מיתארה של עכו העתיקה, כפי שהיא מוכרת לנו היום, התגבש עם התחדשותה של העיר תחת שלטונו של דאהר אל-עמר במאה הי"ח, אז שוקמה העיר ונבנתה מחדש על שרידי העיר הצלבנית החרבה. העיר שבנו דאהר וממשיכיו אל-ג'זאר, סולימאן ועבדאללה, נהרסה באופן קשה פעמיים: במצור של השנים 1831–1832 ובמערכה של 1840. החל מאמצע המאה הי"ט שוקמה העיר מהריסותיה ונבנתה להיות עכו העתיקה של ימינו.
בנייניה של עכו הוקמו מאבני כורכר וחומרי מליטה על בסיס סיד, אם כי אלמנטים מסוימים דוגמת מדרגות זיז, פרטי חלון וריצופים בחלל ציבורי נבנו גם מאבן גיר קשה. בתי מגורים רבים נבנו על גבי שרידים מהתקופה הצלבנית, תוך ניצול מיתקנים קדומים, כגון בורות מים או בורות ספיגה. חללים אלו לא תועדו ברובם משום שאינם נגישים, ולרוב הם מלאים עפר, אשפה ומים. הקומות התת-קרקעיות וקומת הקרקע מקורות בקמרונות הנשענות על קירות דו-פניים רחבים, ואילו הקומות העליונות קורו באמצעות תקרה עשויה צלעות עץ שנתמכה בקירות ברוחב אבן אחת (26–30 ס"מ). מרבית הגגות בעכו שטוחים, אך נבנו בה גם גגות רעפים. חללי הפנים היו מטויחים, ועל פי רוב גם החזיתות החיצוניות.
 
מאז שנת 1994 ערך תחום שימור ברשות העתיקות כ-80 עבודות סקר ותעוד מפורטות[1] של מבני מגורים ומבנים בסכנה, ובשנת 2002 נערך סקר עירוני מקיף, שבו נסקרו כל החלקות והמבנים בעיר, מתוכן כ-980 מבני מגורים, כבסיס לעריכת נספח השימור לתוכנית מתאר חדשה לעכו העתיקה (ג/10895). המידע המרוכז בעבודות אלו הוא הבסיס למאמר זה.

הבנייה למגורים בעכו משקפת ארכיטקטורה עממית vernacular architecture) ), היינו מסורת ארכיטקטונית שצמחה באופן ספונטני כביטוי לאורח החיים הרווח בתרבות שיצרה אותו (פוקס 1998, 85).
 
בתוך המארג הבנוי של עכו העתיקה ניתן לזהות ארבעה טיפוסי מבנים או תוכניות של קומות במבנים: בית חצר, תוכנית בית חלל מרכזי, בית קפטן ובית דירות [2]. נוסף עליהם אלמנט ארכיטקטוני שאינו עומד בזכות עצמו – "בית גשר". ברבים מהמבנים משולבים מאפיינים מטיפולוגיות שונות, במקרים אלו הצגנו את הדוגמה תחת הטיפוס שמיוצג בה באופן הבולט ביותר. הווריאנטים לטיפוסים הם תולדה של אילוץ מרחבי בבנייה, ברקמה עירונית צפופה ובבנייה על גבי מבנים קיימים או באופן שמשתלב עם שרידים קדומים כמו גם באמצעים של בעל הבית. שלא כמו בערים שבהן ניבנו בניינים בשלב אחד מן היסוד, בסיטואציה המיוחדת לעכו יהיה זה בעייתי להתייחס לטיפוס מובהק של מבנה בשלמותו, מתוך כך בחרנו להציג את הנושא בהתייחס גם לטיפוס של תוכנית. מכאן ניתן היה להתייחס למאפייני קומה יחידה במבנה.

טיפוס זה שכיח בכל אגן הים התיכון, והמשותף לכל בתי החצר במקור הוא ההזדמנות שזו מעניקה למפגש בין בני הבית ולהרגשת בטחון ותחושת פרטיות (Meda-Corpus. Traditional Syrian Architecture. 2005). החצר היתה המרכיב הבסיסי של הבית העירוני המסורתי. במרכזה נמצא פתחו של בור מים ולעתים היתה בה גם גינה קטנה. נראה שהיו בתים שהתגוררה בהם משפחה גדולה אחת, והיו שהתגוררו בהם משפחות אחדות, פחות מבוססות, שכל אחת מהן החזיקה או שכרה דירה במתחם. הדירות במפלס החצר היו בדרך כלל אפלות ולחות, שכן שיקולים של בטחון ופרטיות מנעו התקנת חלונות הפונים אל החוץ. לפיכך העדיפו לעתים קרובות להשתמש בהן כמחסנים או חנויות ולא למגורים (פוקס 1998: 109).
 
טיפוס זה מתאפיין בתכנון המבנה סביב חצר פתוחה. החצרות הפנימיות בבתי המגורים ממוקמות במרכז או בצד, בקדמת המבנה או בחלקו האחורי. המעבר אל החצר מהרחוב מותאם למיקומה, כאשר היא מרוחקת מהסמטה יוביל אליה מעבר מקורה בדרך כלל, דוגמת מבנה 12/132. הכניסות אל החצרות בעכו מתאפיינות לעתים בשער כניסה ודלת מהרחוב, ולעתים המעבר מתבצע מהרחוב אל סמטה וממנה לחצר ולחללים סביבה או לקומות עליונות באמצעות מדרגות. חצר יכולה להופיע בקומה אחת בלבד או בכל הקומות, כמו כן קיימים בעיר מבנים שבהם יש יותר מחצר אחת. בחצרות רבות אנו מוצאים פתח של בור מים תת-קרקעי, הבנוי מתחת למפלס החיים הנוכחי (לדוגמה: מבנים 12/132, 10/42, 11/235, 11/22). בתי החצר ברקמה העירונית הצפופה של עכו מבטיחים מרחב פתוח, הן לשימוש פונקציונלי והן לצורך ויסות וזרימה של אוויר ואור טבעי בכל החללים. התכנון מכוון אל החצר הפנימית וניתן לזהות אלמנטים המדגישים אותה, דוגמת ארקדה (מבנה 12/132) או טריפור (מבנה 209 11/208).
 
בעקבות דפוסי ההגירה, הבעלות וניהול הנכסים בעכו העתיקה, נוצר מצב שבו בתי חצר חולקו למספר יחידות מגורים המאכלסות משפחות שונות בצפיפות רבה. במצב עניינים זה החצרות איבדו את תפקידן המקורי, ומבנים אלו מתפקדים באופן הדומה יותר לבתי דירות. עובדה זו האיצה להערכתנו את הפגיעה בחצר כמרכיב בעל ערך פונקציונלי לתושבים המתגוררים סביבה וכמרכיב בעל ערך אורבני ברקמה העירונית הכוללת. כתוצאה מכך הורחבו דירות אל שטח החצרות, נבנו בהן מחסנים, חדרי שירותים, מקלחות וכדומה. מרכיב החצר מופיע בעכו גם במערך האורבני ברמת המבנן, כאשר מקבץ של מבנים משלבי בנייה שונים מאורגנים סביב חצר פתוחה, משותפת לכל יחידות הדיור סביבה.
 
בסקר העירוני משנת 2002 זוהו כ-105 בתי חצר.

תוכניות מבנה 11/235

מבנה 11/235. המבנה, הבולט בממדיו, ערוך בצורת האות ח', ולו שלוש קומות סדורות סביב חצר פנימית. הוא נבנה על גבי שרידים קדומים בקומת הקרקע והגישה אליו היא מהחזית הצפונית-מזרחית. בקומת הקרקע של המבנה יש חמישה קמרונות צולבים ובמרכזם חצר פתוחה. עובי הקירות 50–110 ס"מ והם בנויים מאבנים בסיתות גס. בחצר יש שני בורות מים ובור שמן (במקום התגוררה משפחה שעיסוקה היה מסחר בשמן). שני הקמרונות הצפוניים-מזרחיים מצויים במפלס הנמוך בכ-50 ס"מ משאר הקומה. מדרגות אבן, הנתמכות בקיר נישות וקשת קונסטרוקטיבית, מובילות מהחצר אל הקומות העליונות. הקומות העליונות בנויות אבני כורכר בסיתות גס. הקירות ברוחב אבן, כ- 29 ס"מ, מטויחים משני פנים. הכניסהגישה למדרגות נעשית דרך חלל מרכזי שצורתו ר'; בחזיתות החיצוניות שלו יש פתחי ביפור ופתחים מלבניים עם פתח מקושת מעליהם. פתחים מלבניים בחדרי המגורים נבנו עם קורת עץ ומעליה קשת שטוחה. החלק הצפוני בשתי הקומות שימש כאזור שרות (מטבח ושירותים). בין דירת המגורים לאזור השרות מצוי חדר מדרגות-אבן עם מעקה עץ. לחזיתותיהן החיצוניות, הדרומית-מזרחית והדרומית-מערבית, מאפיינים ארכיטקטוניים אחידים ושלמות תכנונית.

במבנה אלמנטים מסורתיים אופייניים דוגמת: ריצוף אבן גיר בחצר, מדרגות אבן, רצפות שיש ואריחי חרס, תקרות עץ, מעקות עץ, פתחי ביפור, פתחים מלבניים עם פתח מקושת מעליהם ופתח חלון עגול.

תוכניות מבנה 12/132

מבנה 12/132. המבנה ממוקם בלב הרקמה הבנויה, בקצה סמטה פנימית צרה. החצר מרכזית ופתוחה לכל שלוש הקומות. המבנה הוקם במהלך כמה תקופות: שלא כמו במקרים שבהם הריבוד התקופתי הוא שכבתי-אופקי, כאן הריבוד הוא אנכי שעה ששלושה מבנים צמודים יוצרים את המכלול סביב החצר. הגישה למבנה היא דרך סמטה ללא מוצא שבקצה מעבר מקורה אל החצר הפנימית.

באגף הצפוני-מזרחי קמרונות גבוהים. אלו מחולקים על ידי תקרת עץ השעונה על גבי קשתות אבן לשתי קומות. באגפים האחרים נבנו תקרות שטוחות על קשתות אבן בכל הקומות. החזיתות החיצוניות חסומות בקומות הקרקע על ידי מבנים צמודים, ובקומות העליונות הן צנועות ופונקציונליות. ארבע החזיתות הפנימיות הפונות לחצר היו במקור רגולריות והחזית הצפונית בשתי הקומות התחתונות היתה סימטרית עם חלונות עץ דו-כנפיים.
גרם של מדרגות-זיז ארוך במיוחד מוביל לקומה השלישית, שבה זוהו שרידים של ארקדה בצורת האות ר', שפנתה לחצר.

האלמנטים המסורתיים במבנה הם ריצוף החצר באבן גיר קשה, מדרגות זיז, תקרות עץ ומרפסות זיז. היום החצר נתמכת בקונסטרוקצית מתכת.

תוכניות מבנה 12/208-209

מבנה 209 -11/208. מבנה זה ממוקם סמוך למפגש רחובות המקשרים בין כיכר עבוד (גנואה) לח'אן א-שונה. הוא חבוי ברקמה העירונית וחזית פשוטה למראה, בת שתי קומות, פונה אל הרחוב. פתח כניסה נמוך ומקושת מוביל מהרחוב דרך סמטה פנימית צרה ומקורה לשתי חצרות פנימיות במפלסים שונים. מהחצר הפנימית העליונה נגלה מבנה מרשים בן ארבע קומות, משלוש תקופות: חללים תת-קרקעיים, חצר מתחת למפלס הרחוב ושרידים בקומת הקרקע מהתקופה הצלבנית, קומה ראשונה מהתקופה העות'מאנית וקומה עליונה מימי המנדט הבריטי.
חזיתות המבנה מורכבות מאלמנטים ארכיטקטוניים וקונסטרוקטיביים שונים שמעידים על שלבי הבנייה ועל שינויים במבנה.

כל קומה מתאפיינת בתוכנית שונה ולמרות זאת החזית נראית שלמה. הקומות התחתונות מסיביות עם פתחים טיפוסיים לתקופה הצלבנית, ואילו תוכנית הקומות העליונות היא וריאציה של חלל מרכזי שסביבו חדרים.
האלמנטים הקיימים במבנה כוללים: קמרונות צלב, תקרות עשויות צלעות עץ, חלונות עץ דו-כנפיים, חלונות עץ עגולים, חלונות טריפור עם עמודי שיש בקומה ראשונה, ועם עמודי בטון מתומנים בקומה העליונה. דלתות עץ דו-כנפיות וריצוף אבן. היום, החצר הפנימית העליונה כמעט אטומה בתוספות בנייה.

בית החלל המרכזי מוכר גם בשם הבית הלבנוני. הוא קיים באגן המזרחי של הים התיכון וקרוי על שם המדינה שבה הוא הנפוץ ביותר – לבנון. הופעתו של בית החלל המרכזי בארץ קשורה בתמורות שחלו מאמצע המאה הי"ט בארץ-ישראל. טיפוס זה הפך למרכיב בנוף הבנוי רק ברבע האחרון של המאה הי"ט. הוא קשור במודרניות העות'מאנית ובהתפתחות שכבת ביניים חברתית-כלכלית באזור ומייצג שינוי מהותי בארגון החלל המסורתי. בתים אלו היו שייכים לאליטה החברתית בעיר במאה השנה שבין אמצע המאה הי"ט לאמצע המאה הכ'. בית החלל המרכזי המובהק נבנה כבלוק מלבני עם גג רעפים גבוה בן ארבעה שיפועים. הקומה הראשונה שימשה למסחר או לאחסון, ומעליה קומת המגורים. במרכז החזית נמצא פתח המורכב משלושה שדות קשותים (להלן: טריפור) המציין את קצהו של האולם המרכזי המשתרע מחזית אל חזית ואשר סביבו סדורים החדרים והגישה אליהם היא דרכו .
בחזית הראשית של המבנה פתח טריפור שלעתים במרכזו דלת יציאה למרפסת (דוגמת מבנה 10/109, 11/3, 11/9899), ישנם מבנים שבהם הועצמה החזית באמצעות גלריה - "ריוואק" (10/50, 11/82). על פי רוב פנה החלל המרכזי במקור לנוף פתוח: לים (דוגמת מבנה 11/9899-בית בח'אן א-שונה ומבנה 11/2 – היום "בית הקשיש" או מבנה 10/50) או לכיכר (דוגמת מבנה 11/3 הפונה לכיכר גנואה). הודות לאלמנט הטריפור המאפיין את החלל המרכזי בחזית, ניתן לזהות בקלות מבנים אלו במבט מבחוץ. עיצוב הפנים מתאפיין בתקרות עץ דקורטיביות או מצוירות בחלל המרכזי, תקרה מצוירת בסלון ותקרת-צלעות בחדרי המגורים. החלל המרכזי והסלון מרוצפים לוחות שיש בצבע אפור בהיר, המחולק על-ידי פסי צפחה שחורה או שיש שחור. בחדרים הריצוף עשוי אריחי חרס בגון טרה-קוטה שיובאו ממרסיי או אריחים מצוירים בשלב מאוחר יותר. פתחי חלון ודלתות עץ אופייניים מצויים בין החדרים לחלל המרכזי. על אף שטיפוס זה במקורו מוכר עם גג רעפים, גם הם במקור ממרסיי (דוגמת מבנה 11/103 מעל ח'אן אל-עומדאן, מבנה 12/45 – בית שוקרי), בעכו מרבית המבנים שבהם חלל-מרכזי מקורים בגג שטוח (דוגמת מבנים 10/109, 11/82, 11/21).

קומות אלו הוקמו על גבי מבנים קיימים או שרידי מבנים. הם תוכננו אדריכלית ובוצעו בקפידה. הם נבנו בשלב אחד ולפיכך העקרון התכנוני בהן לא הופר. כל המרכיבים האדריכליים מותאמים בהרמוניה, בהתייחס לתכנון, לתיפקוד ולעיצוב. במקרים שבהם ישנה פגיעה בהשתמרות המבנה ניתן על פי המרכיבים לזהות באופן ודאי את התוכנית המקורית ולהיפך, ניתן לזהות את המרכיבים בהסתמך על התוכנית.
העקרון התכנוני של בית חלל-מרכזי מופיע בווריאנטים שונים, בהתאמה לתנאי הסביבה. הגורמים המשפיעים היו צורת החלקה, כיווני אויר ומבנים סמוכים וכן המעמד החברתי-כלכלי של בעליו. במבנים אלו החלל המרכזי לא תמיד נמצא פיזית במרכז כשמשני צדיו אגפים, ולעתים אף לא בא לידי ביטוי בחזיתות. עם זאת קיימים בהם אלמנטים אופייניים של פנים והגג בהם תמיד שטוח.

תוכניות מבנה 11/9899

מבנה 11/9899. בית-חלל מרכזי זה נבנה כקומה עליונה בחלקו הדרומי של ח'אן א-שונה. זהו בית אמידים מפואר ובולט על רקע סביבתו. קומת הקרקע והקומה הראשונה בנויות מקמרונות, הגישה לחללים אלו היא מחצר הח'אן, ואל הקומה הראשונה - דרך מדרגות חיצוניות עשויות אבן כורכר. חללי קומת הקרקע שימשו מחסנים, אורוות וחנויות, והקומה הראשונה שימשה למגורים. הקומה העליונה מתאפיינת בתוכנית קלאסית של בית חלל-מרכזי – ציר תנועה לרוחב כל הקומה ומשני צדיו סדורים החדרים. הגישה אליו דרך שער כניסה וגרם מדרגות מסמטה צדדית מדרום-מזרח. התנועה בקומה זו היא מדלת הכניסה למבואה קטנה וממנה דרך מסדרון צר לחלל המרכזי וממנו לסלון ולחדרי המגורים, או לכוון המנוגד אל מעבר צר שהיה גשר מעל המדרגות אל אזור שירות.
למבנה גג שטוח וארבע חזיתות גלויות שמסתיימות בכרכוב עם פרופיל קלאסי ומעקה אבן. עם זאת רק החזיתות הצפונית-מזרחית והדרומית-מערבית בקומה העליונה מוסדרות ומוקפדות מבחינה אדריכלית.
הפרטים המאפיינים את המבנה הם: חלונות טריפור מעוטרים בסורגי עץ וזגוגית צבעונית - האחד בחזית הצפונית, הפונה למרפסת, והשני בחזית הדרומית, הפונה אל חצר הח'אן; פתחי חלון דו-כנפיים עם מעקות ברזל מעוטרים ותריסי עץ; חלונות עגולים עם סורגי עץ; דלתות עץ דו-כנפיות עשויות הלבשות עץ בפרופילים שונים וכרכובי עץ; נישות לארונות קיר עם דלתות מעוטרות בסורגי עץ ופרזול מתכת מעוטר; תקרות עשויות צלעות עץ; רצפות משיש ואריחי חרס. היום המבנה נטוש.

תוכניות מבנה 11/3

מבנה 11/3. מבנה זה ממוקם בכיכר עבוד (גנואה) ומגדיר את צדה הדרומי. הוא אחד מהמפוארים בעכו העתיקה, ומתאפיין בטיפולוגיה מובהקת ובפרטים ארכיטקטוניים עשירים. ארבע חזיתות המבנה גלויות: הצפונית פונה לכיכר גנואה - חזית ראשית סימטרית, סדורה ומסוגננת; המזרחית פונה לסמטה; והחזיתות המערבית והדרומית פונות לחצרות פנימיות פתוחות המשותפות למבנים השכנים. המעבר לקומות העליונות הוא מהחזית הראשית, דרך שער כניסה מפואר אל חדר מדרגות מקומר וממנו לקומה הראשונה. במקור המבנה היה עם גג שטוח ובשנת 1993 הוסף לו גג רעפים.
הפריטים האדריכלים במבנה טיפוסיים לבתי חלל מרכזי ומאפיינים את בתי האמידים בעכו: פתח טריפור מעוטר בסורגי עץ בחזית הראשית, הפונה אל הכיכר ואל מרפסת קונזולית עם זיזי אבן ומעקות ברזל מעוטרים; פתח טריפור פנימי במעבר מחלל מרכזי לאזור שירות; חלונות דו-כנפיים עם תריסי עץ ומעקות ברזל; חלונות עגולים עם סורגי עץ; חלונות 'גליוטינה' פנימיים; דלתות עץ דו-כנפיות טיפוסיות (הלבשות עץ עם פרופילים שונים וכרכובי עץ); תקרות עץ; תקרות עץ דקורטיביות; תקרה מצויירת בסלון; רצפות שיש טיפוסיות; רצפות אריחי חרס; ריצוף אבן.

תוכניות מבנה 12/45. בית שוקרי

מבנה 18012/45 בית שוקרי. בית שוקרי הוא מבנה מגורים יוצא דופן במידותיו, הוא בולט בנוף ומהווה נקודת ציון בקו הרקיע של עכו. זהו מבנה מפואר ויוצא דופן ברקמה העירונית של העיר, ממוקם על צומת צירים מול כיכר ומגדיר את חזיתה הדרומית. מרבית החזיתות שלו גלויות ולא נסמכים אליהן מבנים.

בקומת הקרקע מערכת קמרונות צלב במפתחים קבועים, שמזכירים את הבנייה הצלבנית בעיר. חלל זה קרוי "המסבנה" ושימש לייצור שמן וסבון. בקומה הראשונה שני חלקים. החלק הצפוני, ככל הנראה קדום, כולל חצר מרכזית וסביבה חדרים; חצר זו קורתה בשלב מאוחר יותר. החלק הדרומי מתאפיין בתוכנית חלל מרכזי ואלמנטים אופייניים לטיפוס זה. בקומה השנייה יש בית חלל מרכזי בולט במימדיו עם מרכיבי הפנים האופייניים. המבנה השתמר בצורה יוצאת דופן על האלמנטים האדריכליים שבו: טריפור בקומה הראשונה, רבפור בקומה השנייה, חלונות עגולים, חלונות עץ דו-כנפיים, חלונות מעוטרים בשבכות עץ, דלתות מלואה מעוטרות בפרופילים, רצפות שיש ותקרות מצוירות. הקומה הראשונה במבנה משמשת למגורים והקומה העליונה נטושה. המבנה יושמש כמלונית.

תוכניות מבנה 12/82

מבנה 11/82. המבנה חבוי ברקמה העירונית הצפופה וחזיתותיו ניגלות רק מקרבת מקום. למרות זאת הוא בולט בסביבתו בשל מיקומו הטופוגרפי, ממדיו הגדולים ואיכותו הארכיטקטונית. כמו כן ידוע על קיומם של חללים תת-קרקעיים. אל המבנה צמודים מצפון וממזרח מבנים של מנזר המרונים, ובדרום ובמערב הוא מוקף בסמטות צרות ומקורות בחלקן. מבחינה קונסטרוקטיבית וארכיטקטונית מרכיבים את המכלול שני מבנים מתקופות שונות שמתפקדים כמערכת מגורים אחת.

הכניסה למבנה ממוקמת בחזית הדרומית. שער הכניסה מלבני, עם פתח עליון קשתי מעוטר בכרכוב אבן. בבסיסי המזוזות הם בסגנון פסאודו-קלסי. בקומת הקרקע יש מבואה של קמרונות גבוהים, עשויים באיכות גבוהה ומרשימת-ממדים, וממנה יש גישה אל דירות מגורים. מדרגות מאבן גיר מוליכות אל קומת הביניים ולקומה העליונה. גרם מדרגות נוסף מוביל לגג שטוח.

האגף המערבי הוא מהמבנים המפוארים בעיר. קומת הקרקע היא מערכת קמרונות מסוגים שונים: קמרונות צלב, קמרונות חבית חדה, קמרונות חבית חדה עם "לונטות", וקמרון מצולב עם כיפה במרכז. שני גרמי מדרגות אבן ארוכים מקורים קמרונות חבית מובילים לקומת הביניים ולקומה העליונה. קומת הביניים נוצרה עם בניית האגף המזרחי וחלוקת חללי הקמרונות בתקרות ביניים. הדירה הנמצאת בקומת הביניים משתרעת בגלריה של חלל הקמרונות ועל קומה הראשונה של אגף המזרחי, והיא מקורה תקרת בטון עם קורות פלדה. הקומה העליונה היא יחידה שלמה מבחינה ארכיטקטונית ומבנית. היא בנויה מקירות ברוחב אבן ותקרותיה עשויות צלעות עץ שחלקן דקורטיביות. בחלק מהחללים השתמרו רצפות שיש ורצפות חרסים. חזיתות הקומה סדורות וסימטריות וקיימים בהן אלמנטים ארכיטקטוניים אופייניים: חלון טריפור, חלונות עץ דו-כנפיים וחלונות עגולים מעליהם. בחזית המזרחית שבעה פתחים מלבניים ומעליהם שתי שורות של פתחים קשתיים.כשהפתח המרכזי הוא דלת למרפסת.
האגף המזרחי הוא מבנה שלם שנצמד לאגף המערבי. ונשען על הקיר המזרחי שלו. קומת הקרקע נמוכה ב-1.2 מ' מזו של האגף המערבי ומקורה קמרון חבית. שתי הקומות, הראשונה והשנייה, בנויות קירות בעובי אבן אחת (כ- 30 ס"מ) ומקורות תקרות עץ ובטון. לקומה שלישית מאוחרת מובילות מדרגות עץ פנימיות מהקומה השנייה.
האלמנטים האדריכליים במבנה כוללים: מערכת קמרונות, דלתות עץ ופתחי דלתות, דלת עץ דו-כנפית מעוטרת בשער כניסה למכלול, דלתות עץ דו-כנפיות טיפוסיות לעכו בקומה עליונה; חלונות עץ ופתחי חלונות, חלונות עץ מקושתים עם סורגי עץ מעוטרים בקומת הקרקע, חלון טריפור פנימי עליון בחלל מרכזי עם סורגי עץ מעוטרים, חלונות עץ דו-כנפיים, פתחי חלונות מקוריים מלבניים וקשתיים, חלונות עץ עגולים עם סורגי עץ מעוטרים ופתחי חלונות עגולים; רצפות, רצפת אבן גיר קשה, רצפות שיש, רצפות חרסים; תקרות עץ, תקרות צלעות עץ, ותקרות עץ דקורטיביות; מדרגות אבן גיר קשה ומעקה מקורי מברזל.

מבנה 11/21. בית משפחת בידון שהוקם במחצית השנייה של המאה הי"ט. המבנה בן שלוש קומות, ממוקם בחזית המערבית של העיר, הפונה אל רחוב ההגנה והטיילת. הוא אחד משני מבנים צמודים (11/20, 11/21) שיוצרים חזית אחידה, ייצוגית. זהו אחד מבתי האמידים המפוארים בעכו העתיקה.

למבנה שתי כניסות: האחת - מדרגות חיצוניות לדירה בקומת הקרקע, והשניה – דרך פתח כניסה לחצר פנימית וממנה למפלס ביניים ולקומות העליונות. שלוש חזיתות חשופות מתאפיינות באלמנטים ארכיטקטוניים בסגנון פסאודו-קלאסי. החזיתות כוללות פילסטרים עם בסיסים וכותרות, כרכוב עם פרופיל ומעקה אבן בסיום הקירות. החזית המערבית, הראשית, פונה לרחוב ההגנה ומשקיפה לים, החזית הצפונית פונה לחצר פנימית פתוחה בין המבנים שכנים. חזיתות החצר מעוצבות באותם אלמנטים ארכיטקטוניים שמופיעים בחזיתות החיצוניות.
לשתי הקומות העליונות תוכנית זהה שהיא וריאציה לחלל המרכזי.

הקומה העליונה מתוכננת כיחידה שלמה עם כניסה נפרדת מהחצר. הכניסה לדירה מודגשת באמצעות מרפסת מרובעת עם מעקה עץ מקורי. היא מקורה בגגון מפח ותקרת עץ דקורטיבית, הנשענת על עמוד עץ עם כותרת ובסיס. דלת עץ דו-כנפית, טיפוסית לעכו, מובילה מהמרפסת לחלל מרכזי רחב בצורת האות ר' וממנו ליתר חדרי הדירה. הקומה מעוצבת באלמנטים ארכיטקטוניים טיפוסיים וייחודיים בעלי ערך תרבותי: בחלל האירוח הפונה לים מצויה תקרת עץ דקורטיבית, מצוירת, עם אפריז מצויר ורוזטה מוזהבת מעץ; הקירות מצוירים בסגנון פרספקטיבי ובדמוי שיש; מעל הכניסה לחלל כתובת מצוירת עם חותמת של הסולטן עבד אלחמיד השני- אלטועירה (שריף 2002); פרטי הפתח עשויים עץ ומעוטרים בסגנון פסאודו–קלאסי.

האלמנטים האדריכלים במבנה כוללים: מדרגות אבן גיר חיצוניות, חלונות עץ דו-כנפיים ותריסי עץ רפרפים, חלונות עץ דו-כנפיים עם חלון קשתי עליון מעוטר, חלונות עץ עגולים, דלתות עץ דו-כנפיות, דלת עץ רב-כנפית עם חלון עץ קשתי עליון מעוטר בסורג עץ, תקרת עץ דקורטיבית עם רוזטה מעץ, תקרות צלעות עץ מעוטרות ומצוירות, תקרות צלעות עץ, גגון ותקרת עץ דקורטיבית עם עמוד עץ מעוטר בכותרת ובבסיס מעץ, גגון ותקרת עץ דקורטיבית צבועה בחלל מרכזי, רצפת שיש, רצפות אריחי טראצו צבעוניים, מרפסת מלוחות שיש על גבי אבני זיז ומעקה מתכת מקורי.

זהו מבנה אנכי, צר במיוחד, שנוצר כתולדה של יתרת קרקע ברקמה המבונה. תוכנית 'בית קפטן' כוללת חדר אחד או שניים לכל היותר בכל קומה, כשבמרכז המבנה חדר מדרגות פנימי. בשל הפרופורציות של המבנה, לחדר המדרגות נוכחות אדריכלית דומיננטית.
'בתי הקפטן' כוללים אלמנטים ארכיטקטוניים טיפוסיים דוגמת: פתח טריפור, חלונות עץ דו-כנפיים, חלונות עגולים, תקרות עץ ותקרות מצויירות, מדרגות אבן ומעקות עץ. בסקר העירוני משנת 2002 זוהו ארבעה בתים מטיפוס זה.

תוכניות מבנה 13/279

מבנה 13/279. המבנה צמוד לחזית המזרחית של ח'אן א-פראנג' ובולט בגובהו ביחס לסביבה. הוא בן שלוש קומות גבוהות ומיתארו טרפז צר. הכניסה לקומת הקרקע ממוקמת בחזית הצפונית; המעבר לקומות העליונות התבצע דרך גרם מדרגות אבן, הצמודות לחזית המזרחית לכל רוחב סמטת הכניסה. קומת הקרקע היא קומת קמרונות צלב גבוהים. הקומות העליונות מחולקות מרחבית על ידי חלל המדרגות שבמרכז המבנה, כאשר משני צדדיו חדרי מגורים. החזית הצפונית של המבנה צרה וגבוהה, כמעט סימטרית: בקומת הקרקע יש קשת הנשענת ממזרח על פרט זיזי; פתח כניסה ומעליו פתח מקושת ומימינו חלון - מעליהם שני חלונות; בשתי הקומות העליונות שני חלונות מלבניים.
 האלמנטים במבנה כוללים מדרגות אבן חיצוניות, מדרגות ומעקה מעץ בפנים המבנה, תקרות עץ, חלון קשתי עליון מעל פתחי כניסה, חלונות עץ מלבניים, תריסי עץ ודלתות עץ אופייניים.

תוכניות מבנה 12/179

מבנה 12/179. במבנה זה שלוש קומות בנות חדר אחד כל אחת וגרם מדרגות פנימי המקשר ביניהן. הכניסה אל המבנה היא דרך פתח מקושת מכיוון מערב, מסמטה ללא מוצא. חזיתות המבנה פונקציונליות ופתחיו בצורת מלבנים פשוטים. לקומת הקרקע תקרת בטון שטוחה, לקומה הראשונה קמרון חבית עם לונטות – המדרגות המוליכות אליה מקורות בקשת חדה. גג המבנה שטוח.

בתים אלו נבנו מסוף המאה הי"ט ועד שנות ה-30 של המאה הכ'. המבנים מייצגים תפיסה מערבית, תוך שימוש באלמנטים המסורתיים: תקרות עץ, רצפות שיש ועוד. המפלס הראשון יועד למסחר או למלאכות ואילו הקומות העליונות למגורים. אלו נבנו עם מרכיבים סניטריים - מטבחים ושירותים. בסקר העירוני משנת 2002 זוהו שלושה בתי דירות מודרניים.

תוכניות מבנה 11/102

מבנה 11/102 (קומה א' בח'אן א-שונה). בית דירות זה נבנה על גבי ח'אן א-שונה, והוא הקדום ביותר המוכר לנו היום בעכו. יש בו ארבע יחידות דיור מתוכננות בקומה הראשונה והיא מתאפיינת בחזיתות רגולריות. הבית נבנה על גבי האגף הצפוני של ח'אן א-שונה בשלב בנייה אחד. זוהי אחת הדוגמות הראשונות של בית משותף, שבו מוצעות דירות למכירה או להשכרה. מתחילת המאה הכ' בעכו העתיקה. עם זאת התכנון והפרטים האדריכלים הם מסורתיים וטיפוסיים.

צורתו של מבנה האגף הצפוני כשל האות ר', ויש בו שתי קומות בנויות מאבן כורכר וגג שטוח מתקופות שונות. שש החזיתות גלויות: ארבע פונות לחצר הפנימית של החאן, ושתיים - צפונית ומזרחית - פונות לסמטות המקיפות את הח'אן. החזיתות סדורות, עם מקצב פתחים אחיד. קומת הקרקע מורכבת מארבעה-עשר חללי קמרונות משלבי בנייה שונים. הגישה אליהם היא משלושה כיוונים: מדרום, דרך חצר הח'אן, ממזרח ומצפון דרך סמטות צדדיות.

הגישה לבית הדירות היא מכיוון צפון, דרך סמטה צדדית אל פתח כניסה קשתי. גרם מדרגות פנימי, ארוך, בנוי אבן גיר, משמש מעין חדר מדרגות המוביל למבואה קטנה ולחצר פנימית פתוחה בקומה העליונה. בבית הדירות ארבע יחידות דיור סטנדרטיות ומודולריות. מהמבואה יש כניסה אל שתי דירות ומהחצר הפתוחה לשתיים נוספות. החצר משמשת גם מרפסת לדיירי הקומה. כל יחידת דיור כוללת שלושה מרכיבים עיקריים המעוצבים בפרטים ארכיטקטוניים אופייניים: שני חדרים גדולים –חלל מרכזי וסלון עם תקרות עץ דקורטיביות ורצפות שיש; חדרי מגורים – תקרות צלעות עץ ורצפות אריחי חרס; חדרי שירות - מטבח ושירותים עם תקרות צלעות עץ ורצפות אריחי חרס; חצר פנימית פתוחה, מרוצפת באבן גיר; וחלונות עץ דו-כנפיים עם תריסי עץ ודלתות עץ דו-כנפיות. התנועה בדירות גם היא סטנדרטית: מדלת הכניסה ישירות אל חלל מרכזי וממנו לסלון, לחדרי שינה ולאזור השירות - מטבח ושירותים.

מבנה 13/389. המבנה בן שלוש הקומות הוקם בשנת 1927 על גבי שרידים קדומים, צמוד לחלק הצפוני-מערבי של מתחם מסגד אל-מועליק. קומת הקרקע בנויה קמרונות צלב גבוהים ומשמשת בית מלאכה; שתי הקומות העליונות משמשות למגורים. הן בעלות תוכנית זהה והגישה אליהן היא דרך חדר מדרגות מהסמטה שמצפון למבנה. החזיתות סדורות ומסוגננות, החזית המזרחית פונה אל כיכר והדרומית אל חצר. המבנה מתאפיין בתקרות בטון, אריחים מצוירים בחדרים, טיח דמוי אבן ועיטור גיאומטרי, מרפסות זיזיות. פתחי טריפור מודרניים בחזית המזרחית וחדר מדרגות זיז עם מעקה ברזל.

תוכניות מבנה 10/141

מבנה 10/141. המבנה ממוקם בכיכר גנואה ומהווה את חזיתה הצפונית. הוא נבנה בימי המנדט הבריטי על גבי שרידים קדומים, ככל הנראה עות'מאניים. קומת הקרקע נועדה לצורכי מסחר ו/או מלאכות, ויש בה שישה חללים נפרדים שהגישה אליהם היא מהחזית הדרומית. הקומות העליונות שימשו למגורים ובכל אחת מהן שתי יחידות דיור.

החזית הראשית, הפונה לכיכר, סימטרית למראית עין, ובמרכזה חדר מדרגות. וריאציה לפתח הטריפור המסורתי, נטול קשתות, פונה למרפסות. אלו רחבות יותר בצד המזרחי של החזית, ובצד המערבי שלה יש חלון מלבני נוסף מצדו המערבי של הטריפור. החזית מחופה בטיח מעוטר שעליו משורטט שעון. החזית המערבית איננה סימטרית. גם בה יש מרפסות זיז – בקומה הראשונה המרפסת עדיין קיימת ובקומה השנייה היא שוחזרה. המעקה בחזית זו שונה מן המעקות שבחזית הדרומית.

הגישה אל החללים שבקומת הקרקע היא דרך פתחים מקושתים שממוקמים בחזית הראשית. הכניסה הראשית למבנה ממוקמת על 'ציר הסימטריה' ומובילה אל חדר מדרגות מרכזי, וממנו אל הדירות שבקומות העליונות.
האלמנטים האדריכליים במבנה כוללים שער כניסה מלבני עם משקוף אבן מעוטר וכרכוב, מעליו חלון מקושת (חסום היום בלוח פח מצויר), ומעליו חלונות קשתיים. פתחים מסחריים עשויים קשת מתונה ומשקוף בולט מקו הטיח. חלונות מלבניים מודגשים על ידי שרטוטי טיח סביבם. פתחי טריפור שטוחים מוליכים מהדירות אל מרפסות זיז עם מעקות ברזל.
טיח מעוטר יוצר הפרדה ויזואלית בין קומה לקומה, ומדגיש את קווי הרוחב של המבנה. שרטוט של שעון בטיח סימל קידמה והוא מוכר במבנים נוספים, דוגמת 11/105, 11/317.

אלמנט זה שכיח בערי חומה עתיקות ונוצר כדי לתת מענה למצוקה בשטחים לבנייה. שלא כמו בטיפולוגיות שתוארו לעיל זהו אלמנט טיפולוגי שלא עומד בזכות עצמו. חלל זה נבנה על גבי קשתות תמך או על קמרון מעל לחלל הציבורי. הוא הוקם כחלק אינטגרלי מהמבנה שחזיתו פונה לרחוב ובמקרים בודדים הוא אף משמש כחלל מעבר בין מבנים משני צדי הרחוב (דוגמת מבנה 12/68–12/152). מרכיב זה קיים בקומה אחת, בשתיים ובשלוש קומות.

חלל גשר התאפיין במקור בשתי חזיתות שמשקיפות אל ציר תנועה אחד. ברבים מהם קיים פתח ביפור רחב יחסית שיש לו ערך אסתטי ופונקציונלי. בחלק מבתי הגשר הפתחים האופייניים שונו למידות של פתח סטנדרטי היום, וכן הותקנו בהם חלונות אלומיניום ותריסים מודרניים. בעכו קיימים היום כ-30 בתי גשר.

 

הסיווג של המבנים מתייחס לתוכנית המקורית שלהם כפי שזוהתה על ידנו בסקר העירוני ובמהלך כתיבת מאמר זה. ישנם מבנים שממוקמים על יותר מחלקה אחת, אלו מסומנים במקף כאשר החלקות במספור רציף או בסימן חיבור כאשר החלקות אינן במספור רציף.

בית חצר
מספרי המבנים על פי גושים:
גוש 10, 42 מבנים:
2, 33, 28, 39, 40, 41, 42 ,43, 44, 45, 51, 55, 55A, 58, 57, 59 , 61, 74, 75, 76, 77, 79, 83, 81, 82, 91, 102, 103, 104, 105, 109, 110- 111, 116, 117, 120, 121,  125, 126, 127, 129, 130, 144
גוש 11, 23 מבנים:
2, 11, 12, 15, 22, 37, 69, 70, 103, 104, 108, 150, 151, 1208-209, 214, 217, 223, 224, 235, 237, 260, 270, 333
גוש 12, 25 מבנים:
3, 24, 36, 37, 39, 41, 42, 44, 49, 116, 122, 123, 124, 127, 131, 132, 147, 151, 155, 188, 192, 193, 194, 205, 206
גוש 13, 15 מבנים:
60, 60A , 68, 101, 106, 130, 131, 203, 235, 239, 244,  329+330+332, 361, 370-371, 372
סה"כ 105 בתי חצר.

בית חלל מרכזי
מספרי המבנים על פי גושים:
גוש 10, 6 מבנים:
12, 42, 50, 68, 104, 109
גוש 11, 18 מבנים:
2, 3, 59, 60, 82, 83, 94, 9899, 103, 146, 167, 175, 237, 242, 297, 300, 310, 312
גוש 12, 4 מבנים:
33, 34, 41, 45
גוש 13, 4 מבנים:
203, 199+204, 208, 280-281, 363
סה"כ 33 בתי חלל מרכזי.

וריאציות של חלל מרכזי
גוש 10, 17 מבנים:
4, 5, 19, 30 ,37, 38, 55, 78, 79, 102, 105, 110-111, 125-123, 136, 137, 140-139, 141
גוש 11, 23 מבנים:
12, 20-21, 28, 57, 84, 88, 92, 142, 144, 149, 150, 151, 179, 183, 1208-209, 214, 217, 224, 235, 254+295, 258-259, 260, 276
גוש 12: 26 מבנים:
9, 10, 23, 39, 43, 48, 49, 58, 60, 65, 67-68, 119, 132, 138, 139, 140, 143-145, 147, 148, 151, 152, 191, 192, 193, 194, 195
גוש 13, 20 מבנים:
7A, 11, 26, 104, 105- במקור, 106, 119, 137, 168, 193, 194, 196, 206, 239, 278, 281, 282+296, 289, 375-377, 389
סה"כ 86 וריאציות של בית חלל מרכזי.

בית קפטן
גוש 10, 3 מבנים:
34, 70, 119
גוש 11, 3 מבנים:
30, 172, 262
גוש 12, 4 מבנים:
15, 32, 120, 179
גוש 13:
279
סה"כ 11 בתי קפטן.

בית גשר
גוש 10, 6 מבנים:
54, 59, 76, 105,104, 121
גוש 11, 14 מבנים:
35, 37, 71- שני בתי גשר, 87, 103, 148, 179, 255, 254+295, 260, 270, 276, 333
גוש 12, 12 מבנים:
25, 39, 65, 67-68, 120, 124, 127, 135, 137, 139, 194, 202
גוש 13, 12 מבנים:
7A, 63-64, 68, 108, 121, 197, 199+204, 205, 206, 289-290, 333,
סה"כ 44 בתי גשר.

בית דירות
גוש 10:
141
גוש 11:
25, 102
גוש 12:
-
גוש 13:
389
סה"כ 4 בתי דירות.

טיפוס מעורב. מבנים שמופיעים ביותר מטיפוס אחד.
גוש 10, 13 מבנים:
 38,  42, 55, 59, 76, 79, 102,  104, 105, 109, 110-111, 123-125, 141
גוש 11, 19 מבנים:
2, 37, 55,  60, 69, 70, 92, 103, 150, 151, 209-1208, 214, 217, 235, 260, 276, 278, 297, 333,
גוש 12, 12 מבנים:
39, 41, 49, 65, 67-68, 120, 124, 132, 139, 147,151, 194
גוש 13, 9 מבנים:
7A, 68, 106, 206, 239, 329+330+332, 389
סה"כ 53 מבנים מעורבים.

מבני המגורים בעכו העתיקה משקפים את אורחות החיים ומסורות הבניה הערבית באזור, זוהי בניה ורניקולרית בהגדרתה. שני טיפוסים שכיחים בעיר ומייצגים יותר מכל את התרבות שרווחה בה בין המחצית השניה של המאה הי"ט למחצית המאה הכ': בית החצר ותוכנית בית חלל מרכזי. מלבד שני טיפוסים אלו רבים המבנים נטולי טיפולוגיה ברורה והם בבחינת מענה פונקציונלי לצרכי הקיום הבסיסיים של שכבה חברתית דלת אמצעים. הבית העכואי האופייני, שניתן לזהות בו טיפולוגיה ברורה, במהותו הוא בית חצר. זו יכולה להיות פתוחה, מקורה או מגולמת כמרכיב בפנים קומת המגורים, כמו במקרה של תוכנית חלל מרכזי והוריאנטים השונים שלו. החצר היא עוגן תכנוני וצומת מרכזית בתנועה ובתפקוד של מבנה המגורים.
בתי קפטן ואלמנט גשר משקפים את הבניה במרחב צפוף וניצול מקסימלי של שטחי בניה.
מהרבע האחרון של המאה הי"ט נבנו בתי אמידים שחלקם הגדול בעלי תוכנית חלל מרכזי ויש בהם משום החצנה של המעמד החברתי-כלכלי. מתקופת המנדט מוכרים שני מבנים משנות העשרים שניכר בהם תכנון מושכל (10/141, 13/389). ברבים מהמבנים ניתן לזהות יותר ממאפיין טיפוסי יחיד, רבים המבנים שבהם שילוב של טיפולוגית חצר ותוכנית חלל מרכזי או וריאציות שלה. כמו כן אנו מוצאים תוכנית של בית חלל מרכזי בבית דירות (דוגמת מבנה 11/59).
החל מסוף המאה ה-י"ט ניתן לזהות בבירור השפעות מערביות על אורחות החיים וכתוצאה ישירה מכך על מאפייני התכנון והבניה. הביטוי הבולט ביותר הוא בעצם קיומם של תנאים סניטריים, חדרי שירותים ומטבח כחלק מיחידת המגורים והופעת חדרי מדרגות ורטיקליים בבתי דירות בתוך המבנה.

---

[1] מרבית מבני המגורים שתועדו מנוהלים על ידי חברת עמידר. המניע העיקרי לעריכת הסקר והתעוד היה מתן הנחיות והמלצות לשימור, הסרת סכנה ושיפור תנאי המגורים במבנים.
[2] התוכניות המובאות במאמר מייצגות את התכנון המקורי ואינן מבטאות מצב קיים.

אלף י' 1998. בית שוקרי והמסבנה. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
אלף י' 1994. סקר טיח היסטורי בעכו העתיקה. עבודת סקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
כיטוב ע' 2001. מבנה 10/141. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
כיטוב ע' 2001. מבנה 11/59. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ', אלף י' וסטסין ל' 1996. מבנה 11/9899. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' ולבוזיק ד' 1998. מבנה 11/102. עבודת תעוד מבנים מסוכנים, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' ולבוזיק ד' 1998. מבנה 11/21. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' וסוחנוב ל' 1997. חאן א-שונה. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ'  וקוליק א' 2004. מבנה 11/82. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' וקוליק א' 2003. מבנה 13/389. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' וקוליק א' 2003. מבנה 12/132. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' וקוליק א' 2000. מבנה 209-11/208. עבודת סקר אדריכלי והנדסי והצעות לשיקום, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' ושוורץ ד' 2003. מבנה 179-12/177. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
מילשטיין פ' ושואף ר' 2002. תוכנית מתאר עכו העתיקה - סקר עירוני. עבודת סקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
סטרול ל', דעדוש ג' ומצר ר' 2000. מבנה 13/279. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
פוקס ר' 1998. הבית הערבי הארץ-ישראלי: עיון מחודש. קתדרה 89: 83–126.
פוקס ר' 1998. הבית הערבי הארץ-ישראלי: עיון מחודש, חלק ב. קתדרה 90: 83–126.
פוקס ר' 1987. הבית הערבי בעל החלל המרכזי בישראל: בהתייחסות מיוחדת לחיפה. עבודת מאסטר, הטכניון. חיפה.
פורמן י' וקוליק א' 2001. מבנה 11/235. עבודת תעוד וסקר, רשות העתיקות-תחום שימור. ירושלים.
Ragette F. 1974. Architecture in Lebanon. Beirut-Lebanon.
Revault P, Santelli S. and Weill-Rochant C. 1997. Maisons de Bethleem. St-Germain-du-Puy.
Thomas P. 2002. Acre - The rise and fall of a palestinian city, 1730 – 1831. New York.
Meda-Corpus. Traditional Syrian Architecture. http://www.meda-corpus.net/default.htm (January 2005).
Meda-Corpus. Traditional Lebanon Architecture. http://www.meda-corpus.net/default.htm (January 2005).

---

 דצמבר 2005.

---