|
|
 |
סטנדרטים וכלים בשימור
מדריך לתכנון קירויים מעל אתרים ארכאולוגיים ומעל פסיפסים
יעל אלף
תכנון של קירויים מעל פסיפסים מקיף את כל המורכבות של ההתערבויות המודרניות באתרים ארכאולוגיים: שימור, פרשנות ותצוגה. בתהליך התכנון משתלבים אנשי מקצוע מתחומים שונים כדי לפתח פתרונות יצירתיים לדרישות הסותרות. לאחרונה כתבו יעל אלף וג'ק נגר ממינהל שימור ברשות העתיקות מדריך כחלק מפרויקט מחקר פסיפסים בשיתוף מכון גטי לשימור וEnglish Heritage -. המדריך מציג גישה לקבלת החלטות בתהליך התכנון של קירויים, המביאה בחשבון את ההיבטים השונים ובהם: הערכת סיכונים כבסיס לקריטריונים לשימור, פרשנות ותצוגה וניהול האתר.
הגילוי המתמיד של אתרים ארכאולוגיים ובהם פסיפסים והדרישה להסדיר אתרים אלה כמוזאון פתוח למבקרים, מציבה בעיות סבוכות בנוגע לשימור הפסיפסים והצגתם. בעבר נהוג היה להוציא את הפסיפס ולהציגו במוזאון, אולם כיום אנו מעדיפים לפרש את הפסיפס ולהציגו באתר הארכאולוגי, בהקשר האותנטי שלו. את התפיסה של החוויה האמנותית של היצירה במיקומה המקורי כחלק מהאדריכלות וההיסטוריה של המקום, פיתח צ'זרה ברנדי (2005) כבר בשנות הארבעים של המאה הכ', ובכך הניח את היסודות לתיאוריית השימור המודרנית. תפיסה זו קידמה פיתוח של שיטות שימור חדשות לפסיפסים והצגה שלהם באתרם. עד שנות התשעים של המאה הכ' הטיפול המקובל היה כרוך בהוצאת הפסיפס לשם יציקתו בתשתית בבטון מזוין והנחתו מחדש באתר. כיום, עם הלימוד מהניסיון הנרכש ועם הרגישות הגוברת לשמירת החומר המקורי, על ידי התערבות מינימלית בתהליכי השימור, מתרחב השימוש בשיטות עבודה מסורתיות ובחומרים כגון חומרי מליטה על בסיס סיד.
|
האמונה, כי קירויים הם אמצעי להגנה על הפסיפס באתרו המספק שימור מונע טוב ובה בעת מאפשרים את הצגתו, הביאה להקמה של למעלה מארבעים קירויים מעל ל-106 פסיפסים בישראל (Alef 2002). אלא שמסתבר שהקירויים באתרים ארכאולוגיים אינם פתרון פשוט, להיפך, הם מוקמים בעלויות ניכרות ובמחיר של נוכחות בולטת בנוף האתר הארכאולוגי, ועם זאת לעתים קרובות הם לא עונים על הציפיות שהניעו את בנייתם. בסקר שנערך בשנת 2006 (Neguer & Alef, 2008) נמצא שיותר מ-30 אחוז מהפסיפסים תחת קירויים בישראל, סובלים מתהליכי הרס ובליה וחלקם כבר אבד לגמרי! במקרים מסוימים הקירוי הוא שיצר תנאי אקלים שגרמו להידרדרות במצב ההשתמרות של הפסיפס. בעיית הקירויים אם כן, מקיפה את המורכבות של התערבות מודרנית באתרים ארכאולוגיים מבחינת האינטרסים השונים (והמתנגשים לעתים) של השימור, התצוגה והממשק, והיא אתגר לכל העוסקים בתחום.
המדריך לתכנון קירויים מעל אתרים ארכאולוגים ופסיפסים נולד מהצורך לגבש קריטריונים ותהליכי תכנון שיבטיחו, כי הקירוי יענה על הצרכים שלשמם תוכנן. מטרתו של מדריך זה היא להציע מודל משולב לקבלת החלטות באתר הארכאולוגי, ובאופן ספציפי לקירוי פסיפסים. המודל מאזן בין שיקולי האוצרות, הניהול והשימור המשפיעים כאמור על מצבו הפיזי של הפסיפס ועל אופן הצגתו לקהל.
|
המדריך מבוסס על מחקר משותף של מינהל שימור ברשות העתיקות עם מכון גטי לשימור בלוס אנג'לס וEnglish Heritage (Stewart, Neguer, and Demas, 2006). הוא בחן את ההשפעה של קירויים על תהליכי הרס ובליה של פסיפסים. במחקר זוהו הגורמים העיקריים המשפיעים על מצבו של פסיפס (Neguer and Alef in press), ואלו שימשו בסיס לפיתוח של קריטריונים וקווים מנחים לתכנון קירויים.
|
|
חלקו הראשון של המדריך עוסק במודל לתכנון ומדגיש את החשיבות של עבודת צוות רב תחומית הכוללת את הגורמים השונים ובהם: המשמר, האדריכל, הארכאולוג, מנהל האתר, האוצר, בעלי עניין ואנשי מקצוע נוספים לפי הצורך. הקירוי נועד בראש ובראשונה להגן על הפסיפס, וככזה, גם אם הוא דומיננטי בנוף וכרוך בעלויות גבוהות, הוא רק חלק מגישה כוללת לשימור ולהצגה של האתר.
|
חלקו השני של המדריך מפרט את הקריטריונים בשלושה מישורים: צורכי שימור, שיקולי אוצרות ושיקולים ניהוליים.
צורכי השימור נקבעים בעזרת הערכת סיכונים, הבוחנת את הרגישות של הממצא מול האיומים הקיימים באותו אתר. פסיפס בסביבת אקלים לח לדוגמא, עלול להיפגע ממחזורי יובש ולחות בעוד שפסיפס דומה בסביבה מדברית לא יהיה בסיכון הודות לתנאי היובש. אתר באזור של קרקע בעלת מליחות גבוהה יהיה בסיכון גבוה יותר מאתר באזור ללא מליחות. פסיפס על יציקת בטון ללא הגנה יהיה בסיכון גבוה יותר מפסיפס על תשתית של חומרי מליטה על בסיס סיד ללא הגנה. הסיבה לכך היא הרגישות של מוטות הפלדה ביציקת הבטון לקורוזיה הגורמת להתנפחות הבטון ולהתפוצצותו, ועקב כך להתפרקות של הפסיפס.
הסיכונים כוללים:
|
1. גורמי סביבה כגון: זיהום אויר, לחות, רטיבות ורוח.
2. גורמי אנוש כגון: שוד וונדליזם, פיתוח של תשתיות, בנייה וכרייה, חקלאות וייעור, שפיכת פסולת או שימושים לא מתאימים כמו, נזק מפעילות בשטחי אימונים ותיירות.
3. גורמי טבע כגון, נזק מבעלי חיים וצמחייה
4. גורמים גאומורפולוגיים כגון: רעידות אדמה, שיטפונות וסערות בקו החוף
בית הכנסת במעון נירים
גורם הסיכון העיקרי לפסיפסים ולשרידים ארכאולוגיים בכלל, קשור לרטיבות כתוצאה מגשם, מי נגר או קונדנסציה (עיבוי). אמנם מרבית הקירויים מספקים הגנה מגשם, אך בחלק מהאתרים נמצא שניקוז מים מהגג ומי נגר מהאתר לא תוכננו כראוי, ואלה התנקזו לאזור הפסיפס וגרמו לו נזק רב. כך לדוגמה בית הכנסת במעון נירים.
|
בעקבות החפירה של בית הכנסת במעון נירים בשנת 1957-8, הפסיפס הוצא, הועבר לתשתית מבטון מזוין והוחזר לאתר מקורה שנבנה בשנת 1977. קירוי זה לא מנע הצטברות של אבק וחול, ושמש ישירה שפגעו בתנאי הצפייה בפסיפס, עם זאת, הבעיה העיקרית הייתה קשורה לניקוז מי הנגר באתר. הבניין ממוקם בתחתית שקע באגן הניקוז של נחל הבשור ובזמן הגשם מי הנגר נאספו לתוך הפסיפס, נוסף למים שנוקזו מהגג. למעשה, הגג המסיבי, שימש בעיקר להצללה ולא חסם את זרימת המים אל רצפת הפסיפס (איור 1). הרטיבות האיצה את הקורוזיה של מוטות הזיון ביציקת הבטון, ואלו גרמו להתנפחות הפלדה עד למצב שבו הבטון נסדק ואתו התפוררו חלקים מהפסיפס (איור 2).
|
הפסיפס כמעט אבד, עד שבשנת 2006 הוא הוצא לטיפול חוזר במעבדות מינהל שימור ברשות העתיקות. בעבודת נמלים הוסרה תשתית הבטון והפסיפס הונח על תשתית חדשה מחומר מליטה על בסיס סיד. התכנון החדש של האתר כלל החלפה של הגג בקירוי מבנייה קלה עם לוחות פוליקרבונט וטיפול במערכת הניקוז של הגג ומי הנגר (איור 3). בשנת 2009 הוחזר הפסיפס למעון נירים בטקס חגיגי. ביקור ביום גשם שנה מאוחר יותר גילה, שסביבת הפסיפס מנוקזת היטב, אך גשם דולף על קורות העץ והפסיפס מהחיבורים של לוחות החיפוי (איור 4).
דוגמה זו ממחישה את הצורך בתכנון של הקירוי כחלק מהטיפול הכולל באתר ואת החשיבות של הבקרה על איכות הבנייה מהתכנון ועד הביצוע והתחזוקה השוטפת של הקירוי והאתר בהמשך.
|
דוגמה זו ממחישה את הצורך בתכנון של הקירוי כחלק מהטיפול הכולל באתר ואת החשיבות של הבקרה על איכות הבנייה מהתכנון ועד הביצוע והתחזוקה השוטפת של הקירוי והאתר בהמשך.
פסיפס הנילוס בציפורי
עיבוי הוא גורם נוסף לרטיבות מתחת לקירויים, כפי שמלמד המקרה של פסיפס הנילוס בציפורי. בחפירות שנערכו באתר בשנת 1991 נתגלה מבנה גדול עשיר ברצפות פסיפס צבעוניות אשר שומרו באתרן במהלך 1994-5. באותה עת הוקם קירוי, הבנוי מעמודי מתכת וקורות עץ התומכות גג עשוי מלוחות עץ מצופים ביריעות נחושת, בשטח כולל של 670 מטר רבוע (איור 5).
|
באוקטובר 2006 הופתענו למצוא את פנל הקנטאור רטוב ממים הנוטפים מהגג (איור 6). בבירור נתגלה שבזמנו אמנם תוכננה שכבת בידוד בגג, אך במהלך הבנייה הוחלט לוותר עליה כדי לחסוך עלויות. (שכבר חרגו גם כך מהתקציב). כתוצאה מתנאי האקלים באזור ומהמוליכות התרמית הגבוהה של הנחושת נוצר עיבוי על שכבת העץ, ובמקומות שבהם שיפוע הגג אינו מספיק (כמו במסדרון מעל פנל הקנטאור) המים מטפטפים ישירות על הפסיפס (איור 7).
|
דוגמה זו מלמדת שהמפתח למניעת רטיבות מעיבוי בגגות קשור לאוורור נאות, זווית מספקת של שיפוע הגג ובחירת חומרים מתאימה. מקרה זה מעלה שאלות בעניין קבלת ההחלטות בזמן התכנון וההקמה של הקירוי והצורך באיזון בין השיקולים העיצוביים לצורכי השימור של הפסיפס ותחזוקתו.
שיקולי אוצרות, פרשנות ותצוגה
הגישה להתערבות אדריכלית חדשה באתר הארכאולוגי תלויה בהקשרים תרבותיים, ולכן תהיה זו טעות לנסות לנסח דוקטרינה "מדעית" לתכנון. עם זאת, יש לציין כמה קריטריונים בסיסיים להערכה של הקירוי ושל ההשפעה שלו על האתר ועל הפסיפס:
|
1. מהי ההשפעה של הקירוי על הקריאות של השרידים הארכאולוגיים תחתיו?
אלו יתבטאו ביכולת להבין את הנפחים המקוריים, להבחין בין "פנים" ל"חוץ", בשימוש במהלכי התנועה המקוריים כמו הכניסה למבנה ופתחים בתוכו וכן מבטים אל הפסיפס מהמפלס המקורי כדי להעריך את האותנטיות ואת איכויותיו האמנותיות. שיקול אחר נוגע למשמעות של מפלסים שונים, המעיד על הסטרטיגרפיה של האתר ושילוב של התהליך הארכאולוגי בתצוגה. גישה זו אינה תופסת את הערכים של אתר באופן מוחלט אלא כחלק מתהליך המשתנה עם הזמן.
2. מהי ההשפעה של הקירוי על הקריאות של ההקשר הסביבתי?
שאלה זו נוגעת להשתלבות של המבנה בנוף החורבות הארכאולוגי. היא כוללת התייחסות למבטים מהמבנה החוצה והמשכיות של הרצף האדריכלי של המתחם כדי שהפסיפס לא יוצג כאלמנט מבודד מהקשרו האדריכלי והאורבני. אולם קירויים עשויים לסייע בבידוד של אלמנטים מטרידים כגון מבנים ותשתיות מודרניות בשולי האתר.
3. מהי ההשפעה של הקירוי על האיכויות האסתטיות והחוויה של האתר?
לקראת סוף המאה העשרים אדריכלות המוזאונים מעבירה את תשומת הלב מתפקידם החינוכי המסורתי, שהתמקד במוצגים. כאשר בוחנים כמה מן האתרים עולה השאלה מיהו השחקן הראשי - השרידים או הארכיטקטורה של הקירוי? נושא זה יתבטא בסוג הרקע שיוצר הקירוי לפסיפס, בתאורה, באיכות העיצוב ובהשתלבותו בנוף.
|
וילה דיוניסוס בציפורי
המקרה של וילה דיוניסוס בציפורי מדגים את הדילמה שבין הצגת הפסיפס כיצירת אמנות לבין הצגתו בהקשר האדריכלי – ארכאולוגי שלו. לפסיפסים יש ערך אמנותי ואדריכלי המשולבים זה בזה, ובדרך כלל הם מוצגים כ"אובייקטים" כשהאדריכלות יוצרת את ההקשר השלם. הבחנה זו מתחדדת כאשר משווים בין תצוגה של פסיפסים במוזאון לבין תצוגתם באתרם. עם זאת, גם כשהפסיפס מוצג באתרו אין זה מבטיח, כי ההקשר האדריכלי והארכאולוגי יובן.
|
בפסיפס דיוניסוס הודגשה הייחודיות האמנותית שלו על ידי בידודו מהסביבה ושימוש בתאורה דרמטית. הקירוי הבנוי על חלקה הצפוני של הווילה, ניתק אותה מהחצר הפריסטלית שנותרה בחוץ ללא פיתוח (איור 8). חלל הפנים הכהה ממקד את המבקר בפסיפס המואר כביצירת אמנות במוזאון (איור 9), וגורע מהחוויה של האיכויות המרחביות של הווילה ושל הפריסה העירונית.
אם בעבר שימור עסק בפריטים היקרים ביותר, והקדיש תשומת לב מועטה להקשר שלהם, הרי שכיום העניין האתנוגרפי והאנתרופולוגי מעלה את ההכרה בערך ההיסטורי והאמנותי של האובייקט כמכלול שלם.
שיקולים ניהוליים
תפקידם של הקירויים בתצוגת הפסיפסים כרוך באופן הדוק בשיקולים של ניהול האתר, שכן להקמה של הקירוי יש משקל ניכר בעלויות, בעיצוב ובתחזוקה לטווח ארוך. לאלו השפעה ניכרת על חוויית המבקר ועל האטרקטיביות של אתר. תכנון תשתיות התיירות כדוגמת חניה, שירותים ומזנון צריכים להילקח בחשבון עם שיקולים של תחושת רוח המקום, ושמירה על הממצאים.
ניהול מבקרים (Visitor management) ושיקולי הניהול באתר כוללים נושאים כגון: מספר מבקרים ויכולת נשיאה, נוחות אקלימית, נגישות, אקוסטיקה ובטיחות.
|
עבודות בנייה באתר ארכאולוגי מחייבות משנה זהירות בכל הנוגע להגנה על השרידים בזמן העבודות ולתנועה של ציוד מכני הנדסי. משך הבנייה עשוי להשפיע על עבודת הארכאולוג והמשמר ולחשוף את השרידים לסיכונים מיותרים. מבנים מודולריים, הדורשים רק הרכבה באתר, יכולים להיחשב בעלי יתרון במקרה זה.
הנקודות המרכזיות בנוגע להחלטה על קירוי באתרים וליישומה הן:
- הפיכות של המבנה
- תאימות של חומרי הבנייה, במיוחד אם הקירוי בנוי באופן ישיר על קירות או על רצפות מקוריות
- תחזוקה של הקירוי עצמו
|
לסיכום, אי אפשר להתעלם מהתנאים הייחודיים שכל אתר מציב ומההבנה שכל קירוי הוא תוצר הבא לתת מענה לתנאים ייחודיים. מסיבה זו, קשה להסיק מסקנות פשוטות ולהשליך מאתר אחד למשנהו. לשם כך נדרשת מתודולוגיה מוסכמת לתכנון, שתאפשר עשייה משתפת של אנשי המקצוע ושקלול של האינטרסים והדרישות השונות ולעתים סותרות בשימור, בתצוגה ובניהול האתר. תכנון קירויים באתרים ארכאולוגיים כרוך בבעיות מרובות ודורש פתרונות יצירתיים, שיהיו מבוססים על ידע מדעי ומיומנות טכנית, כמו גם על גישה ביקורתית בהקשר של זמן ומקום.
רשימת מקורות
|
Alef, Y., 2002, Evaluation of Shelters over Mosaics in Israel. Master’s Thesis, Katholieke Universiteit, Leuven.
Brandi, C., Basile, G. 2005. Theory of Restoration. Istituto centrale per il restauro
Neguer, J. and Alef. Y. 2008. "Rapid assessment of shelters over mosaics: Initial results from Israel," in Lessons Learned: Reflecting on the Theory and Practice of Mosaic Conservation (Proceedings of the 9th Conference of the International Committee for the Conservation of Mosaics, Hammamet, Tunisia, November 29-December 3, 2005). J Paul Getty Trust.
Neguer, J and Alef, Y. in press."Rapid Survey of shelters over mosaics in Israel." InConservation: an Act of Discovery (10th Conference of the International Committee for the Conservation of Mosaics, Palermo, October 20-26, 2008). Centro Regionale per la Progettazione e il Restauro, Palermo.
Stewart, J.D., Neguer, J. and Demas, M., 2006, “Assessing the Protective Function of Shelters over Mosaics Conservation”, Conservation, The GCI Newsletter, 21 (1), 16-19.
|
-------------------------
יוני 2013
-------------------------
|
|
|
|
|
