|
|
 |
פרוייקטים מיוחדים
הצבת האובליסק בקיסריה
יורם סעד
במאה הב' לסה"נ נבנה מתקן גדול למרוצי מרכבות (היפודרום ביוונית, קירקוס בלטינית)
בחלק המזרחי של קיסריה הרומית. מתקן זה החליף את 'הקירקוס של הורדוס' אשר נבנה במערב העיר. במרכז זירת ההיפודרום המזרחי נמצאו אובליסק נפול ושלושה עמודים קוניים מגרניט אדום (גרניט אסואן). האובליסק נמצא שבור לשלושה חלקים. עקב חשיבותו וייחודו של האובליסק הוחלט להציבו מחדש במקומו. [1]
|
ההצבה מחדש של האובליסק בהיפודרום המזרחי, קיסריה [2]
|
האובליסק של קיסריה הוא היחיד מסוגו הידוע בתחומי מדינת ישראל, לפיכך הצבתו מחדש הייתה לפרויקט תקדימי. לאור זאת כינסה רשות העתיקות ועדת שימור, שתשמש גוף מקצועי-ציבורי מייעץ, לצורך דיון עקרוני בנושא. בוועדה השתתפו כ-50 אנשי מקצוע ובהם היסטוריונים, ארכיאולוגים, אדריכלים, מהנדסים ומשמרים. בפני הועדה הוצגו חלופות תכנון שונות והיבטים אדריכליים-הנדסיים ראשוניים הכרוכים בביצוע, ונדונו בה סוגיות של אתיקה מקצועית.
ועדת השימור המליצה ברוב קולות לאשר את ההצבה מחדש של האובליסק במקומו, כפי שהוצע על ידי רשות העתיקות. הנהלת רשות העתיקות הטילה את הביצוע על צוות פרויקט שימור קיסריה דאז, בראשותם של המשמר י' סעד ואינג' ל' סוחנוב.
|
נתוני האובליסק ומצב ההשתמרות
פרויקט ההצבה מחדש החל בחפירת בדיקה ארכיאולוגית אשר נוהלה בידי י' פורת באזור האובליסק הנפול (פורת תשס"ג:35-34; פורת ואחרים בהכנה לדפוס), בהמשך לחפירות שנערכו במקום בידי The Joint Expedition to Caesarea Maritima (Humphrey 1986: 477-491). תוצאות הבדיקה העלו כי במקור הוצב האובליסק במרכז הזירה לערך, על קיר החוצץ (spina) שנבנה בציר האורך של הזירה, ולו יסוד מוצק. היסוד נעשה באבני לקט וטיט על בסיס סיד ('דבש'), והוא מעובה בקטע שנשא את האובליסק. בזירת ההיפודרום, מצפון לאובליסק הנפול, נמצא גוש גרניט שמידותיו 2.20X2.20X1.20 מ' . לאחר השוואה עם מקבילות בעולם העתיק, שיערו ד"ר יוסף פורת וד"ר פיטר גנדלמן כי האובליסק הוצב על מעמד בצורת תיבה גדולה, ועלתה ההצעה שגוש הגרניט היה מעמד כזה אך לא הוכח קשר ודאי לכך. האובליסק נפל או הופל מהמעמד לזירה שממערב לחוצץ (איור 1). הונח כי בשל משקלו הרב נותר האובליסק במקום שנפל בו לראשונה. סימני ניסור נמצאו על פאתו המזרחית, שהייתה העליונה במצבו הנפול.
לגזע האובליסק חתך רבוע, והוא הולך וצר כלפי מעלה כדי 2.3 ס"מ בממוצע לכל מטר גובה. ראשו, הנקרא פירמידיון, עוצב כפירמידה רבועה בעלת פאות בזווית מקורבת ל-60 מעלות.
בנפילה נשבר האובליסק לשלושה חלקים: שני חלקי גזע שנותרו באתרם וחלק עליון של הגזע עם הפירמידיון. בשטח נמצאו שני חלקי הגזע (10.56 מ' אורך מצטבר, חתך 1.71 מ' למטה ו-1.47 מ' למעלה) וביניהם שבר תואם, ובנפרד מהם חלק מהפירמידיון (1.49 מ' גובה, חתך 1.2 מ' למטה; ר' Humphrey 1986:486, Fig. 240). תחתית גזע האובליסק וראשו נמצאו שבורים. מידת החלקים החסרים אינה ידועה, אך הוערכה בלא פחות ממטר אחד בכל קטע. חוד הפירמידיון קטום ותחתיתו נשברה מעל למקום החיבור לגזע האובליסק.
על פי חישוב השיפועים בפאות הפירמידיון היה אורך החלק החסר בינו לבין הגזע לא פחות מ-0.5 מ'. סה"כ האורך המתקבל עם השלמת החלקים החסרים היה כ-12.50 מ' למזער וכ-25 מ' למרב. המשקל של חלקי הגזע, לפי מד-המשקל של המנוף, הוא: החלק התחתון כ-45 טון; החלק העליון כ-36 טון. בתוספת הפירמידיון והחלקים החסרים הרי שמשקל האובליסק השלם היה כ-100 טון.
בפאות גזע האובליסק נמצאו שקעים ובליטות עדינים. משטחי הפאות אינם מישוריים אלא מקומרים קמעה. קווי הפינות שלאורך הגוף נמצאו גליים כתוצאה מהתנפחויות ועיוותים בגרניט. כן הובחנה סטייה גיאומטרית (דפורמציה) קלה בציר האורך של גזע האובליסק. סימני ניסור וחציבה נמצאו בפאה העליונה של האובליסק במצבו הנפול, וכן בשולי הפירמידיון.
|
התכנון האדריכלי
|
תכנון אדריכלי ראשוני הציע עקרונות למופע של האובליסק וסביבתו הקרובה כלהלן: היסוד ישוחזר, מעליו ייבנה מסד ומעליו מעמד במידות דומות לבסיס הגרניט שנמצא באתר; השלמה מינימאלית בתחתית גזע האובליסק ליישור פאותיו; חיבור שני החלקים השבורים של הגזע והשלמה בינו לבין הפירמידיון, בהיקף מזערי הדרוש להתלכדות קווי המתאר של הגזע עם הפירמידיון. המעמד וההשלמות באובליסק יחופו בחומר בעל מופע קרוב לגרניט, אך באופן שניתן יהיה להבחין ביניהם.
|
התכנון ההנדסי
|
ההקפדה על עקרונות השימור, הצורך בהבטחת יציבות האובליסק לאחר הצבתו, מציאת פתרונות טכניים להשלמות הנדרשות ופתרונות להרמה ועיגון של החלקים השבורים – הכול הוביל לחיפושים חוזרים ונשנים אחר פתרונות יצירתיים בביצוע.
בשלב ראשון נבחנו שיטות ההרכבה המועדפות, כל שיטה הכתיבה תהליך ביצוע שונה. הסתמנו שתי חלופות אפשריות להרכבת חלקי האובליסק:
א. הרכבה על הקרקע - כאשר האובליסק במצב אופקי, והצבתו כגוש אחד.
ב. הרכבה בשלבים - הצבת החלק התחתון במקומו ואחר כך הצבת החלק העליון.
ספקות באשר ליכולתנו להבטיח התאמה ודיוק בהרכבת החלקים במצב אופקי ונייח, בשל חוסר הסימטריות בגזע האובליסק, משקל החלקים וכיוצא באלה, הובילו לבחירה בחלופה ב' אשר הותירה בידינו את השליטה ברוב שלבי הביצוע כולל האפשרות לשינויים ותיקונים תוך כדי התהליך.
התכנון ההנדסי המפורט כלל תכנון קונסטרוקציות ייעודיות, חישובי עומס ויציבות לרעידות אדמה, רוחות, עומס אנכי וכו'. התכנון כלל פיתוח שיטות מדידה מורכבות והתאמת חומרים (כגון: דבקים, מתכות, בטונים, חומרי הזרקה וכדומה).
תהליך ההרכבה הכיל משתנים רבים, חלקם היו ידועים מראש וחלקם התבררו רק עם התקדמות התהליך. קשיים נוספים נתגלו משהתברר כי אין בנמצא תקן ישראלי לחישוב גופי אבן, ובשל הסכמה הלא שגרתית של המונומנט (האובליסק). לפיכך, תוך כדי תהליך הביצוע נוצר צורך בפיתוח שיטות חישוב.
|
מדידות, סימונים וקידוחים
בתכנון ההנדסי נקבע כי ההשלמות בגוף האובליסק יבוצעו ביציקות בטון. בבדיקות שביצענו לבירור מידת היצמדות הבטון לגרניט, התברר כי אחיזת הבטון חלשה בשל המבנה הגבישי של הגרניט. נקבע כי יותקנו מוטות טיטניום, העמידים בפני החלדה, בין שני חלקי המונומנט השבור ובחיבורים בין היציקות לגרניט. בהתייעצות עם טכנולוגים מומחים נקבע כי יציקות הבטון יכילו סיבי ניילון מיוחדים, כתוסף שמטרתו מניעת סדיקה והתכווצות של יציקות הבטון.
הקידוחים בקצות גזע האובליסק ובפירמידיון שנועדו לחבר את יציקות ההשלמה באמצעות מוטות הטיטניום, לא חייבו דיוק מיוחד. לעומת זאת בקידוח בשני צדי השבר המרכזי נדרש דיוק מרבי. הקושי שניצב בפנינו היה בהעתקת נתוני הקידוח (מיקום, זווית וציר) מצד אחד של השבר לצד השני. לשם כך נבנה מתקן קידוח שהותאם במיוחד למשימה זו. עומק הקידוח שבוצע : בתחתית הגזע כ-0.80 מ', בקצה העליון כ-0.30 מ', בתחתית הפירמידיון כ-0.15 מ' .
בעת ביצוע הקידוחים התברר כי החדירה דרך השכבה החיצונית של הגרניט, עד לעומק כ- 0.10 מ', הייתה קלה יחסית אולם המשך הקידוח לעומק הפך קשה ואטי באופן בולט. תופעה זו חזרה על עצמה בכל הקידוחים. סיבה אפשרית לכך היא היחלשות השכבה החיצונית כתוצאה מתהליכי הבליה שפעלו על המונומנט במשך השנים.
לבחירת הדבק המתאים נבדקו מפרטים טכניים של מספר חברות מובילות בתחום. הקריטריון העיקרי היה גורם העמידות לאורך זמן, הקריטריון המשני היה חוזק ההדבקה. זאת מכיוון שלרוב סוגי הדבקים האפוקסיים יש חוזק הדבקה גבוה מחוזק הגזירה של הגרניט, אך הם בעלי נטייה ל'הזדקנות' מהירה. לא נמצאו נתוני תקן של חוזק דבק המתאים גם לטיטניום וגם לגרניט (תחומים שונים), לכן נאלצנו לבצע סדרת ניסיונות בדגמים מוקטנים ובדיקות במכוני בדיקה. בתום הבדיקות נבחר דבק מתוצרת אמריקאית: "scotch weld 1838 b/a" המשמש בתעשייה האווירית ובתעשיית החלל. לדבק זה עמידות גבוהה לתנאי האקלים בשל שימוש במקשה פוליאמידי, קיימים נתוני חוזק הדבקה בין טיטניום לטיטניום.
|
יציקת יסוד ומעמד (פדיסטל)
היסוד המקורי של האובליסק נבנה מאבני לקט וטיט-סיד והתגלה במצב מעורער ובחלקו חסר. לצורך בניית יסוד חדש נחפר במרכז היסוד המקורי בור במידות 4.0X4.0X2.0 מ' לערך, דפנות הבור צופו בטיט-סיד לשם בידוד מהבטון. יציקת היסוד הכילה 35 קוב בטון 200B. לאחר התקשות הבטון יצקו מעליו את המעמד, במידות 4.0X4.0X1.50 מ', שהכילה 27 קוב בטון 400B. בשתי היציקות בוצע הזיון במוטות פלדה מגולוונת ונעשה שימוש בסיבי ניילון כתוסף למניעת התכווצות וסדיקה. פיזור אחיד של מרכיבי הבטון בנפח היציקות הושג בעזרת 'מחט רוטטת'.
|
חלק תחתון: יציקת השלמה
להבטחת יציבות האובליסק הוחלט לבצע את יציקת ההשלמה המתוכננת בתחתית הגוף כך שהיא תהווה גם את הבסיס. תוכנן שלאחר הצבת החלק התחתון על המעמד, תבוצע יציקה עוטפת להשלמה הנ"ל, היציקה תעוגן אל המעמד וכך תיווצר מעין כוס שבתוכה עומד האובליסק. באופן זה מתקבלת הדמיה של בסיס שעליו ניצב האובליסק.
כפתרון לפילוס האנכי של החלק התחתון בעת הצבתו, נקבעו בפינות יציקת ההשלמה של החלק התחתון פלטות מנירוסטה העמידות בפני החלדה. אלו נועדו להשענה בעת ההצבה על פלטות מקבילות במעמד, כדי לאפשר החדרת פלטות נוספות בין אלה המקובעות בכל עובי שיידרש להשגת הפילוס האנכי.
|
חלק עליון: יציקת השלמה
שאלה ראשונית הייתה כיצד לוודא את המיקום המקורי של פאות הפירמידיון ביחס לפאות גוף האובליסק? הפתרון נמצא כאשר גילינו סימן ניסור בשולי אחת הפאות בפירמידיון. הנחנו כי ניסור זה שימש ,ככל הנראה, לניתוק הפירמידיון מהגזע לאחר נפילת האובליסק, ולכן הוא מעיד על הפאה העליונה של המונומנט הנפול.
החיבור בין הפירמידיון לחלק העליון של האובליסק בעזרת יציקת השלמה, בוצע כשהחלקים במצב אופקי. הפירמידיון הוצב במרחק 0.70 מ' לערך מהקצה העליון של גזע האובליסק, לאחר בדיקת המשכיות מישורי הפאות. ברווח שבין שני הגושים נבנתה תבנית בהתאם לזוויות שנתקבלו ובוצעה יציקת השלמה בבטון 400B. בכל ההשלמות בוצע הזיון במוטות נירוסטה, והיציקות בוצעו בנסיגה של מספר סנטימטרים מקווי ההיקף האמיתיים כדי להשאיר מקום לפרט חיפוי. למניעת היווצרות תהליך החלדה חשמלית בנקודות המגע בין המתכות שביציקות (טיטניום ונירוסטה), נעטפו המתכות בשתי שכבות ניילון לבידוד.
שלב זה חייב קבלת החלטות שאת תוצאתן יכולנו לראות רק לאחר גמר הצבת האובליסק והסרת הפיגום וקונסטרוקציות אחרות.
|
קונסטרוקציות תמיכה
הנתונים השליליים של אחיזת הבטון בגרניט גרמו לחשש, שכתוצאה מן המאמצים שיפעלו עם הרמת החלקים תתרחש התנתקות בחיבור בין יציקות ההשלמה לגרניט.
כדי להימנע ממצב כזה בוצעו מספר פעולות.
חלקי האובליסק 'נעטפו' בקונסטרוקציות תמיכה אשר הורכבו מזוויתנים שהונחו בפינות החלקים וחוברו ביניהם על ידי ריתוך פסי מתכת.
למניעת תזוזה של החלקים בתוך הקונסטרוקציות, עוגנו האחרונות אל הבטון שביציקות ההשלמה. לשיפור אחיזת הקונסטרוקציות בגוף האובליסק הוחדר "גראוט צמנט" בין הזוויתנים ליציקות ההשלמה. בין הזוויתנים לגרניט הוכנסו טריזים מעץ.
בנוסף, נבנתה תמיכה בעזרת גוש בטון ואבנים כציר השענה מתחת למרכז הכובד של השלמת הבטון. ערמות חול-ים בקצה התחתון של החלקים נועדו לצמצום החיכוך ואפשרות הריסוק הצפויים בשלב המעבר ממצב אופקי לאנכי (שלב ההיפוך).
|
 |
|
|
הצבת חלק תחתון ויציקת מעטפת (בסיס)
לצורך הרמת חלקי האובליסק, נבנתה מסגרת פלדה ייעודית המותאמת לנשיאת המשקלים המדוברים ולמידות גוף האובליסק. הלבשת המסגרת על חלקי האובליסק בוצעה בעודם במצב אופקי.
לקראת ה-5/12/2000, היום שנקבע להצבת החלק התחתון של גזע האובליסק, הורכבה עליו מסגרת הנשיאה וחוברו אליה שרשראות ברזל מצד אחד של הגוף לצד שני, תוך הקפת תחתיתו. בוצעה מתיחת השרשראות וספירה של החוליות להבטחת אנכיות הגוף לאחר הרמתו. אל מסגרת הנשיאה חוברו כבלי המנוף (מנוף 450 טון).
פעולת ההנפה לוותה בחששות רבים מפני שיבושים אפשריים, אך בסופו של דבר התהליך התנהל למישרין. החלק התחתון הוצב על משטחי ההשענה שבמעמד (פלטות הנירוסטה). למדידת הפילוס האנכי של הגוף שימשו צירי האמצע שסומנו על פאות האובליסק, בעזרת שני מכשירי תיאודוליט אשר הוצבו ממזרח ומצפון למעמד. איפוס המכשירים בוצע על הצירים אשר הועתקו מראש אל המעמד. על סמך המדידה בוצעו תיקונים על ידי החדרת פלטות נירוסטה בין משטחי ההשענה.
המדידה האחרונה הראתה כי בציר צפון-דרום הושג איפוס מדויק. בציר מזרח-מערב נותרה סטייה זעירה של ראש החלק מזרחה (כ-12 מ"מ). בהתייעצות עם המנופאים ומומחי הרכבת גשרים שנכחו במקום ולאור חוסר הסימטריות של גוף האובליסק, הוחלט שלא לנסות תיקונים נוספים.
|
הכנות להצבת החלק העליון
שלב זה היה המסובך ביותר בתהליך ההרכבה. רעיונות שונים נבחנו ונפסלו בשל סיבות כגון מגבלות התקציב, הנזק השימורי לגזע האובליסק וסיבות אחרות. הפתרון המועדף מבחינתנו היה שימוש בחביקה עוטפת אשר לא תצריך פגיעה נוספת בגוף המקורי. מחישוב חלופה זו התברר שכדי להרים גוף שמשקלו 50 טון יש לייצר לחץ צדי של 100 טון (מקדם חיכוך 0.5). החבק תוכנן לפרטיו כולל חומרי החיכוך, אך בשלב זה התבררה חולשת השכבה החיצונית של גוף הגרניט, והתעורר החשש שבזמן ההרמה תימעך השכבה החיצונית והגוף ישתחרר מן החבק.
נבדק פתרון שכלל אחיזת החלק העליון באמצעות רצועות הרמה מחוברות למסגרת הנשיאה באופן דומה לאחיזת החלק התחתון, הצבה על נקודות השענה שימוקמו במישור השבר ומילוי חלל השבר בחומר מדביק. לקביעת מיקום נקודות ההשענה נזקקנו למדידת התאמה מדויקת של פני השבר בשני הצדדים. טעות בס"מ אחד בגובה של נקודות ההשענה הייתה עלולה לגרום לסטיית ציר האובליסק מהאנך בכ-8 ס"מ בנקודה העליונה.
בעיה עקרונית נוספת לה נדרשנו בשלב זה הייתה כיצד להבטיח פילוס אופקי ואנכי לחלק העליון של האובליסק. נבדק רעיון של השענה על 'סמך' אחד מרכזי לצורך עקיפת מכשול המדידה המדויקת בין שני חלקי השבר בצירוף פתרון לפילוס אנכי. הסמך שנבדק עשוי גומי משוריין "ELASTOMER", קוטרו 25 ס"מ, נושא עומס אנכי כ-60 טון ומיועד לבניית גשרים. מיקומו במרכז מישור השבר - על ציר מרכז הכובד - מאפשר ביצוע תיקוני פילוס אנכי בעזרת כוח אופקי קטן. בפתרון זה לא היה צורך בבדיקת התאמת החלקים בפני השבר.
לאחר בדיקות חוזרות נפסל רעיון השימוש בסמך מרכזי, בשל החשש שגמישות קורות הפלדה של מסגרת הפילוס האופקי וגמישות מערכת התלייה למנוף לא יאפשרו קיבוע החלק העליון ללא תזוזה למשך הזמן הנדרש להתקשות הבטון.
חזרנו לחלופת נקודות ההשענה. כדי לחשב את הגובה הנדרש לנקודות ההשענה נדרשנו לבחון את התאמת החלקים בשבר. מידות החתך הריבועי של האובליסק באזור השבר כ-1.60X1.60 מ'. שיפוע השבר כ-0.40 מ' מהנקודה הגבוהה לנמוכה. פני השבר גבישיים. גובה נקודות ההשענה היה תלוי בשיעור חוסר ההתאמה ובשיפוע בפני השבר.
בפני השבר בשני החלקים נקבעו נקודות ההשענה במיקומים מקבילים. הנקודות הורכבו מפלטות נירוסטה במידות: 12X12X2 ס"מ. מתחת לפלטות נוצקה שכבת "גראוט אפוקסי" כדי למנוע ריכוז נקודתי של מאמצי הלחיצה. הערכנו שעם הצבת החלק העליון במקומו הוא יתייצב על שלוש נקודות המגדירות מישור, משום כך מוקמו שתי נקודות השענה על ציר מרכז הכובד והשתיים האחרות בהסטה כך שציר הכובד יעבור בטווח שבין הנקודות.
|
הצבת החלק העליוןעם השלמת הפתרון לנקודות ההשענה היה בידינו תהליך הרכבה סביר מבחינה תכנונית. נקבעו הפרטים הללו: אחיזת החלק העליון, ההשענה, הפילוס האנכי והאופקי, הייצוב הראשוני, שחרור התלייה למנוף והזרקת הדבק לחלל השבר. נותרה בעינה השאלה כיצד להבטיח שרצועות ההרמה לא ייתפסו בחלל השבר שבין שני חלקי האובליסק? צורת השבר חייבה רווח גדול יותר בין החלקים אולם לאור צורת הגזע של האובליסק רווח כזה היה גורם להיווצרות מדרגה במישורי הפאות. בנוסף לכך, רווח גדול מקטין את היציבות הקונסטרוקטיבית של האובליסק ופוגם באיכות ההדבקה בין החלקים. כדי לפתור בעיה זו נאלצנו לנסר תעלות בתחתית החלק העליון במיקום רצועות ההרמה. כדי להשיג הדבקה איכותית של המוטות בתוך הקדחים, נקבע קוטר מוטות הטיטניום ל- 45 מ"מ וקוטר הקידוחים ל- 50 מ"מ. המשמעות היא שנדרש דיוק מילימטרי בהחדרת המוטות לקדחים בעת הצבת החלק העליון. המדידה הידנית של התאמת פני השבר הייתה סבירה בתנאים שהיא נערכה בהם אך לא הייתה וודאית בדיוקה. היה עלינו להיערך למצב בו המוטות לא יוכלו לחדור לקדחים. נוסף לכך התעורר חשש כי לאור הרווח הקטן בין המוט לבין דופן הקדח (2.5 מ"מ לכל צד) לא נוכל לבצע תיקונים בפילוס האנכי של גזע האובליסק כפי הצורך. החלטנו להרחיב את קוטר הקדחים בקצה החלק התחתון. החלטה זו חייבה השגת הדבקה באיכות מרבית בין שני חלקי השבר כצורך קונסטרוקטיבי. צפינו מראש את האפשרות שהחלק העליון יהיה נטוי לאחר הנפתו הראשונית. הערכנו כי בנטייה של עד 6-5 ס"מ לכל צד נוכל להוריד את החלק לתוך מסגרת הכוונה מפלדה שיוצרה לשם כך. לצורך השגת הפילוס האנכי הדרוש, במצב של סטייה גדולה יותר, נבנה מתקן למתיחת כבלי ההרמה שחובר למערכת התלייה של המנוף והוכנו משקולות פלדה שנועדו לתלייה בצדי גוף האובליסק. הגורמים לחששות מפני שיבושים בעת הצבת החלק התחתון היו תקפים גם באפשרות הזאת, אך כאן היו גורמים נוספים. רוח קלה הייתה הופכת את ההצבה לבלתי אפשרית. המוטות הבולטים שבתחתית החלק עלולים היו להישבר כתוצאה מפגיעה בחלק התחתון עקב טלטול החלק העליון באוויר. בנוסף, עלתה שאלה בנוגע לבטיחותם של האנשים על הפיגום ברגעי ההצבה. התקבלה החלטה שבמקרה של רוח תידחה ההצבה ובשעת הרמת החלק למקומו לא יהיו אנשים על הפיגום. לאחר הנפת החלק העליון ביום ההצבה מחדש (18/6/2001) בוצעה מדידת צירי אורך לקביעת האנכיות של גזע האובליסק. משהתברר כי קיימת נטייה של כ-12 ס"מ נעשו מספר ניסיונות לתיקון המצב שכללו שימוש במשקולות, מתיחת כבלי ההרמה והוספה/החסרה של טבעות חיבור במערכת התלייה למנוף. לצורך ביצוע התיקון הושכב החלק העליון על הקרקע מספר פעמים אך מצב הנטייה לא השתפר משמעותית.
|
בשלב זה החלטנו להניף את הגזע למקומו המיועד ולנסות להציבו. הגזע הורד לתוך מסגרת ההכוונה ובעזרת טריזי עץ שהוחדרו בינו לבין המסגרת בוצעה התאמת המישורים החיצוניים בפאות שני חלקי האובליסק. הגזע התייצב כצפוי על שלוש נקודות ההשענה (המערבית, הצפונית והדרומית) תוך החדרת מוטות הטיטניום לקדחים.
עם שחרור כ-35% מעומס ההרמה של המנוף כפי שנקבע מראש, הופסקה ההורדה לצורך מדידת הפילוס האנכי בעזרת שני מכשירי תיאודוליט, אשר הוצבו במיקום זהה בשעת הצבת החלק התחתון. המדידה הראתה נטייה של כ-40 מ"מ צפונה בציר הגזע. לכיוון מזרח-מערב לא נמדדה נטייה. בנקודת ההשענה המזרחית נמצא רווח של 5 מ"מ. נעשה חישוב לתיקון הדרוש, בעקבותיו הוספנו לנקודת ההשענה הצפונית פלטת נירוסטה בעובי 9.5 מ"מ, לנקודה המזרחית פלטה בעובי 10 מ"מ ולנקודה המערבית פלטה בעובי 5 מ"מ. המדידה הסופית הראתה כי הפילוס האנכי של ציר האובליסק הושלם.
חיפויים ליציקות וסיום
השלב האחרון של תהליך ההצבה היה ביצוע חיפוי ליציקות ההשלמה בגוף האובליסק, חיפוי הבסיס תוכנן להתבצע לאחר הסרת הפיגומים. לאחר בחינת הנושא היו בידינו שתי חלופות:
א. חיפוי בעזרת לוחות/פלטות (גרניט/דמוי גרניט) מוכנות.
ב. חיפוי בטכניקת יישום דומה לטיח וציפוי חיצוני.
חלופה א' נפסלה כאשר התברר כי זמינות ועלות לוחות תעשייתיים דמויי-גרניט לא התאפשרו מבחינתנו. כמו כן התעורר חשש לגבי רגישות הלוחות לאקלים ולוונדליזם בתנאי השדה הפתוח. החלטנו לנסות לייצר תערובת חומרים אשר תתאים ליישום חלופה ב'. בוצעו מספר דוגמות לבדיקת המרכיבים, חומרי ההדבקה והמופע החיצוני.
התערובת הנבחרת כללה גרניט כתושה – גודל אגרגט עד 4 מ"מ, אבן גיר כתושה – גודל אגרגט כנ"ל ואקריל (33) מדולל במים. לתערובת שהתקבלה מופע כללי הדומה למופע הגרניט של האובליסק ועם זאת ניתן להבחין בהבדל שבינהם. יישום החיפויים בוצע בנסיגה של מספר מילימטרים לעומת פני השטח המקוריים.
כהגנה למונומנט בפני סופות חול, התגבשות מלחים וגורמי בליה סביבתיים/אקלימיים אחרים טופלו פני השטח בחומר "RHODIA H224" הדוחה מים אך מאפשר פליטת אדים.
|
בסיום הטיפול פורק הפיגום שעטף את המונומנט ולראשונה נחשף האובליסק כולו ללא הפרעות חזותיות. בשלב זה הופסק הפרויקט, אשר התמשכותו מעבר ללוח הזמנים המתוכנן נגרמה עקב בעיות בלתי צפויות במשך כל תקופת הביצוע וגרמה למיצוי התקציב. גמר החיפוי לבסיס האובליסק והשלמת שחזור החוצץ נדחו עד לתחילת שנת 2004. עם ביצוע פעולות אחרונות אלה (בינואר-פברואר 2004) הסתיים פרויקט ההצבה מחדש.
|
|
___________________________________
[1] ההצבה מחדש התאפשרה בזכות תרומה נדיבה של משפחות סטול ופלדמן, ובסיוע קיבוץ שדות-ים. במימון השתתפו משפחות סטול ופלדמן, החברה לפיתוח קיסריה והחברה הממשלתית לתיירות קיסריה ורשות העתיקות.
[2] מאמר זה מבוסס על דו"ח הביצוע המצוי בארכיון רע"ת. פרויקט ההצבה מחדש של האובליסק התנהל בין מאי 2000 לאוגוסט 2001. הפרויקט התבצע בידי האנשים הללו: בהנחייתו של אינג' י' שפר, מנהל פרויקט; י' סעד, תכנון הנדסי וליווי הביצוע; אינג' ל' סוחנוב, תכנון אדריכלי; אדר' א' קידר ואדר' ש' פוני, מודדים; ו' אסמאן, א' חג'יאן וא' לויט, סייעו במדידות; ע' ימים ופ' מרק, השתתפו בביצוע; י' מרום, ש' עקיבא, ס' סבדיני, ו' בקמן, א' ג'אנח, ח' אברמוב, ל' חנוכייב, ר' אבודיאב, ג' נגר, י' קוטלר, ח' יזאייב, ט' וודי, א' מברט, א' גלבר, א' קופרשטיין, ד' סיבוני, ל' מטטוב ומ' גואש. מנהלות: מ' דויטשר וז' גינת.
|
מראי מקום
|
|
פורת י', תשס"ג. מתקנים להצגות, למרוצים ולאתלטיקה בקיסריה. קדמוניות 125: 42-25.
פורת י', גנדלמן פ', גרשט ר', ביכובסקי ג', בהכנה לדפוס: חפירות רשות העתיקות בהיפודרום המזרחי, קיסריה. עתיקות.
Humphrey J. H. 1986. Roman Circuses, Arenas for Chariot Racing. Berkeley and Los Angeles.
|
|
-------------------------------------
יורם סעד, נובמבר 2008
|
|
|
|
|
