| בית גוברין |
| ח'רבת אל-מקֶרקֶש |
| שיחזור מחדש (Rerestoration) של פסיפס הציפורים |
| שם המזמין | מוזיאון ארץ-ישראל |
| משך | ינואר 2008-ינואר 2009 |
| מבצעים |
ג'ק נגר - רע"ן שימור אומנותי, ליווי מקצועי
גאלב אבו-דיאב
מאג'ד דיאב
ולדימיר ביטמן
מאיר (מארק) אברהמי
אולגה פינקלשטיין
שולי לוינבוים
מחמוד שחאדה
נאצר אבו-חאדר
אוצרת - אלגרה סבריאגו, תחום אוצרות המדינה, רע"ת
|
פסיפס הציפורים מבית גוברין, שנחשף בשנת 1921, נחשב אחד הפסיפסים המרהיבים שנתגלו עד כה בארץ (איור 1). הוא מתוארך לתקופה הביזנטית, המאה הו' לסה"נ, ולהערכת החוקרים, עיטר את רצפת תא התפילה (אבי יונה תשל"א). בשנת 1956 עבר הפסיפס תהליך שימור על ידי אונסקו ומאז ועד היום כ-35% ממנו אבדו.
מצב השתמרותו של הפסיפס חייב שחזור מחדש (Rerestoration) בהיקף שלא היה דוגמתו בישראל. שחזורו מחדש והצגתו במוזאון ארץ ישראל בתל אביב, התאפשרו הודות לתרומתה הנדיבה של משפחת אוליניק, שנתקבלה בתיווכה של ד"ר אורית שמיר, ראש ענף מוזאונים ותצוגות, בתחום אוצרות המדינה ברשות העתיקות.
שרידי בית גוברין הקדומה משתרעים על שטח של כ-650 דונם, מקיבוץ בית גוברין בצפון ועד מערות הפעמון מדרום. בית גוברין מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו ככפר יהודי גדול בשפלת יהודה. לדבריו של פרופ' עמוס קלונר, שחפר באתר בשנות ה-90 למאה הכ', נתגלו בחפירות במקום עדויות חדשות, שמהן עולה הסברה, כי בית גוברין נוסדה כבר במאה הא' לסה"נ. היא ירשה את מקומה של מרשה הסמוכה לה - לאחר שזו חרבה בידי הפרתים - והפכה ליישוב המרכזי באזור.
בשנת 200 לסה"נ, העלה הקיסר ספטימוס סוורוס את מעמדה לקולוניה, כלומר עיר רומית, והסב את שמה לאֶלֶבתֶרוֹפוֹליס ("עיר בני החורין"). בזמנו גדל שטחה של העיר, שנחשבה לגדולה בערי ארץ ישראל (אבי-יונה תשל"א). נוסף על כך, מיקומה בצומת דרכים מרכזי, שקישר בין הים לבין יישובי ההר ומרכז הארץ, הקנה לה חשיבות אסטרטגית רבה (קלונר 2002). בתקופה הביזנטית (מאות ד'-ז' לסה"נ) נעשתה העיר מרכז נוצרי חשוב, שממנו נותרו שרידי כנסיות ומנזרים.
הפסיפס התגלה בח'רבת אל-מקֶרקֶש, אתר השוכן בראש גבעה מדרום-מזרח לקיבוץ בית גוברין, בשטחה של העיר הרומית. בשנת 1921 נערכו במקום חפירות מטעם בית הספר הצרפתי למקרא (École Biblique), בהנהלת האב וינסן (L. H. Vincent), ובשנת 1927 הורחבו החפירות על ידי האב אַבֶּל (F. M. Abel) בסיועו של נ. מח'ולי (N. Mahouli) ממחלקת העתיקות המנדטורית. בשתי החפירות התגלו באתר שרידים מחמש תקופות. הפסיפס שגודלו היה 3.50X5.00 מ', נבנה על רצפת פסיפס קדומה יותר, שהייתה מונחת כ-47 ס"מ מתחתיו.
הפסיפס צבעוני ומעוטר בדגם של גפן, המשתרגת מתוך אמפורה מתכתית גדולה, ומתווה שמונה מעגלים. בכל אחד מהמעגלים מתואר בעל כנף אחר. לצדי האמפורה מתוארים שני איילים נקודים; מעליהם - עוף דורס במרכז, קורֵא משמאלו ושְׂלו מימינו; ובשורה העליונה מתוארים מימין לשמאל אווז, פסיון ועגור. מעל מסגרת הפסיפס מתוארים שני טווסים האוחזים זר, ומעליו כתובת בת שש שורות המציינת: "לכבודו של ישו מלך העולם קישטתי את הבית בפסיפסים על הרצפה ובכניסה בעזרת תלמידי, אובדיאנוס הכהן הנאמן והתם" (5961924: F. M. Abel). אובדיאנוס היה ככל הנראה ראש הקהילה הנוצרית (אפיסקופוס) של בית גוברין (אבי-יונה 1992).
החוקרים תארכו את הפסיפס למאה הו' לסה"נ לפי סגנונו ופרטי עיטורו, המזכירים את פסיפסי ח'רבת שלאלה[1], ופסיפס בית הכנסת במעון (נירים), וכן על סמך מטבע משנת 527 שנמצא באותה שכבה (אבי-יונה תשל"א:171).
הפסיפס הוצא מהאתר בשנות ה-50 של המאה הכ' בחלקים. עליהם יצקו בטון עם רשת לולים (איור 2). בחלוף הזמן החלידה הרשת, נוצרו בקיעים ביציקות הבטון ואבני הפסיפס החלו להתנתק מבסיסן. מצב הפסיפס הלך והידרדר עד שבסוף שנות ה-80 לא ניתן היה להזיז את המשטחים ממקומם בלי להזיק לפסיפס. בפרק זמן זה איבד הפסיפס, כאמור, כ-35% משטחו, וערכו ההיסטורי והאמנותי נפגע.
תהליך השימור היה מורכב והוא נעשה בכמה שלבים:
(1) תיעוד כל חלקי הפסיפס (איור 3);
(2) הדבקת בד על פני חלקי הפסיפס, כדי שאפשר יהיה להפכם ולהסיר מהם בבטחה את הבטון ואת הרשת החלודה;
(3) הנחת החלקים אלו לצד אלו בהתאמה, כשפניהם כלפי מטה (איור 4);
(4) הדבקת החלקים (איור 5) והצמדתם למסגרת תומכת;
(5) הפיכת הפסיפס, הסרת הבד מפני הפסיפס וניקוי שאריות הדבק;
(6) שחזור מחדש, על סמך תיעוד היסטורי (איור 6);
מלאכת השחזור מחדש ארכה כשנה והושלמה במהלך ינואר 2009. הצגתו של הפסיפס במוזאון ארץ ישראל בתל אביב תאפשר לציבור הרחב ליהנות מיופיו. פסיפס מרשים זה הוא אחד מיני רבים, ששומרו ושוחזרו על ידי מינהל השימור ברשות העתיקות, ומוצגים במוזאונים ובמוסדות ציבוריים. במחסני רשות העתיקות מצויים פסיפסים נוספים שטרם מצאו להם משכן. הרשות מקדמת בברכה יוזמות להצגת קבע של פסיפסים אלו, כדי להביא לידיעת הציבור את נכסי המורשת ההיסטורית, התרבותית והאמנותית העשירה של ישראל.
--------------------------------
[1] ח'רבת שלאלה נמצאת על גבעה בצפון הגן הלאומי אשכול בנגב הצפוני. במלחמת העולם הראשונה גילו חיילים אוסטרליים את שרידי הכנסייה הביזנטית ואת הפסיפס במקום. בשנת 1971 העבירו את הפסיפס לקנברה שבאוסטרליה ושיבצו אותו שם באנדרטה לזכר החייל האלמוני.
הפניות:
אבי-יונה מ' תשל"א. בית גוברין. בתוך ב' מזר, עורך ראשי. אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל א'. ירושלים. עמ' 42-39.
אבי-יונה מ' 1992. בית גוברין. בתוך א' שטרן וא' לוינזון גלבוע עורכים. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל 1. ירושלים. עמ' 171-170.
קלונר ע' (2002) בית גוברין. כתבי עת ומאגרי מידע – אתרים וטיולים בארץ, גנים לאומיים. www.snunit.k12.il/www_teva_trips/gan22.html (תאריך גישה 23.12.2008).
Abel F. M. 1924. La mosaique des Oiseaux et l'inscription. In J. Gabalda, Editeur. Revue Biblique 33. Paris. pp. 592-596
---------------------------------
שולי לוינבוים, פברואר 2009
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
