מראשית התפתחותה של הארכיאולוגיה הייתה ארץ ישראל מוקד למחקר נרחב שחשף את עושרה ההיסטורי של הארץ ואת ערכיה התרבותיים. חשיבותן של העתיקות מוכרת לכול ובאה לידי ביטוי בעיסוק האינטנסיבי בארכיאולוגיה, במחקר האקדמי ובפיתוח אתרי המורשת לציבור הרחב. בסוף העשור הראשון למאה ה-21, כבר לא ניתן להתעלם מכך שהמשאב הארכיאולוגי יקר הערך הוא מוגבל, רגיש מאוד ונתון לאיומים רבים.
 
המצב הנתון הוא שהמשאב הארכיאולוגי בארץ ישראל נחפר כבר למעלה ממאה שנה. לתועלת מהחפירות מחיר בלתי נמנע של פגיעה בשרידים ואובדן של חלק מהמידע. על כך נוסף הנזק הנגרם בשל חשיפת השרידים לתנאי הסביבה, שבהיעדר פעולות שימור ותחזוקה, פיתוח לא הולם והזנחת האתרים, מאיצים את תהליך ההרס והבליה של המורשת.
 
חלק מההרס הנגרם לאתרים או לממצא הקטן אינו מחויב המציאות ונגרם בשל חוסר מודעות להיבטים של שימור בארכיאולוגיה. אופן החשיפה, הוצאת פריטים, אחסון מבוקר של הממצאים וטיפול שניתן סמוך לזמן החשיפה הם מקצת הדרכים להפחית את הנזק ולעתים אף למנוע אותו. גישה משמרת כבר בזמן חפירה יכולה לצמצם נזקים לממצא ויותר מכך, לייעל את תהליך השימור ולחסוך בעלויותיו.
 
המשאב הארכיאולוגי המתכלה מחד והמשאבים המצומצמים לשימור מאידך, מציבים אתגר מורכב בפני רשות העתיקות שחרתה בחזונה כי "...תשמר ותחקור את המורשת הארכיאולוגית של הארץ ברמה המדעית הגבוהה ביותר, תוך איזון ראוי בין צרכי הפיתוח של הארץ לבין השמירה על עתיקותיה...".
 
בימים אלו מתקיים ברשות העתיקות קורס 'שימור בארכיאולוגיה' לארכיאולוגים חופרים. במהלכו יכירו הארכיאולוגים כלים לשימור וייבנו דרכים לפעולה משותפת עם משמרים, כך שיוכלו למזער את השפעות החפירה על מצב ההשתמרות של הממצאים.

 
מטרת הקורס, אם כן, היא להעלות את המודעות להיבטים של שימור כבר בזמן החפירה ולעודד גישה הרואה בשימור חלק בלתי נפרד מאחריותו של הארכיאולוג.
 
באופן מעשי, הכוונה היא שהמשתתפים ישתתפו באופן פעיל בשימור הממצא ויתחשבו בשיקולים השימוריים הנדרשים בכל שלבי תהליך החפירה: בייזום ובתכנון החפירה, במהלך החפירה ובגמר החפירה, בזמן הטיפול באתר או בממצא הקטן. 
 
כדי לקיים דיאלוג מתמשך בין ארכיאולוגים לבין משמרים ברשות העתיקות, אנו מבקשים לנסח יחד מסמך מדיניות, המגדיר את תפקיד הארכיאולוג בתהליך השימור, את תפקיד המשמר בחפירה הארכיאולוגית ואת תרומתם זה לזה במחקר ובטיפול במורשת.
 
כדי להגיע למצב רצוי שבו הארכיאולוג יהיה מודע להשלכות החפירה על השתמרות הממצא ויאמץ גישה זהירה המצמצמת את הנזק למורשת, הקורס עוסק בהבנת המאפיינים והרגישויות של החומרים והטכנולוגיות העתיקות, בהשפעת החפירה על תהליכי הרס ובליה, בדרכי הטיפול המונע ובהתערבות של השימור. נושאים אלו נידונים בהקשר המעשי של תהליך השימור ובהקשר הרחב של התפתחות 'תנועת השימור', עקרונות השימור והאתיקה המקצועית.

קישור לאתר הקורס