תהליך השימור הפיזי

נתון 1: שימור מבנים ואתרים (מורשת בנויה) נוגע לנכסי המורשת החומרית. ההכרה כי ערכי המורשת מגולמים בחומרים מהם היא בנויה עומדת בבסיס עקרונות השימור, לדוגמא: עקרון התערבות מינימאלית, הפיכות, שמירה על מרב החומר המקורי.
נתון 2: שיני הזמן סופן לכלות כל חומר. תהליך הבליה מתחיל כבר בזמן הבניה ונמשך עד להרס המוחלט של החומר. תהליך הבליה של החומר מושפע, מואץ או מעוכב על ידי תנאי הסביבה הטבעיים ומעשה ידי אדם ובתוך כך "לחץ הפיתוח".

מטרת ההתערבות המשמרת היא לשמור על מרב החומר המקורי, על ידי האטת תהליך ההרס והבליה. הסקר הפיזי הוא שלב קריטי בתהליך השימור. איסוף המידע על החומרים מהם נבנה האתר ועל המבניות שלו והערכת מצבם הפיזי משמשים בסיס לקבלת החלטות לגבי אופן ההתערבות.

בעקבות הזמן

בליה - שינוי או שחיקה של החומר, ירידה בעמידות, עלייה בפריכות נקבוביות,  אובדן חומר מקורי.
הרס - אובדן כושר הנשיאה, התמוטטות.
הסימפטומים של תהליכי בליה והרס כוללים: סדיקה, מעיכה, התפוררות, הינתקות אלמנטים, עיוותים ונטייה.
אבחון - תהליך הזיהוי וההגדרה של האופי והגורמים להרס ולבליה באמצעות הסתכלות, חקירה וניתוח היסטורי.

הרס מבנים מסורתיים כתוצאה מלחצי פיתוח. צילום: מיכאל כהן

ההתייחסות בנושא זה תהיה לקטגוריות הבאות:
1. גורמים מכאניים: שחיקה מרוח, רסס מים, מעשה ידי אדם.
2. גורמים אקלימיים: קרינה, שינויי טמפו' ולחות, כפור, רטיבות.
3. גורמים ביולוגיים: בעלי חיים, צמחיה, מיקרואורגניזמים.
4. הרס עקב תכנון ואו ביצוע לקויים.
5. הרס מכוון בידי אדם.
6. שינויים מבניים לא מתאימים.
7. אסונות טבע: רעידות אדמה, גלישות אדמה, שיטפונות, שריפות.
8. הזנחה והעדר תחזוקה.

חקירת הסטרוקטורה של המבנה מחייבת גישה רב תחומית המשלבת ידע טכני על התנהגות חומרים וידע היסטורי על התפתחות המבנה והמשמעות התרבותית שלו.
המחקר ההיסטורי יכול להסביר בעיות במבנה ולהיפך, הבחינה המבנית יכולה לשפוך אור על שאלות היסטוריות. לדוגמא, מיקום של סדק יכול להצביע על נקודת חיבור של תוספת מאוחרת למבנה.

דוח הסקר הפיזי מרכז ידע על הסטרוקטורה (המבניות) הכולל מידע על אופן הבניה, שיטות וחומרים, תהליכי הרס ובליה, שינויים מבניים ומצב קיים. מרכיבי הסקר יכללו על פי רוב: 
- תיאור והגדרה של המשמעויות ההיסטוריות והתרבותיות של המבנה. 
- תיאור של שיטות וחומרי הבניה המקוריים. 
- תיאור ההיסטוריה של ההתערבויות במבנה. 
- תיאור מצב קיים, זיהוי הבעיות ומקורן.

השאלות הנבחנות בסקר הן: 
א. הבעיות שזוהו - האם הן נמשכות או שכבר התייצבו? 
ב. מהם הגורמים לבליה והרס, ומה הוא חלקן של ההשפעות הסביבתיות? 
ג. מהי חומרת הבעיות והשפעתן על המבנה, האם קיימת סכנה מיידית הדורשת התערבות דחופה?

המשך התהליך מובנה על ממצאי הסקר והוא כולל: בחינת חלופות להתערבות שימורית; גיבוש המלצות לטיפול וקביעת סדרי עדיפויות; תכנון מפורט; טיפול שימורי ותחזוקה לאורך זמן.

היבטים כלליים. חקירת מבנה או אתר דורשת גישה בין-תחומית.
חקר והבנה של מבנה כרוך בהגדרה, תיאור וניסוח של החשיבות ההיסטורית והתרבותית שלו; תיאור חומרי הבנייה המקוריים וטכניקות הבנייה; מחקר היסטורי המקיף את כל משך חיי המבנה, ובתוך כך שינויים בצורתו והתערבויות קודמות; תיאור המבנה במצבו הנוכחי שכולל זיהוי הנזק, הריקבון והתקדמות אפשרית של התופעות הקיימות; בהבנת התנהגות המבנה על מרכיביו הקונסטרוקטיביים והחומרים ממנו הוא נבנה.

חקירה היסטורית, מבנית וארכיטקטונית. מטרת הסקירה ההיסטורית היא להבין מה היו המניעים להקמת המבנה ומה חשיבותו התרבותית, מה הן הטכניקות והמיומנויות ששימשו בעת בנייתו, אילו שינויים נעשו לאחר מכן במבנה ובסביבתו. חשיבות המידע היא בקשר שבין האירועים לבין השלכותיהם על מצב המבנה. בנושא זה חשוב להיות מודעים למידת מהימנות מקורות המידע.

הסקירה הפיזית מתבצעת בתצפית ישירה על המבנה, יעדיה העיקריים כוללים: זיהוי ריקבון ונזק; קביעה אם הבעיות במבנה יציבות או פעילות; קביעה אם ישנן סכנות מיידיות הדורשות נקיטת צעדים דחופים; זיהוי השפעות סביבתיות שוטפות על הבניין; חקר ליקויי הבנייה, דפוסי סדיקה, תופעות מעיכה ועיוותים גיאומטריים.

טכנולוגיה.  פרק זה כולל תיאור מילולי, שרטוטים וצילומים של טכנולוגיית הבניה. ההתיחסות תכלול את מבנה היסודות, מבנה הקירות, מבנה התקרות, מבנה הגג וחומרי הגמר הן של חוץ והן של פנים המבנה.

מצב פיזי והנדסי.  סימון הבעיות על גבי תכניות, חתכים וחזיתות וציון דרגת החומרה שלהן. צילום הבעיות, תיאור מילולי של כל בעיה, של הגורמים לה והמלצות לטיפול.

תעוד הנדסי. התעוד ההנדסי כולל הגדרת תהליכי ההרס והבלייה במינוחים מוסכמים ומוגדרים ובהתאם למרכיבי המבנה ותפקידם. שבעת המרכיבים של מבנה אופייני הם: יסודות; קירות; אלמנטים נושאים אנכיים; קמרונות וכיפות; תקרות וגגות שטוחים או משופעים; פתחים; אלמנטים זיזיים (מרפסות, ארקרים, מדרגות). בהתאם לממצאים יערכו חלופות להתערבות שימורית.

טיפול שימורי אופייני. ההתערבות השימורית השכיחה במבנה שנבנה בטכנולוגיות מסורתיות תכלול בדרך כלל את המרכיבים הבאים: כיחול והשלמות אבן; יצוב קמרון או מערכת קמרונות; התקנת מערכת עיגון ליצוב מערכת של קמרונות; הזרקת חומרי מליטה ליצוב קמרון; החלפת אבן ומערכת עיגון ליצוב קמרונות ואומנות; הזרקה לקיר דו-פני; השלמת חוסר באבן; פירוק ובנייה מחדש במקרים קיצוניים; פירוק ובנייה מחדש; שימור תקרות עץ; יצוב תקרות עץ תוך שימוש מקסימאלי בחומר המקורי. 

במצבים בהם נדרש לבצע שחזור הוא יעשה בטכנולוגיות בנייה מקוריות.

מורשת תרבותית הינה משאב פיזי בעל ערך ואינה ניתנת להחלפה או העתקה.

"תהליך השיקום הוא פעולה הדורשת התמחות ברמה גבוהה. מטרתו לשמר ולחשוף את הערכים האסתטיים וההיסטוריים של המונומנט והוא מבוסס על כיבוד החומר המקורי והעדות האותנטית". 
                                                                           אמנת ונציה (1964), סעיף 9.

השימור הפיזי הוא הכלי ליישום רעיונות אלו!