כדי להכשיר חוקית את אתר התיירות ולהמשיך לפתחו בעתיד, נדרשו בעלי האתר לערוך תכנית מפורטת ולאשרה כחוק במוסדות התכנון. בזכות עירנותו של ארכאולוג המחוז, נדרשו היזמים להוסיף לתכנית נספח שימור, אשר יתעד את אתרי המורשת ויגבש הנחיות לשילובם ולפיתוחם בעתיד. העבודה על נספח השימור נמסרה למינהל שימור ברשות העתיקות.
כבר בתחילת העבודה התברר כי לא די בסימון מכלולי העתיקות וההגנה עליהם באמצעות "סעיף העתיקות". התכנית המקורית הדגישה את פיתוח התיירות העתידי, ואילו אתרי העתיקות החפורים נותרו "איים" מבודדים בלב הפעילות התיירותית השוקקת. שלב התכנון המוקדם אפשר לתכנן את האופן שבו ישולבו מכלולי העתיקות בפיתוח העתידי, בדרך המבקשת לשמור על השלמות של מרכיבי המורשת, על הקשר המרחבי וההיסטורי ביניהם, ועל ההקשר הנופי שבו התפתח האתר. בשלב הראשון גובש מתווה, ולפיו מכלולי העתיקות יהיו חלק ממרחב אחד רציף, הכולל את כל שטחה המשוער של העיר הרומית-הביזנטית, כדי לאפשר את המשך חשיפתה של העיר בעתיד. בהמשך, ובמסגרת התיאום התכנוני, נענתה רשות הטבע והגנים לייעד מרחב זה לגן לאומי. מהלך זה עתיד לשפר את ההגנה על מרכיבי המורשת באתר בפני תכניות פיתוח הרסניות.
אדריכלי השימור אמונים על שמירת ערכי המורשת לגווניה ולתקופותיה. נספח השימור מתייחס גם לאוצרות המורשת המודרנית מסוף המאה הי"ט ומהמאה הכ', בחמת גדר, ובהם: תחנת הרכבת החיג'אזית והמבנים הנלווים אליה; מבנה של מלון היסטורי משנות ה־30, המשמר עדות לשיתוף פעולה נדיר בין שני יזמים, יהודי וסורי; מבני מחסנים מימי המנדט הבריטי; מבני ביטחון וגשרים, אחד מהם פוצץ בליל הגשרים ועודנו עומד בהריסותיו; מסגד מפואר מתקופת השלטון הסורי; מתחם יפה של כפר נופש מאותה תקופה, ובו ביתנים אלגנטיים בסגנון מודרני, שדרות עצי פיקוס מעטירות, תעלות מים וגשרים. בנספח השימור ניתנו הנחיות לשימורם של אוצרות המורשת האלה ולפיתוחם כחלק מאתר התיירות. בחלקה המזרחי של הבקעה, לאורך ערוץ הירמוך, יועד שטח גדול ל"פארק טבע" שיהיה המשך רציף למתחם העתיקות.
לאחר שהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה אימצה את נספח השימור והורתה לשנות את התכנית על פי הנחיותיו, אפשר להסתכל בסיפוק על התהליך ועל תוצאותיו. אולם, הדרך הייתה רצופה לבטים ומאבקים. נספח השימור נכפה למעשה על יזמי התכנית, שהיו מעוניינים בפיתוח תיירותי רב. אך הוא מייצג, לדעתנו, את האינטרס הציבורי של שמירת ערכי המורשת והנוף הייחודיים למקום. עיקרון זה עמד גם לנגד עיני הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה שהורתה על שינויים בתכנית. כך הפך המתווה שהוצע בנספח השימור, לתכנית עצמה.
המפתח להישג זה ולהישגים דומים בעתיד טמון בהעלאת המודעות בקרב האחראים על הפיקוח הארכאולוגי במרחבים, במחוזות ובנפות. עליהם להתמצא בתהליכי התכנון, לעקוב אחר התכניות במרחביהם, להבין את השלכותיהן על שימור נכסי המורשת ולשמור על יחסי אמון עם מוסדות התכנון. עבודה משותפת של ארכאולוגי הרשות עם אדריכלי מינהל השימור מאפשרת להביא ליד ביטוי תפיסה של הגנה על אתרי המורשת בכלים מקצועיים. אלו מספקים הגנה על האתרים מפני פיתוח שאינו הולם, ומאפשרים לממש תועלות ציבוריות באתרים. גישה זו, אם תעוגן בעבודתה השוטפת של רשות העתיקות, תביא, כך אנו מקווים, לתוצאה המיטבית של שמירת המורשת בעתיד.
