמות, שחזורים. ייצוב השרידים נעשה בהשלמות ושיחזור קירות מלבני אדמה ובאבני כורכר ו/או מערומי אדמה בשילוב כורכר ו/או באדמה בתוספת צמנט וצבע בגמר טיח. הבנייה בגמר טיח משוחזר מרוכזת בעיקר בשורת המבנים הצפונית. על פי חזותה ניתן להניח כי שחזור/טיפול זה נעשה במטרה לדמות את הבנייה באדמה. לרוב טויחו ראשי הקירות גם הם, דבר שמטעה בהבנת השרידים כגדמי קירות. שחזור מלא של אחד ממבני המגורים, נעשה בערוב של חומרים וטכנולוגיות. במקומות אחדים ניתן לזהות התערבויות בבטון כחומר מליטה לייצוב הקירות. עמודי עץ נושאים גגונים בתוך הבית המשוחזר ומחוצה לו.בהיקף המשוחזר של הכבשן הגדול נעשה שימוש בלבני סיליקט.
בשטח C לא נערכה התערבות שימורית בממצא עצמו, למעט התקנת קרויים. בשטח C1 ההתערבויות הקיימות הן לביסוס הקרוי והמדרך בבטון ופלדה. בתת-אזור C2 ההתערבויות לביסוס קרויים הן בעץ ופלדה.
ההמלצות לשימור האתר והצגתו לקהל מחולקות לשניים, טיפול מיידי בגורמי הבליה וטיפול עתידי שבו ההתערבות השימורית תהיה מרכיב בתכנון כולל לאתר.
הטיפול המיידי הנדרש באתר כולל טיפול בבעיות הפיזיות ובמקדמי הבליה למיניהם. עיקר הפעולות הנחוצות הן: הסדרת ניקוזים; ייצוב חתכי חפירה; הסרת צמחייה, מניעת מפגעי צמחייה ובעלי חיים; ייצוב אלמנטים בסכנת התמוטטות; השלמת חומרי גמר; איטום ראשי קירות. טיפול עדין בממצאי האדמה תחת הקרוי; טיפול שחזורי בממצאי האדמה שחשופים לפגעי אקלים (קצות הקרוי); זיהוי אזורים לכיסוי; טיפול כולל בבית המשוחזר; טיפול בקרוי: בדיקת מערכת ניקוז, טיפול בנזילות, טיפול בבליית חומרים.
הטיפול העתידי יהיה חלק מתכנון כולל וגיבוש חזון לאתר; עריכת תוכנית פעולה רב-שנתית בשלבים להסדרה המחשה והפעלה של האתר; תכנון מתוך ראייה כוללת של האתר וסמיכותו למבנה התערוכות המתחלפות שעתיד להבנות בסמיכות. תכנון השימור יכלול הכשרת מסלולי ביקור, כיסויים, שימור שחזור ופיתוח, תחזוקה שוטפת לשימור האתר והכשרת כוח אדם לכך. במקביל נדרש תכנון המחשה ותצוגה, ותכנון הכוונת הקהל: הפניה, שילוט, חומרי הסברה, תכניות הפעלה.
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
