מיקומה של ישראל באזור סיסמי פעיל, ועושר נכסי מורשת התרבות המצויים בשטחה, שהם בעלי חשיבות לאומית ובין־לאומית, עלולים להיפגע מרעש אדמה. היערכות מתאימה עשויה למזער נזקים ולשמר מידע בעל ערך.
בהיערכותה לרעידות אדמה, הציבה מדינת ישראל מטרה להיערך גם להגנה על נכסי המורשת, בשל הכרת ערכיהם התרבותיים ותרומתם לחוסן הלאומי בשגרה ולאחר אסון. משמעות הדבר היא לפתח כלים לניהול ולטיפול בנכסי המורשת בשעת אסון, לקדם מודעות לנושא ולהתוות מדיניות לאומית וארגונית ברורה מול סיכוני רעידות אדמה.
בשנת 2009 נערכה בישראל הסדנה השנייה של אונסקו בנושא מוכנות לסיכונים לנכסי מורשת. היא התקיימה בעכו העתיקה, ובעקבותיה יזמה רשות העתיקות הקמה של ועדת היגוי, הכוללת את כל הגופים העוסקים בשימור המורשת וגופים אקדמיים נוספים כדי לקדם את הטיפול בנושא. בלטו אז חסרונם של ידע הנדסי, תאורטי ומעשי, מדיניות, קווים מנחים ומפרטים להיערכות הנדרשת להגנה על נכסי מורשת התרבות. לצורך פיתוחם של אלה נרקמו שיתופי פעולה ומחקר עם גופים בארץ ובחו"ל כגון: המכון הגאולוגי, איגוד המהנדסים הישראלי, מכללת סמי שמעון, המחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת פדובה (איטליה), משרד התרבות האיטלקי וההגנה האזרחית האיטלקית.
את המפרטים המוגשים בחוברת זאת ערך משרד שפר את רונן מהנדסים בע"מ. הם מתבססים על פרויקט NIKER של האיחוד האירופי, ועל ניסיון מצטבר, בין היתר, מרעשי האדמה שהתרחשו בעשור האחרון באיטליה.
