|
מזה כמאה שנה נערכות בארץ ישראל חפירות ארכיאולוגיות החושפות מורשת עשירה וייחודית. הממצאים שנשתמרו במשך מאות ואלפי שנים מעידים על עברה של הארץ ואנשיה. ההכרה הלאומית בחשיבותם של אתרי העתיקות והמחויבות לשמרם לדורות הבאים הביאה להקמתו של תחום שימור ב- 1988. נושא השימור ברשות העתיקות מצטרף ומשלים את מעגל העוסקים בארכיאולוגיה למן החפירה, עיבוד החומר ופרסומו דרך שימור הממצא והאתר. מאז הקמתו של תחום שימור ממלאת רשות העתיקות תפקיד מרכזי ופעיל בניהול השימור במדינת ישראל. הפיכתו של תחום שימור למינהל שימור ב2009 היא צעד נוסף בהרחבת הפעילות של רשות העתיקות בקידום שימור המורשת בישראל.
השימור מעלה בעיות מורכבות מתחומים שונים; ניהוליים ופיזיים. ניהול משאבי המורשת התרבותית נוגע למגוון גדול של גופים פרטיים וציבוריים (משרדי ממשלה, קהילות מקומיות, אזרחים, יזמים וארכיאולוגים), ומושפע מניגודי אינטרסים בין צרכי המחקר המדעי, צרכי פיתוח כלכלי ותיירותי, אל מול אינטרסים תרבותיים. מבחינת ההיבטים הפיזיים, האיום על המורשת התרבותית הולך וגובר בשנים האחרונות עקב פיתוח ובניה מואצים, מלחמה, מפגעים סביבתיים, חפירות רחבות היקף והעדר מקורות תקציבים ואמצעים מספקים לשימור ותחזוקה.
נוכח הסכנה לאתרי המורשת נדרשת גישה כוללת, משנה זהירות ומקצועיות בניהולם. ב- 1997 נכתבה מדיניות השימור של רשות העתיקות על ידי תחום שימור, מתוך ראיה ותכנון ארוכי טווח. זו הצביעה על הגורמים השונים המעורבים בשימור ועל סוגי האתרים המיועדים לשימור, ועמדה על היעדים והאמצעים הדרושים לשימורם.
המדיניות עודכנה בשנת 2003 כדי להתאימה לגישות הרווחות בעולם. במדיניות (2003) מפורטים עקרונות השימור המבוססים על הפילוסופיה והאתיקה של השימור המקובלות בעולם. היא מדגישה את תפיסת האתר הארכיאולוגי כמשאב מתכלה, אותו יש לנהל מתוך הבנה זו. המדיניות מכירה בחשיבות הכלכלית והחינוכית של האתרים הארכיאולוגיים ורואה צורך בהגדרה ברורה ומלאה של ערכיהם, כחלק מתהליך שיטתי לקבלת החלטות בניהול המורשת, שימורה והצגתה.
העדכון הנוכחי נערך עם הקמתו של מינהל השימור בשנת 2009.
האמצעים העומדים לרשות העוסקים בשימור, מחקיקה דרך הכשרה וכלה במימון, קשורים ובמידה רבה תלויים אחד בשני. את מדיניות השימור על מרכיביה השונים יש לקרוא וליישם כמכלול שלם ולא מתוך התיחסות לכל נושא בנפרד.
גיבוש מדיניות הוא תהליך דינאמי. לפיכך, אין לראות במסמך זה הגדרה סופית של מדיניות, כי אם שלב בגיבושה, הנובע מאמות המידה המנחות אותנו כיום. יש להמשיך לפתח ולפרט הגדרות וסטנדרטים שימוריים לאתרי המורשת שיהיו ברורים ומקובלים על כל המעורבים בשימור.
הרשות רואה חשיבות רבה בהסברת עמדותיה ובשיתוף פעולה עם הגורמים השונים המעורבים בשימור המורשת. אנו מקווים כי הבהרת העקרונות המנחים בקבלת ההחלטות והבסיס הרעיוני והערכי העומד מאחוריהן יאפשרו דיון מקצועי יותר מחד, ויגבירו את המודעות וההבנה לנושאי השימור בקרב הציבור הרחב, מאידך.
אפריל 2009
|
