עתיקות הן נכסי תרבות. עלינו, המעורבים בתהליכי השימור והפיתוח, מוטלת אחריות כלפי החברה, להגן על נכסי המורשת ולשמרם. העיקרון הבסיסי המנחה את עבודת המשמר הוא שימור הערך התרבותי של המורשת. שיקולים נוספים כגון מצב ההשתמרות הפיזי והחומר המקורי משפיעים גם הם על אופי ההתערבות. השאיפה של המשמר היא לעכב תהליכי בליה והרס ולשמור את השרידים במצבם הפיזי הדומה לזה שהיה בזמן חשיפתם, בלי לגרום לעיוות או לאובדן הערכים המגולמים בהם. בין העקרונות המנחים את פעולתנו שימוש באמצעים לא-הרסניים והתערבות הפיכה ככל שניתן. סטייה מעיקרון זה מחייבת הצדקה מיוחדת.

אתר 'מנהרות הכותל', על שרידיו הארכאולוגיים, נושא מגוון ערכים תרבותיים ובהם: ערכים היסטוריים, ערכים חברתיים,דתיים ולאומיים, ערכים אמנותיים, ארכיטקטורה וערך מדעי למחקר הארכיאולוגי. סמיכותן של המנהרות לכותל המערבי אף מעצימה את המשמעות התרבותית שלהן.

בשל חשיבותו של האתר פעולות השימור בו נעשות בהקפדה יתרה על פי עקרונות השימור המקובלים שנוסחו במסמכי מדיניות בינלאומיים ולאומיים. אמנת ונציה (סעיף 5) לדוגמה, קובעת, בין היתר, את היחס למבנה ולשימוש בו; שימור המונומנטים יהיה פשוט יותר אם ישתמשו בהם למטרה כלשהי לתועלת הכלל. שימוש מעין זה רצוי ובלבד שלא ייעשה שינוי בתכנית המבנה ובעיטוריו. רק במגבלות אלה אפשר להתיר את ביצוע ההתאמות הנדרשות מתוך שינוי הייעוד.

במדיניותה לשימור מורשת התרבות הבנויה, המבוססת על מסמכי מדיניות שימור מהעולם, הגדירה רשות העתיקות, כי תינתן עדיפות לשימוש בטכנולוגיות מסורתיות ובחומרים מקוריים. זאת ועוד, שימוש בחומרים חדשים ייעשה רק לאחר שינסו חומרים אלה ויוודאו, כי אינם גורמים נזקים לאתר, וכי הם לא ימנעו או יכשילו טיפולים חוזרים בעתיד.

6. מילוי חללים בליבת הקמרון. מילוי חללים בליבת הקמרון מבצעים על ידי הזרקות חומר מליטה אל הליבה. על בסיס ממצאי רשת הקידוחים (ס' 3 לעיל) נקבע את מיקומן של נקודות ההזרקה ונסמן אותן. בכל נקודה מתקינים צינור פלסטיק, שאליו נחבר מיכל לחץ המלא בחומר מליטה להזרקה. חומר המליטה הוא על בסיס סיד בור ועובי האגרגטים שבו עד 0.5 מ"מ. הרכב החומר הזה מאפשר מילוי מקסימלי של החללים בליבת הקמרון. ההזרקה מיושמת באופן שיטתי, מלמטה כלפי מעלה. הלחץ המותר בהזרקה הוא אטמוספרה אחת בלבד. הכמות שאפשר להזריק ביום נקבעת לפי מצבו של הקמרון המטופל.
אף שלא ניתן להגיע למילוי מוחלט של החללים בליבת הקמרון, פעולה זו מבטיחה את שלמות הקמרון לאורך זמן. בהנחה ש- 70% מנפח הליבה עשוי אבנים, כ- 30% מנפח הליבה יהיה חומר מליטה. חישוב נפח הליבה וסיכום נפח חומר המליטה שהוזרק נותנים לנו אינדיקציה נוספת למצבו של הקמרון לפני ההתערבות.

7. עיגון. בגמר עבודות השימור ולאחר התקשות חומר המליטה שהוזרק לליבת הקמרון, נעגן את פני שטח הקמרון אל הליבה. העיגון מתבצע בעזרת עוגני "גרב", שהם עוגני חיכוך פסיביים בשיטת SINTEC. העיגון מוחדר לתוך קדח ולאחר מכן אל "גרב" העשויה מבד, העוטפת את העוגן, חומר מליטה מיוחד מוזרק לתוך ה"גרב" ויוצר את החיכוך והלחץ הדרוש.

8. הסרת תמיכות. לאחר יישום העוגנים והתקשותו של חומר המליטה שהוזרק אפשר להסיר את התמוך הזמני. תהליך הייבוש אורך כחודשיים.

 

 

לסיכום, שימור קמרונות עתיקים הוא פעולה מורכבת שהצלחתה תלויה בגורמים רבים. מטרת השימור היא לייצב מבנים עתיקים ולעכב את תהליכי הבליה וההרס. פעולה זו חיונית לטובת השימוש בהם לצורכי החברה בהווה.
 

 

1. שימוש באבני בנייה מסיביות (100 ס"מ  X60 ס"מ X 60 ס"מ)
2. סיתות מדויק (אבני גזית)
3. מישקים בין אבני הבנייה- מינימלי (3-0 ס"מ)
4. חומרי מליטה על בסיס סיד בור וחומר הידראולי
5. חתך קמרון אפייני: 'חצי חבית'
6. שימוש עיקרי במונומנטים כגון: גשרים, ביצורים, קשתות ניצחון, מזרקות

1. שימוש באבני בנייה מסיביות (80 ס"מ X 50 ס"מ X 50 ס"מ)
2. סיתות לא מוקפד, קיים גם שימוש באבני גוויל (לא מסותתות)
3. מישקים רחבים בין אבני הבנייה (5-3ס"מ)
4. חומרי מליטה על בסיס סיד בור
5. חתך קמרון אפייני: 'חצי חבית'
6. שימוש עיקרי במבני ציבור

1. שימוש באבני בנייה מסיביות (100 ס"מ  X60 ס"מ X 60 ס"מ)    
2. סיתות מדויק (אבני גזית)
3. שימוש רב בעיטורים מסותתים באבן או סטוקו בטיח.
4. מישקים בין אבני הבנייה - מינימלי (3-0 ס"מ)
5. חומרי מליטה על בסיס סיד בור
6. חתך קמרון אפייני: 'חצי חבית'
7. שימוש עיקרי במבני ציבור או בארמונות השליטים

---------------------------

פברואר 2012

 

יעל רוזנטל, מהנדסת
עטוון חאדר, מודד
עמית רוזנבלום, עליזה ואן זיידן, יוסי ואקנין, שירן סבג, יוני תירוש הכהן - מינהל שימור, רשות העתיקות