טיח, סטוקו וציורי קיר באתרים ארכאולוגיים הם מקור עשיר למידע בעבור ארכאולוגים ואף לחוקרים בתחומים כגון, חומרים ושיטות בנייה, חומרי הציור והצבע ותולדות האמנות. למבקרים, שרידים אלו הם בעלי ערך היסטורי ואמנותי הממחיש את העבר. החפירה חושפת את השרידים להשפעות האקלים לאחר שנים רבות, שבהם היו קבורים בקרקע בתנאים יציבים. 'שוק החפירה' כלומר, הייבוש המהיר, ההתכווצות וההתפשטות הנגרמים מתנודות של לחות וטמפרטורה, נוסף לקרינה, גורמים לתהליכי הרס ובליה מידיים. החשיפה, השימור והמחקר של אלמנטים רגישים אלו הם אתגר מורכב, המחייב שיתוף פעולה בין ארכאולוגים, משמרים ומומחים נוספים. זאת כדי לנהל את החפירה ואת הטיפול באתר בהתאם למטרות המחקר הארכאולוגי ולצורכי השימור, ובהם בדיקות מלחים; זיהוי של דפוסי הבליה ומחקר של חומרים ושל שיטות שימור של ציורי קיר.

 

המדריך לחפירה של אלמנטים מטיח, סטוקו וציורי קיר נועד להנחות את הארכאולוגים והמשמרים כיצד לתכנן את הטיפול ההולם בממצאים הרגישים בחפירה הארכאולוגית, מיד עם הזיהוי הראשוני של הממצא, חשיפתו ושימורו. מטרתו להקנות שפה משותפת לארכאולוגים ולמשמרים כדי למנוע מקרים, שבהם נהרסו או אבדו אלמנטים מטיח, סטוקו וציורי קיר. הם נהרסו בשל שיטות חפירה לא מתאימות, תיעוד לא מספק, איסוף והעברה, שאינם מסודרים מהאתר למעבדה, או חוסר בהגנה מתאימה לאלמנטים שנשארו באתרם.

בחשיפה של ציור קיר בחפירה ארכאולוגית נמצא את ציורי הקיר על גבי חלקי טיח המחוברים לקירות שהתמוטטו במפולת או כציור באתרו על טיח שעדיין מחובר לקיר עומד. מצבים אלו הם תוצאה של האופן שבו נהרס המבנה. תהליך ההתמוטטות הוא הדרגתי: תחילה התקרה והגג, לאחר מכן החלקים העליונים של הקיר, ואז חלקי הקיר התחתונים (איור 1). בזמן החפירה, חלקי הציור העליונים יימצאו לרוב הרחק מהקיר, לכיוון מרכז החדר, ואילו החלקים התחתונים יימצאו בדרך כלל קרוב יותר לקיר. הסדר והמיקום של ציור הקיר בזמן החפירה, יכולים אם כן, להעיד על מיקומם המקורי במבנה. כאשר ההתמוטטות היא איטית, כתוצאה מנטישה ובליה של המבנה, תיתכן הצטברות של שכבות עפר וסחף בין חלקי המבנה וציור הקיר ההרוס. במקרה של הרס מהיר, כתוצאה מרעידת אדמה למשל, חתיכות הטיח והמפולות יימצאו על הרצפה, כשמעליהן הצטברות של שכבות מילוי מאוחרות.