במרוקו 30 ערים בהן קימת "מדינה" – עיר עתיקה, המוקפת חומה ומתאפיינת ברקמה עירונית צפופה, בתים מסורתיים עם פטיו וקשרים חברתיים הדוקים. המרקמים העירוניים והכפריים הישנים הם חלק מהמורשת התרבותית אותה שואפת מרוקו לשמר. אלו הם אזורים בעלי סיכון גבוה בכל הקשור בתשתיות פיזיות, הנדסיות ותברואתיות.

תדמיתם הירודה של אזורים אלו והעתיד הצפוי להם ללא התערבות ממשלתית הביאו את משרד הדיור ובינוי הערים להציב כמטרה את השיקום החברתי, הכלכלי והתרבותי שלהם שהוגדר כאתגר בפיתוח הלאומי.

במרקש התעורר צורך דחוף בשיקום העיר העתיקה מחשש להתמוטטות חלק מהמבנים. "מרקש האדומה" שלמרגלות הרי האטלס, בשל צבע האדמה ובנייניה, היא בין הערים הגדולות במרוקו. עיר זו עברה במהלך המאה ה-20 מספר תמורות המסבירות את העובדה שהיא נמצאת כיום בפרשת דרכים.

במחצית המאה ה-20, עזבו התושבים העמידים את העיר העתיקה  ותחתיהם התישבו בה איכרים. חלה הידרדרות במצב הפיזי של הבתים, הלכו ונשכחו המסורות והידע בתחום הבניה והאומנויות המסורתיות, הקשרים החברתיים השתנו.

בשנות ה-70 גובשו תכניות פיתוח חדשות, ובין היתר תכניות לשימור המורשת. בשנת 1987 קיבלה המדינה של מרקש הכרה בינלאומית והוכרזה כ"אתר מורשת עולמית" מטעם אונסקו, ואיתה גדלו ההשקעות בעלות אופי מסחרי.

בעקבות ההכרזה, הוכנה תכנית פעולה וניהול לפיתוח העיר ושימורה. התכנית כללה הכרעות תכנוניות בנוגע לפונקציות ושימושים שיש לחזק בה (מסחר, חינוך גבוה, מלאכה) לעומת שימושים שיש להעתיק לעיר החדשה, מחוץ לחומותיה. תכנית זו לעולם לא ראתה אור בשל התנגדות נבחרי הציבור לאשרה. תחתיה, הוכנה בהמשך תכנית אחרת להצלת המדינה, המציעה גישה אסטרטגית כוללנית. לתכנית זו לא ניתנה לצד שלישי זכות התנגדות. נכון להיום, העיר העתיקה של מרקש מונה כ-600,000 תושבים וכ-600 מבנים עברו תהליך שיקום.

משרדי הממשלה גיבשו תכנית פעולה לטיפול בכ-1,000 מבנים המאוכלסים בכ-3,000 משקי בית. ביניהם 46 "פונדוק" ("חאן" לשעבר) ו-60 מבנים רעועים במיוחד (מעין פחונים). התכנית כוללת העברת האוכלוסיה, עבודות שיקום פיזי ובניית מרכז לבעלי מקצוע בתחום הבניה. זו פעולה משולבת יזומה ע"י המדינה, העיר, החבוס (מקביל לווקף אצלנו), ובעלים פרטיים.

במסגרת זו, חתמה העיר מרקש על הסכם שיתוף פעולה עם משרדי התרבות והדיור לשיקום הדיור הרעוע בתחומה והתחייבה לשלושה דברים עיקריים: לבצע סקר ואבחון, לספק דיור חלופי לתושבים ולבצע עבודות הריסה ושיקום.

עיטורים מסורתיים

מבנה העיר העתיקה של מרקש:  
בעבר הרחוק המקום היה נטוע בפרדסים. שרידיהם הינם גני מרקש של היום. במהלך השנים נבנתה המדינה חלקה אחרי חלקה והוקמו בתים עם פטיו. המדינה איננה אחידה. קיימים בה אזורים בעלי ערך היסטורי רב, ולעומת זאת אזורי שוליים בנויים מבתים חדשים יותר נטולי ערך ארכיטקטוני. חומרי הבניה גם הם בעלי איכויות שונות, בהתאם למאפייני האזורים עצמם.

במרכז המדינה הריכוז הגדול של מסחר, בחלקה המזרחי בתי המלאכה, במערב בתי הבורגנות המקומית, בצפון רובע המגורים העממי יותר, ובדרום מוסדות השלטון. בשל הגעתם של מי הגשמים מכיוון הרי אטלס מדרום, העיר התפתחה בצורה של "ח".

טיפוסי בתים מסורתיים:  
ידוע שאחד המאפיינים של הבניה המסורתית הים-תיכונית הינה העדר מונומנטליות, וכן אחידות מסוימת הנובעת משימוש בחומרים ובטכניקות מקומיים. יחד עם זאת, ניתן להבחין במספר טיפוסי בתים, העיקריים ביניהם:
"dar": בית עם פטיו לא נטוע. כולל 2-3 חדרים, בקומה אחת בלבד.
"riad": בשנות ה-20 למאה הקודמת נבנתה "עיר-גנים", אשר בתיה הם אותם הבתים הגדולים בני שתי קומות עם פטיו נטוע המוכרים לנו . בבתים אלה ציר ברור ובצדדיו אולמות / חדרים. בהצטלבות נהוג היה לבנות בפטיו מזרקה או בריכת מים.
ארמון:  צירוף של מספר בתים עם פטיו. הארמונות השתנו והתרבו באופן ספונטני, ומהווים סממן חיצוני להתעשרות בעליו.
"menzeh": מגורי קיץ של הבורגנות המקומית. הם מאופיינים ע"י גג בצורה של פירמידה.
בשנים 1600-1800, השליטים ובעקבותיהם הבורגנות המקומית  "פתחו" את הבתים כלפי חוץ: התרבו הגלריות, הרחבות והגינות הציבוריות, וכן מוסדות ציבור כגון מסגדים וחמאמים. במקביל, מקובל היה במהלך הזמן לחלק חללים ליחידות דיור נפרדות, גם בתוך אותה הקומה ("masrya"). 

חומרי בניה:
מרקש נבנתה מאדמה כאופייני בדרום מרוקו, בניגוד לצפון מרוקו בו הבנייה המסורתית הינה בנייה מאבן. הגג עשוי מאדמה מהודקת וסיד. השלד עשוי מעץ ארזים לרב. העיטורים המקומיים המסורתיים עשויים קרמיקה על בסיס צבע כחול - "zellige".

א)  שיקום riads והסבתם לבתי הארחה: 
 הכרזת אונסקו ותקציבי השיקום שזרמו בעקבותיה, פעלה ככדור שלג, לפחות במגזר הפרטי. שיקום ה -riads והסבתם לבתי הארחה ע"י יזמים אירופים לרב נותן אותותיו על המרקם הקיים, לאו דווקא בשל הפוטנציאל לשיפור תנאי הדיור של התושבים המקומיים, אלא דווקא כזרז הפיתוח הכלכלי שעשוי להקרין על הסביבה. ההשפעה החיובית מותנית במספר המועט, פן יופר האיזון העדין בין מגורים מסורתיים לבין זרם התיירים.

ב)  התערבות פרטית - חברת "מדינה-מרקש": 
דוגמא ליזמות פרטית היא החברה לשיקום והסבת מבנים לבתי הארחה תיירותיים, שהקים האדריכל הבלגי Quentin Wilbaux לפני כ-20 שנה. עד כה שיקמה החברה כ-85riads  מתוך 600 הקיימים בעיר העתיקה. החברה פועלת מתחילת תהליך השיקום ועד סופו: היא מאתרת מבנים מתאימים, מתעדת, מאבחנת, מוציאה היתרי שיפוץ או היתרי בניה עבור הבעלים אשר נמצאים לרב בחו"ל, עורכת תכניות עבודה, מלווה, מנהלת ומפקחת על עבודות השיקום הפיזי, משלמת אגרות ולעיתים היא זו שממנה את צוות בית הארחה. העירייה בדרך כלל דורשת "משימות פיתוח", דהיינו ביצוע עבודות במרחב הציבורי לשדרוג סביבת המבנה לשיקום / שיפוץ, כתנאי להיתר הבניה בדומה לקיים בישראל. יתר  על כן, החברה מקדימה לעיתים  ומבצעת על חשבונה תיקונים בבתי השכנים, לפני השיפוץ עצמו. ביטויו הפיזי של השיקום הוא מבנה המכבד את החללים הקיימים, היחס בין הפטיו ושאר חלקיו של המבנה, בריכת המים בפטיו, סימטריות הפתחים מסביב לפטיו, חל איסור על הוספת קומה או הגבהת מעקה הגג, חל איסור על בניית בריכת שחיה על הגג  השמור לנשים וכדומה. הליך השיקום מתחיל בגיבוש וחתימה על אמנה בין הלקוח (לרב לקוח זר המבקש לנהל בית  הארחה) והחברה. אמנה זו מבקשת להבטיח שהלקוח אשר הופך לתושב המקום, יפעל ויתנהג לפי כללי שכנות טובה, כבוד, עזרה הדדית ושימור ערכים חברתיים מקומיים. האדר'Wilbaux  מאמין כי הכרזת המדינה  של מרקש כאתר מורשת עולמית לא מתייחסת אך ורק לארכיטקטורה של המקום, אלא גם לאורח החיים בה  ולמבנה החברתי-הפיזי.

אחת התוצאות הנלוות היא החייאת מקצועות הבניה המסורתית, דהיינוsavoir-faire  ברמה הגבוהה ביותר. יחד עם זאת, נדרש ריסון של מגמת הפיכת בתים מסורתיים לבתי ארחה בשל החשש מפני הפרת האיזון העדין המתקיים בין התפקודים השונים במקום. בנוסף, לא הוכח כי מגמה זו מקרינה על הסביבה מבחינה כלכלית כפי שציפו.

ג)  חומרי הבניה – ישן או חדש? 
חומרי הבניה בשימוש הם חומרים טבעיים. זמן הייבוש הינו ארוך יחסית ולא ניתן לקיצור. מקובל למחזר חומרי בניה (דלתות, חלונות, קורות, לבנים). באופן כללי נמנעים מלעשות שימוש בטכניקות מודרניות על גבי חומרים מסורתיים, והדבר נכון במיוחד בכל הנוגע לאיטום גגות, מילוי סדקים וציפוי קירות. השימוש הוא בצבעים על בסיס סיד, או ב"taddekakt" - חומר ציפוי חלק ורגיש המשמש במקום צבעים אקריליים או ויניליים על קירות הפטיו ובכלל, מטויחים, דבר שאינו מונע קפילאריות בקרבה לתשתיות רטובות. דגש מיוחד ניתן למערכות האנרגיה של הבית המשופץ נוכח איסור על פתרונות טכנולוגיים עכשוויים (קולטי שמש, אנטנות פאראבוליות וכד') מטעמים אסטתיים, כאשר לא פעם החלופה היא שימוש בחשמל בארץ שטופת שמש.

בית Darb Khachba

תהליך העבודה: שלוש קבוצות עבודה מעורבות של משתתפי הסמינר (מרוקאים וזרים ביחס שווה), ביצעו את עבודת האבחון במטרה להציע פתרונות ראשוניים לשיקום שלושה בתים מאוכלסים בצפיפות יתר, במצב פיזי ירוד, בגודל שונה ובמיקומים שונים. עבודה זו היתה אמורה להוות בסיס לעבודת השיקום המנוהלת על ידי המרכז הים-תיכוני לסביבה של מרקש (Centre Mediterraneen de l'Environnement Marrakech), השותף המקומי של פרויקט רהבימד.

מאפייני המבנה: הבית, מסורתי ביסודו, הינו בית מאדמה ומעץ בן שתי קומות. סביב פטיו פתוח 8 חדרים בהם מתגוררות 36 נפשות המשתייכות לשבעה משקי בית. הבית בבעלות ה"חבוס" הוא הוואקף המקומי, אשר משכיר במחיר סמלי את החדרים.

שלב האבחון 
המבנה / הסטרוקטורה ההנדסית:
עיקר הליקויים שנצפו קשורים לנושאים הבאים: פגיעה בשלד הקונסטרוקטיבי, הרס אלמנטים ארכיטקטוניים מסורתיים, חדירת מים, בעיות תברואה, בעיות בטיחות.

ליקויים הנדסיים באלמנטים האנכיים ובאלמנטים האופקיים: במהלך העבודה נצפו פגיעה בקירות נושאים בשל חדירת מים ואיטום לא אפקטיבי, פגיעה בטיט ובלבנים בעמודים הנושאים, התפוררות ציפוי הקירות בגלל אפקט הקפילאריות, פגיעה באלמנטים האופקיים השונים של הרצפות ושל הגג, בשל בלאי החומרים, חדירת מים ללא ניקוז וגם עומסי יתר הליקויים נמצאו  בכל הרמות, מקורות העץ הנושאות ועד רעפי הקרוי.

המורשת הארכיטקטונית המקומית: המורשת הארכיטקטונית המקומית מתבטאת בעיקר בתכנית הבית סביב פטיו מוקף ב-10 עמודים ריבועיים נושאיים ב- 3 חזיתות. החזית הרביעית היא קיר עיוור מסיבי, במטרה לאחד את מכלול האלמנטים. סביב הפטיו אזור מעבר משותף. בקומת הקרקע, המפריד בין הפטיו הפנימי והרחוב הוא אזור מעבר מורכב מחלל כניסה  לבית ובצדדו חלון יחיד הפונה לרחוב ומסדרון המלווה קיר גמלון, לשמירה על פרטיות מרבית. בקומה העליונה, שני חלונות גדולים יותר פונים אל הרחוב, אל המרחב הציבורי.

איכות המגורים (habitabilite): איכות המגורים, המשפיעה על יחס הדיירים לבתיהם, נבחנה  בשיטתיות בשלב האבחון, הן בגישה סטטיסטית והן בגישה ספונטאנית ובלתי אמצעית בעזרת ראיונות וצילומים "על חם" שנערכו בביקור היחיד של הקבוצה.

חלל רב תפקודי

התבחינים הפיזיים שנבחרו מתיחסים לאיכות יחידות הדיור ובעיקר נבחנה יכולתם למלא את הצרכים הבסיסיים שבית אמור לספק כגון: בטחון אישי,  פרטיות, אכילה, שינה, תברואה וכדומה. בכל יחידה נבחנו המרכיבים הבאים: שטח לנפש (הצפיפות הממוצעת בבית זה עומדת על 3 מ"ר לנפש!), מצב פיזי, בטיחות, אוורור, תאורה, מים זורמים, חשמל, מטבחון, מקלחת, שיפורים/תיקונים. המדדים שניתנו היו מספיק / לא מספיק / לא קיים.  שקלול הממצאים הצביע על מחסור חמור בציוד בסיסי, בטיחות ותברואה, ובעיקר על צפיפות יתר. בחינה מדוקדקת יותר הראתה חוסר אחידות וחוסר שוויון מול המחסור והמצוקה. בשל צפיפות יתר קיצונית, כל משק בית הסב את חדרו לחלל רב-תפקודי בעל משמעויות מורכבות: חדרים בגודל 5 או 16 מ"ר משמשים לעיתים בו-זמנית כחדרי התכנסות, חדרי שינה, חדרי אוכל, חדרים לטיפוח הגוף, חדרי אחסון, חדרי משחקים ופינות חלומות.

ניתוח הפוטנציאל: מחלוקת בדבר דרך הפעולה הרצויה נתגלתה בין המתכננים המקומיים לאחרים. הראשונים דגלו בשיקום שהוא "פעולת הצלה", באנלוגיה לרפואת חרום, דהיינו פעולות מיידיות אך קצרות מועד. השניים לעומת זאת דגלו בפעולות בעלות אופי החורג מהתערבות הנדסית/אדריכלית מיידית וטענו לתכנון ארוך טווח. אמנם אין בהכרח סתירה בין הגישות הנ"ל, וניתן לראות בהן שלבים שונים של פעולות שיקום, אך כאמור מהלך העבודה הצביע על סירוב תת-הקבוצה הראשונה להמשיך ולפתח צעדים מרחיקי לכת לדידם.

שלב התכנון הראשוני התפתח לשני תרחישים: תרחיש החירום והתרחיש האופטימלי.

טכנולוגית בנית הגג

תרחיש החירום 
היעד: לבצע פעולות שיקום במטרה לחזק ולתחזק את המבנה, ובכך לשפר את "כושר הדיור".
האמצעים:
1. התערבות במישור הנדסי / ארכיטקטוני - הסרת הטיט מכל משטחי המבנה (אנכיים ואופקיים), כולל קירות חיצוניים וגג.  יישום שכבת תערובת אדמה מהודקת וסיד על המשטחים הנקיים והכנת חיפוי על בסיס חומרים מקומיים. ניקיון הפטיו ומניעת מצבים של מים עומדים הפוגעים בקירות וברצפות.
2. ניהול סיכונים על ידי פעולות נקודתיות: חיזוק אלמנטים רעועים - קירות, רצפת הקומה העליונה, מעקות; מניעת סיכונים הנובעים ממערכת המים -ניקוז, הסדרת מערכת החלוקה (צנרת); מניעת סיכונים הנובעים ממערכת החשמל - חידוש מערכת החשמל על ידי  ביצוע מחדש.

תכנית ארגון מחדש של החלל

התרחיש האופטימלי 
תרחיש זה מתייחס לשני פרמטרים קבועים, המבנה הפיזי ודיירי הבית. היעד: לשפר תנאי הדיור של הדיירים ע"י הפעלת כלל האמצעים העומדים לרשותם.
האמצעי: בשלב ראשון, גיבוש תכנית פעולה להתערבות במישור הפיזי, כבסיס להתערבות משלימה במישור החברתי.

התערבות במישור הפיזי: 
1. ארגון מחדש של החלל: חלוקה מחדש של החדרים על בסיס גודל משפחה ונגישות. הוצעה החלפת דירות בין שתי משפחות בגדלים שונים וצמצום חדר אחד; שימוש בחלל ההיקפי סביב הפטיו, אם ע"י צירופו לחדר מאוכלס בצפיפות, ו/או הפיכתו למטבחון; התאמת מערכות האוורור והתאורה (פתחים פנימיים), מים וחשמל בהתאם לחלוקה החדשה; התחשבות בבעלי מוגבלויות פיזיות.

סכמת ארגון מחדש של המרחב המשפחתי

2. ארגון מחדש של המרחב המשפחתי: צירוף מטבחון כחלק בלתי נפרד מיחידת הדיור; הקמת יציע (mezzanine) מעל החלל מסביב לפטיו, ליצירת מרחב נוסף, מוצנע, עבור ההורים. חלק מהתוספת (מעל המטבחון לדוגמא) יכולה לשמש כמקום אחסון משפחתי; שימוש במחיצות ניידות קלות, אקוסטיות, לשעות הלילה, לשיפור הפרטיות; יצירת פתחי אוורור ואור בהתאם לחלוקה החדשה.

3. ארגון מחדש של השטחים המשותפים: קביעת כלל לפיו נדרשים בכל קומה לפחות שני מטבחונים וחדר אמבטיה/שירותים (מחולקים לנשים/גברים); הענקת שימושים נוספים לפטיו לפי בחירת הדיירים: חינוך (להכנת שיעורי בית בצוותא, התכנסות הדיירים לצרכי ניהול הבית המשותף והסברה בנושא פעולות תחזוקה, הצגת פרויקט השיקום וכד', או לחלופין הפיכת חלק ממנו לגינת ירק/תבלינים; הרחבת השימושים לגג המשותף עבור נשות הבית – יצירת מקום לחינוך בלתי פורמאלי וכדומה.

התערבות במישור החברתי - פעולה חברתית כפעולה מלווה: 
התמקדות סמינר מרקש בפעולה החברתית הכשירה את הצעדים המשלימים להתערבות במישור הפיזי, התפקודי. בהמשך להצעה בנושא הרחבת השימושים לפטיו ולגג, ביקשה הקבוצה להציע תוכן לשינויים אלה, לטובת הדיירים. בהתחשב בכך שמרבית בני הנוער המתגוררים במבנה אינם לומדים בבית הספר והודות למיומנויות קיימות אצל חלק מהצעירים המתגוררים במבנה הוצע לנצל את החלל ליצור עצמי של פרטי נגרות ופרזול. כמו כן הוצע לקיים במקום אסיפת דיירים בה יציגו היזמים את פרויקט השיקום, קיום דיונים פתוחים בנושאים קריטיים כגון הכרעה לגבי תפקיד הפטיו, ידוע על לוח הזמנים של הפרויקט, עדכונים תקופתיים וכד'. הדרכה להתארגנות הדיירים בכל הנוגע לניהול חיי הבית המשותף אחרי שיקום הבית:  תחזוקה שוטפת, ניהול צריכת חשמל ומים וכד'.

שימור לעומת שינוי, שתי גישות – שני תרחישים: מדוגמת הפרויקט הניסיוני ניתן ללמוד שבחירת צעדים העשויים להביא לשינויים בדפוסי התנהגות לטווח ארוך אינה סותרת הכרה בערכי המסורת הארכיטקטונית ובערכי המסורת התרבותית/חברתית. במונחים של שימור לעומת  שינוי, התרחיש האופטימלי מבקש לשלב  בין השניים:  

א) אלמנטים לשימור: הדיירים הנוכחיים, כל עוד לא נמצא פתרון חלופי לחלק מהם המבנה המקורי של הבית, כולל נפחו הפטיו, לב הבית הכניסה הבלתי ישירה ("chicane") צירי מערכת הפתחים לכיוון הפטיו. 

ב) אלמנטים לשינוי: חלוקת המרחב הפיזי, המשותף והפרטי בהתאם לצרכי הדיירים, שימושים נוספים לפטיו ולגג, מימוש הפוטנציאל האנושי, גובה תקרת הגלריה בעקבות יצירת יציע (mezzanine) והקמת מעקה על הגג.

עם זאת, התערבות במישור הפיזי חייבת להיות מלווה בצעדים המנצלים את הפוטנציאל הקיים, המקדמים שינוי והסתגלות מצד הדיירים. מעל לכל, כל התערבות פיזית ללא הורדת צפיפות היתר לא תהיה אפקטיבית בטווח הארוך.

מתודת רהבימד, תנאים להצלחתה ולתרומתה: עקרונות מתודת רהבימד כבסיס להצלחת תהליך השיקום הם השתלבות בסביבה; ראיה רב-תחומית ולא טכנית; שיתוף בעלי עניין בשאיפה לבנית קונסנסוס בין פוליטיקאים, אנשי מקצוע ותושבים; קידום מיזמים משותפים למגזר הציבורי, למגזר הפרטי-עסקי ולתושבים; גמישות ע"י בחינה מחדש של הפרויקט תוך כדי ביצוע; התאמה לתנאים גיאו-פוליטיים, לאומיים ומקומיים.
מתודת רהבימד לשיקום עשויה לסייע באותם המקומות בהם מערכת התכנון הלאומית ו/או המקומית אינה מסוגלת ליזום או לתמוך דיו בפעולות השיקום העירוני, אם מסיבות סטטוטוריות ואם בשל סדרי עדיפויות.

השילוש "שיקום המבנה הפיזי / שמירה על המורשת / הישארות התושבים לאחר שיפור תנאי הדיור" הוא יחודי לרהבימד. אין כאן פולחן של המורשת ושימורה, העבר אינו עולה על העתיד, בסופו של יום אין שיקום מלא אלא עבור התושב הנוכחי, אשר אותו יש להצעיד קדימה יחד עם המבנה.

בישראל הולכת ומשתכללת היכולת לאינטגרציה בין שני הערכים הראשונים. הדינמיקה האנושית שהוצגה אגב הפרויקט הניסיוני משקפת את הקשיים בדרך למימוש הערך השלישי, דהיינו זהות הנהנים מהשימור. כאן טמונה תרומתה החשובה של שיטת רהבימד בשיח התכנוני ובעשיית השימור בישראל היום.