חיבור זה עוסק בהיבטים טכנולוגיים ומבניים של שימור שרידי מבנים בעכו העתיקה. התפיסה הבסיסית היא של שימור האותנטיות באמצעות שימור החומר והחזות המקוריים, תוך המשך התנהלות החיים המודרניים בעיר. מקורו של המידע המובא להלן בסקרים פיזיים-הנדסיים שנערכו בעיר בעשור האחרון.

הרס הוא מצב שבו מבנה מאבד את כושר הנשיאה שלו באופן חלקי או מוחלט, ועלול להגיע לכדי קריסה כללית או חלקית. ההרס מובחן בדרך כלל על ידי גורמים, כגון סדיקה, התמוטטות, מעיכה, התפוררות, שבירה של מרכיבים ומעוות (דפורמציה). בליה היא התנוונות ושחיקה של החומר, מצב המוביל בדרך כלל לירידת התנגודת, לעליה בפריכות ולנקבוביות. תהליך אובדן החומר נובע מפעולה פיזית או כימית. הוא מתחיל בדרך כלל מבחוץ ומתקדם פנימה.
מספר גורמים מניעים את מנגנוני ההרס והבליה: העדר תחזוקה הולמת, העדר ידע מדעי, שימוש במבנה מעבר לתוחלת החיים הצפוייה, ליקויים בעיצוב המקורי ומעורבות של גורמים חדשים שלא נצפו מראש. כל אלה מובילים לפיחות בחוזק המבני, דהיינו לירידה בכושר הנשיאה לצד עלייה בהשפעה של הגורם המעורב. שלושה מרכיבים פועלים במצב זה: הגורם המעורב, איכות החומרים וסוג הסקרוקטורה. הגורם המעורב יכול להיות פעולה מכנית כלשהי, סטטית או דינמית, ופעולה פיזיו-כימית הקשורה באטמוספרה ובסביבה. תנגודת החומרים מושפעת ממזג אוויר ומבליה כתוצאה מתהליכים פיזיו-כימיים. התנוונות קשורה בסביבה הטבעית, למשל, לחות, גשם, שינויים בטמפרטורה; וכן גורמים כמו תחבורה, זיהום וחוסר תחזוקה המאיצים את התהליכים הטבעיים. התנוונות יכולה להיות כימית, פיזית או ביולוגית, והיא קשורה לגורמים סביבתיים, למאפייני חומרי הבנייה ולפרטים המגינים על המבנה (לדוגמה: גג, ניקוזים). ההתנהגות המבנית תלויה בעיקר בסוג החומרים, בצורה ובמידות, בפרטי החיבור בין המרכיבים ובמצב הסביבה הגובלת במבנה. הרס נגרם בשל הגברת הפעילות המכנית ופיחות ביעילות המבנית, אם מתופעות טבעיות ואם כתוצאה ממעשה ידי אדם. כאשר אלו מתרחשים ללא שליטה זהירה – יש להם השפעה שלילית על המבנה (Croci 1998: 41-46).
עכו העתיקה נבנתה מאבני כורכר (קירות וקמרונות), המלוכדות בחומרי מליטה על בסיס סיד, ועץ ששימש לקירוי ובפרטי החלונות והדלתות. כן שימשו אלמנטים נוספים, כגון אבן גיר קשה (מדרגות זיז, ריצוף בחללים ציבוריים, בפתחי חלונות ובפרטים מעוטרים) ושיש. בתקופה מאוחרת נוספו חומרים דוגמת מרצפות טרצו ובטון מצוייר, קורות ברזל, רעפי מרסיי וכמובן בטון. בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש במיגוון של חומרים מודרניים, ובהם חיפויים, קירות גבס, אלומיניום וקרמיקה.
הבעיות המבניות השכיחות ביותר בעיר העתיקה מתרכזות בקירות, בקמרונות ובתקרות המבנים. כל אחד מאלה מתאפיין בבעיות הנובעות מהטכניקה הקונסטרוקטיבית, איכות חומרי הבנייה, גורמי ההרס של המבנים וגורמי הבליה של החומר.

תהליכים אופייניים של התפרקות מבנים
שני גורמים להרס מבנים פעילים בעכו: (1) התנוונות החומר - בליה כתוצאה מתהליכים טבעיים; (2) הרס כתוצאה מהתערבות מעשה ידי אדם. התהליך הטבעי של ניוון החומר מושפע מרמה גבוהה במיוחד של לחות ורטיבות, וכן מהתגבשות מלחים, תכונות האוויר, נתוני הקרקע, מים (משקעים וקרבה לים), טמפרטורה והתערבות אנושית בתחזוקה לא נאותה.
הרס שנגרם בשל התערבות ישירה של אדם שכיח: בתהליכי שיקום שבהם נעשה שימוש בחומרים לא מתאימים; כאשר חלק מהמבנה מפורק במטרה להתאים את החלל הבנוי לצורכי המשתמש; או במטרה לפנות שטח לצורך בנייה חדשה, במטרה ליצור דרכי גישה חדשות או לשפר את אלו הקיימות, פירוק חלק מהמבנה לצורך שימוש משני במקום אחר, או פירוק לצורך הסרת סכנה מיידית. סכמת תהליך התפרקות המבנים כוללת בליה מתמשכת של תקרת צלעות בקומה עליונה עד להתמוטטותה, תהליך מואץ של התפרקות הקירות בקומה העליונה ושל הקמרון בקומת הקרקע והמשך התפרקות הקירות החיצוניים של המבנה.

איור 1

1. בעקבות התמוטטות של תקרת עץ בקומה העליונה נותרים קירות תמירים, דקים וגבוהים ביחס לסביבה.הסכנה במצב זה היא של התערערות יציבות הקירות שתוביל לנפילת אבנים אחדות או לקריסה של קטעי קירות.הפתרון הוא ייצוב השרידים על ידי יצירת מרכיב שטוח על ראשי הקירות ו/או תמיכה קבועה אל הקמרון. (איור 1).

איור 2

2. התמוטטות של תקרת עץ בקומה העליונה, ושל הקמרון בקומת הקרקע, ובנוסף התפרקות חלקית של הקירות.במקרה זה נוצרים שרידים גבוהים ביחס לסביבה ושרידי קמרונות בלתי יציבים.הפתרון יהיה השבת התפקוד המרחבי בקומת הקרקע ו/או תמיכת השרידים לקרקע או למבנה סמוך. (איור 2).

איור 3

3. התמוטטות של תקרת עץ בקומה העליונה ושל הקמרון בקומת הקרקע, והתפרקות הקירות החיצוניים של המבנה. במצב זה נותר גדם בולט ולא מיוצב מהקמרון.
הפתרון מחייב ייצוב של גדם הקמרון או הסרה מבוקרת של חלקים מסוכנים. (איור 3).

סכמת ההתפרקות המתוארת נכונה גם במבנים בני שלוש קומות שבהם קיימות שתי תקרות עץ הנישאות על גבי קומת קמרונות.
הגורם המשמעותי והנפוץ ביותר בתהליכי ההתפרקות בעיר הוא נטייה של הקיר, דהיינו חריגה מהמישור האנכי. ניתן לומר כי כל המקרים של התפרקות מבנים בעכו נובעים מחוסר תחזוקה הולמת או כתוצאה מפגיעה פיזית. גורמים אלה גוררים תגובת שרשרת של הרס ובליה מתמשכים ולהתדרדרות מתמדת במצבו הפיזי של המבנה.

קירות דו-פניים
מרבית הקירות בקומת הקרקע בעכו בנויים שני פנים של אבנים וביניהם מילוי של דבש. הבנייה נערכה בשורות אופקיות: תחילה הונח נדבך אחד של אבני הפן החיצון והמרווח ביניהם מולא בדבש, ולאחר מכן נערכו באותו אופן אבני השורה השנייה, וכך הלאה נדבך על גבי נדבך. הפנים החיצוניים נבנו באבני כורכר מסותתות, אך התיקונים נערכו באבנים לא מסותתות. הליבה נבנתה על פי רוב מחומר מליטה ומאבנים קטנות. בבניית העיר נעשה שימוש בשני סוגים של חומר מליטה, האחד מושתת על סיד והשני על אדמה.
רוב הקירות הם ברוחב של 80– 120 ס"מ. תפקידם המרכזי הוא לשאת את העומס מקומת הקמרונות ולכוון עומסים מהקירות התמירים (ברוחב אבן) של הקומות העליונות. הרושם הראשוני מהסתכלות על הקירות הוא שהם הומוגניים. עם זאת, כאשר מתבוננים בחומרי המליטה המתפוררים, באזורים שבהם נפגעה שלמות הקיר או במקרים של בליה מתגלה תמונת מצב שונה: הקירות מצויים בשלבי התפוררות (דיסאינטגרציה) של חומרי הבנייה ושל המסה הבנויה.
ניתן לסווג את הקירות בעכו לארבעה טיפוסים:  
טיפוס 1: קונסטרוקציה רגילה מאבנים מסותתות בחמש פנים. גובה האבן והנדבך הוא כ- 45 ס"מ, אורכה בין 50 ל- 100 ס"מ ורוחב המשק בין האבנים הוא 5 – 10 מ"מ. ניתן לומר בהכללה כי איכות הקירות מטיפוס זה גבוהה למדי.
טיפוס 2: קונסטרוקציה רגילה מאבן מסותתת בחמש פנים. גובה האבן והנדבך הוא 18 – 37 ס"מ, אורכה בין 18 ל- 45 ס"מ ורוחב המשק בין האבנים הוא 5 – 10 מ"מ. בדרך כלל איכות הקיר גבוהה.
טיפוס 3: קונסטרוקציה רגילה מאבן מסותתת קלות. גובה האבן והנדבך הוא 23 – 40 ס"מ, אורכה בין 18 ל- 60 ס"מ ורוחב המשק בין האבנים הוא 5 – 10 מ"מ. ניתן לומר בהכללה כי איכות הקיר בינונית.
טיפוס 4: קונסטרוקציה לא-סדורה מאבן חצובה. גודל האבן וצורתה מגוונים והנדבכים אינם אחידים לכל אורכם. רוחב המישקים אינו אחיד והמישקים האנכיים חוצים לעתים יותר מנדבך אחד. איכות הקיר נמוכה. קירות שכאלה מצויים בעיקר בתיקונים או בקירות תמך.
עיקר הבעיות המבניות בקירות הם: חוסר אבנים בפן החיצון, עיוותים מבניים בפן החיצון, סדקים, עיוותים במישור הקיר שמאופיינים בעיקר בתזוזות אופקיות, חללים בליבת הקיר או חוסר חומרי מליטה בליבה. בעיות אלו נגרמות בשל שימוש בחומרים שאיכותם ירודה, העדר איטום בראשי הקירות, חדירת מים, התפוררות חומרי מליטה, פגיעות מכניות, וכן שחיקה וסחיפה של ליבת הקיר המובילים להיווצרות של חללים בקירות. תכופות נוצרת שחיקה כאשר חומרי המליטה מתפוררים באופן הדרגתי ונשטפים דרך סדקים ומישקים שהתרוקנו בתהליך זה. על כל אלה נוסף העדר תחזוקה שוטפת המאיצה את תהליכי הבליה הטבעיים.

חוסר אבנים
מספר גורמים מובילים לחוסר אבנים בפן החיצון של קיר:
(1) פגיעה מכנית ישירה באבן אחת או יותר המובילה לחסר מקומי באבן. פגיעה שכזו גורמת בדרך כלל לנפילה של אבנים נוספות מהקיר. אבן אחת, או מספר אבנים הנמצאות במצב של שחיקה מסיבית, יגרמו לנפילה של אבן או אבנים מהנדבך שמעל. תהליך זה ייעצר כאשר האזור הפגוע יהיה שוב יציב.
(2) איכות בנייה נמוכה של הקיר. במקרה זה שטח הפנים הבא במגע בין הנדבכים השונים הוא קטן למדי, עומק האבנים קטן והעיגון שלהן לקיר איננו מספיק. עקב כך לחץ מינורי מוביל להינתקות אבנים ולנפילתן.
(3) התמוטטות קטע מפן חיצון של הקיר כתוצאה ממעוות (דפורמציה) של התנפחות.
(4) הסרת קיר או מחיצה ניצבים לקיר מובילים לפגיעה בשלמותו, לחוסר אבנים ולבליה מואצת.
היעד בטיפול בבעית חוסר אבנים הוא להשיב את כושר הנשיאה המקורי של הקיר, לשלב את הפן החיצון כחלק בלתי נפרד מהקיר ולחדש את המערכת הסטטית-מבנית (קונסטרוקטיבית) המקורית.
סכמות הפתרון במקרה זה הן: (א) השבה מצומצמת ויחסית של יציבות לאזור (איור 4); (ב) השבה נרחבת של יציבות בפעולה שכוללת תמיכות (איור 5). ייצוב על ידי השלמת אבן הוא פתרון מועדף מכל ההיבטים של שימור המבנה. התקנת תמיכות ראויה כשלב ביניים בתהליך הייצוב או במקרים שבהם העיוות בקיר מחייב זאת.

עיוותים מבניים
מצב זה מאופיין בבליטה של קטע קיר מקו הבניין המקורי. תופעה זו היא תולדה של מספר מנגנוני הרס:
(1) סדקים ו/או חללים בליבת הקיר היוצרים עומס יתר על הפן החיצון שלו, ומובילים להתנפחות ובעקבותיה לקריסה של אותו קטע קיר.
(2) התנתקות הפן החיצון מהליבה בשל העדר תכונות הידבקות מספקות.
(3) תהליך המאיץ את ההתנפחות הוא התפוררות של חומרי מליטה ונשירתם אל המרווח שבין הליבה לפן האבן החיצון. במצב זה חומר המליטה מתפקד כמאיץ בתהליך המעוות.
היעד במצב זה, כמו בקודמו, הוא להשיב את כושר הנשיאה המקורי של הקיר, לאחד את הפן החיצון של הקיר ולחדש את המערכת הסטטית המקורית.
סכמות פתרון אפשריות: מילוי חללים בליבת הקיר (גראוטינג) ומילוי מישקים, התקנת עוגנים או פרוק לצורך בנייה מחדש של קטע הקיר.

התכונה המבדילה שרידי מבנים משרידי קירות היא האפשרות להשיב להם את התפקוד המבני-מרחבי מחדש. מספר גורמים או שילוב שלהם מביאים את המבנה למצב שבו הוא יוגדר כשריד, למשל התמוטטות תקרת קמרון מסיבות שונות כמו עומס יתר; יציבות קירות נמוכה יחסית לדחף אופקי של הקמרונות; ביצוע כושל; התמוטטות של אחד מהקירות הנושאים; התמוטטות תקרת עץ מסיבות שונות כמו שחיקה טבעית; בעיות רטיבות שמובילות להשתרשות בקורות העץ; עומס יתר; עיוותים בקירות או התערבות מעשה ידי אדם במטרה לפתוח דרכי גישה חדשות או פינוי חלל לטובת מבנה חדש. בכל המקרים ניכרת שחיקה מואצת של התקרה והקירות בטרם ההתמוטטות.
המטרה במצב זה היא לייצב את מרכיבי המבנה השונים, ובמידת האפשר להשתית מחדש את התפקוד המרחבי שלו. במבנים שבהם ההרס מועט, עדיף להשיב את התפקוד המרחבי באמצעות בניית תקרה בטכנולוגיה מסורתית תוך השלמת אבנים חסרות. בפועל, שרידי מבנה במצב של הרס מתקדם לא זוכים היום לפעולות שימור בעכו העתיקה, והם נהרסים במתכוון או נזנחים.

מרכיב זה כולל שרידי קירות בגבהים ועוביים שונים, ברמות שונות של הרס, ללא אפשרות השגה של תפקוד מרחבי. מספר גורמים או שילוב שלהם מובילים למצב זה:
קיר שהיה במקור חלק ממבנה שנהרס והיום לא נותר מההקשר המרחבי המקורי דבר. איכות הבנייה היא גורם משמעותי במצבם של הקירות; כאשר זו ירודה ביותר אנו עדים להתדרדרות מואצת של התכונות הקונסטרוקטיביות של המרכיב המבני או של המבנה כולו.
קיר שנבנה במקור כמרכיב בודד וחלקו נהרס בתהליך טבעי, כגון שחיקת האבן או הליבה כתוצאה מפגעי מזג אוויר המובילים לנפילת קטע מהקיר; איטום לקוי בראש הקיר או העדר איטום במקרה זה מגבירים את קצב השחיקה ושיעורה. לכך יש להוסיף גם את הגורם האנושי שמתבטא ביצירת דרך גישה חדשה או בבנייה חדשה.
המטרה במצבים אלו היא לייצב את הקיר, להסיר כל סכנה מיידית ולהבטיח שהקיר יוכל לשאת את העומסים הצפויים.
 
קירות נמוכים
בקטגוריה זאת ניתן לכלול קירות שאינם גבוהים מ- 1.5 מ' מסביבתם הקרובה, ושאין בהם סכנה מיידית. לדוגמה, קיר שגובהו 1 מ' ונמצא על גג מבנה יכול להיחשב מסוכן מכיוון שגובהו מפני הקרקע עולה על 1.5 מ'. עם זאת, שרידי קיר שגובהו פחות מ-2.5 מ' יחשב יציב אם גובהו לא עולה על חמש פעמים מרוחבו כאשר הוא שלם מבחינה מבנית.
 
קירות תמירים ו/או מהווים סכנה מיידית
שרידי קירות אלו שהם תמירים (קירות דקים שנישאים לגובה של יותר מ-1.5 מ' מסביבתם) גורמים לסכנה מיידית ודורשים תמיכה מרחבית זמנית או קבועה, במהלך עבודות שימור ושיקום ו/או לאחריהן. פעולת השימור במקרים אלו תכלול הכנה וייצוב של הקיר בהתאם למאפייניו, מילוי סדקים וחללים באבן, תיקון אבן שחוקה או מספר אבנים, מילוי מישקים והתקנת תמיכות.
בקירות תמירים פעולת ההכנה תכלול הסרת חומרים רופפים מראש הקיר, הסרה של חומרים רופפים וחלשים באזורים שבהם חסר טיח בחלק הפנימי של הקיר והסרת חומרי מליטה רופפים מהמישקים בחלק החיצון של הקיר. פעולת השימור תכלול ייצוב של ראש הקיר ואיטומו, השלמת חומרי מליטה במישקים והשלמת טיח פנימי תוך יצירת פני שטח מיושרים.
בקירות דו פניים ההכנה תכלול פעולת הסרה של אבנים רופפות, ליבה רופפת וחומרי מליטה מתפוררים מהמישקים. פעולת הייצוב בקירות אלו תהיה החזרת האבנים שהוסרו ומילוי חומר מליטה בגבן, השלמת נדבכים במידת הצורך, מילוי מישקים ואיטום ראש הקיר.
בשני המקרים נדרשת פעולה לשימור אבנים שחוקות, מילוי חללים וסדקים באבן ומילוי מישקים כחלק מפעולת ייצוב הקיר.
 
תמיכת קירות תמירים
תמיכת קירות תמירים היא פעולה לפרק זמן מוגבל, עד למתן מענה קבוע לייצוב הקיר. בכל מקרה היעד המועדף הוא פתרון מרחבי, דהיינו השלמת המבנה. ככלל, עיצוב תמיכות יכלול פרט של שכבת הפרדה מעץ בין החומרים החדשים לאבן.
 
סכמות פתרון אפשריות:
איור 6: תמיכה בקומת קרקע – מכיוון אחד.
איור 7: תמיכה אל מבנה סמוך.
איור 8: תמיכה בקומה עליונה.

קטעי קמרונות וקשתות במצבי השתמרות שונים משולבים בשרידי מבנים בעיר. שריד הקמרון מוגבל בגודלו והתופעה השכיחה ביותר היא הישרדות של עקבי הקמרון המחוברים לקירות ניצבים בחלק היציב של המבנה. ברוב המקרים שריד הקמרון מהווה סכנה מיידית בשל גובהו ומיקומו מעל מעבר. הסכנה היא של נפילת אבנים אל החללים שמתחתם. מנגנוני ההרס שמובילים למצב זה הם קריסת הקמרון מסיבות שונות ו/או התערבות מעשה ידי אדם במטרה לפתוח מעברים או לפנות חדר לטובת מבנה חדש.
המטרה במצב זה היא לייצב את השריד ולהסיר כל סכנה מיידית לנפילת אבנים וחלקי קמרון נוספים.
לעתים די בייצוב הליבה, אך במצב בו הזווית בין ראש האבן העליונה של הקמרון והאנך היא פחות מ- 30 מעלות, האבן העליונה צריכה להיות מעוגנת לליבה-מיוצבת, או לחלופין קיים צורך בטיחותי בהסרתה.
 
איור 9: סכמת גדם קמרון לפני יצוב.
איור 10: סכמת גדם קמרון לאחר יצוב הליבה ועיגון האבן העליונה.

הבעיות המבניות בעכו העתיקה נסקרו לא אחת כחלק מפעילותה השוטפת של רשות העתיקות בעיר. ניתוחם והבנתם הובילו למסקנה כי במקרים רבים שורש הבעיה טמון בבנייה ירודה ושימוש בחומרים שאיכותם נמוכה. הגורם המשמעותי ביותר במצב ההשתמרות הפיזית הוא העדר תחזוקה הולמת וחוסר מודעות לאורך שנים. עובדה זו האיצה את פעולתם של מנגנוני ההרס והבליה הטבעיים הפועלים בעיר.
ישנן דרכים שונות לשימור המרכיבים המבניים בעיר. הבחירה בדרך הטיפול היא שלב בתהליך שיטתי ומובנה שכולל זיהוי של הבעיה, הבנת הגורמים ההיסטוריים והפעילים באתר, גיבוש תפיסה רעיונית לטיפול מתוך ראיה רחבה של מכלול ההיבטים הכרוכים בשימורה של עיר היסטורית, תכנון פעולת שימור וביצועה באמצעים העומדים לרשות בעל הנכס והמשמר בשמו. לא אחת ידי המשמר כבולות בשל מגבלות תקציביות. הפעילות במבני המגורים בעיר בעשור האחרון נקבעה על פי רוב מתוך צווי הסרת סכנה ולא מתוך גישה שימורית של התושבים או תפיסה שימורית כוללת ורחבה של העיר. אנו תקווה שבעקבות הכרזתה כעיר מורשת עולמית ואישור תוכנית מתאר מקומית חדשה ישתנו פני הדברים.

תכונות חומרי הבנייה המקוריים:
התכונות המובאות להלן הן תוצאות ראשוניות ומוצגות בכדי לתת מושג כללי בלבד. אין לראות בהן ערכים מוחלטים לתכנון.
 
סט בדיקות ראשון לאבן הכורכר:
חוזק ללחיצה בהרס היה 118 kg/cm2 והמעוות היה 2.35%
הכוח ב 1.2% היה כ 60 kg/cm2
מודול האלסטיות כ 5000 kg/cm2
 
סט בדיקות שני לאבן הכורכר:
ללא נתוני מאמץ מעוות.
חוזק ממוצע להרס 55 kg/cm2
חוזק חומרי המליטה המקוריים לא נבדק.
 
תכונות חומרי הבנייה החדשים לשימור:
אבן כורכר חדשה לא נבדקה, עבור חומרי המליטה נבדק חוזק ללחיצה בלבד ללא נתוני מאמץ מעוות.
 
חומר מס' 1:
הרכב- 1.5 סיד בור, 0.5 סיד הידראולי, 2 חול, 3 קרמיקה, 3% מלט (0.21).
חוזק לאחר 28 יום 11.2 kg/cm2 , חוזק לאחר 90 יום 12 kg/cm2
 
חומר מס' 2:
הרכב- 1 סיד בור, 1 טוף, 1 חול, 0.33 קרמיקה, 3% מלט (0.11).
חוזק לאחר 28 יום 22.9 kg/cm2 , חוזק לאחר 90 יום 24.2 kg/cm2
 
חומר מס' 3:
הרכב- 1 סיד בור, 1 סיד הידראולי, 2 חול, 3 קרמיקה.
חוזק לאחר 28 יום 12.4 kg/cm2 , חוזק לאחר 90 יום 13 kg/cm2
 
חומרים בשימוש בפעולות שימור:
· סיד בור
· סיד הידראולי
· חול ים
· חול מחצבה
· קירמיקה טחונה
· טוף
· צמנט (בכמויות קטנות מאוד)
 
עומסים אופייניים למבנים בעכו:
· משקל מרחבי עץ (עץ ארז לרוב) 650-850 kg/m3
· משקל מרחבי אבן כורכר 1800-2400 kg/m3
· משקל מרחבי חומר מליטה 2000 kg/m3
· משקל מרחבי חומר ליבה 1500-2200 kg/m3
· משקל מרחבי חומר מילוי בתקרת עץ 1700 kg/m3
· עובי שקיל עץ בתקרת עץ אופיינית 3.5-4.5 ס"מ.
· עובי מילוי בתקרת עץ אופיינית כ15- ס"מ.
· עומס שימושי (לפי ת"י) 150 kg/m2.
· משקל ריצוף אופייני בעובי 3 ס"מ + 2 ס"מ טיט  80 kg/m2.

ארכיון תיקי השימור, רשות העתיקות. מוזיאון רוקפלר, ירושלים.

Biscontin G. 1998. Compatible Materials for the Protection of European Cultural Heritage Pact 55. Greece.
Brebbia C.A. 1991. Structural Repair and Maintenance of Historical Buildings III. Boston.
Brebbia C.A. 1991. General Studies 1: Materials and Analysis. Boston.
Brebbia C.A. 1991. Dynamics 2: Stabilization and Restoration. Boston.
Cohen O. 2000. General Structural Detailing for Characteristic Problems in Stone Masonry in the Old City of Acre. M.A. Thesis, Katholieke Universiteit. Leuvne.
Croci G. 1998. The Conservation and Structural Restoration of Architectural Heritage. Great Britain.
Feilden B.M. 1982. Conservation of Historic Buildings. London.
Giuffre A. 1995. Statics and Dynamics of Historical Masonry Buildings. Rome.
Heyman J. 1998. Structural Analysis: A Historical Approach. Cambridge.
Heyman J. 1995. The Stone Skeleton. Cambridge.
Lombardo S. 1997. Restauro Strutturale. Rome.
Mastrodicasa S. 1978. Dissesti Statici Delle Strutture Edilizie. Milano.
Piccirilli C. 1989. Consolidamento Critico. Rome.
Rocchi P. 1998. Manuale Del Consolidamento. Rome.
Shadmon A. 1972. Stone in Israel. Jerusalem.
Tassios T.P. 2000. Dimensioning of Interventions (Repairs/Strengthening) on Low-Strength Masonry Buildings. Athens.
Tomazevic M. 1991. The Strengthening of Stone Masonry Walls with Grouting. Ljubljana.
Torraca G. 1988. Porous Building Materials. ICCROM: Rome.
Weaver M.E. 1993. Conserving Buildings. New York.

---

 דצמבר 2004.

---