מצב השתמרות ירוד אפיין את האולם כולו. הקמרונות הצפוניים והדרומיים התמוטטו. קמרון נוסף התמוטט במהלך החפירה. גם בקמרונות המרכזיים של האולם ניכר חוסר יציבות. עם מרכיבי המרכז ההוספיטלרי שנחשפו נמצא "אולם האומנות" במצב ההשתמרות הבעייתי ביותר. תנאי האקלים והסביבה, הרס מכוון, חלחול מי נגר אל תוך מרכיבי המבנה ונזילות על פניהם גרמו לבליה ולהרס של המבנה. עומס לא מתוכנן, שנוצר בעקבות הבנייה מהתקופה העות'מאנית הוביל לדפורמציות של המבנה, והיה גורם חשוב בתהליכי הבליה וההרס של האולם.

מרכיבי האולם ששרדו נמצאו במצב של בליה אקוטית של אבן, מעיכה, סדיקה והתפרקות של האומנות הנושאות את קמרונות האולם. במצב השתמרות זה, עם אבדן הסכֵמה הסטטית של המבנה וללא התערבות מיָדית ועמוקה, המשך קיומו של האולם היה נתון בסכנה, שאיימה גם על יציבות המבנה שמעליו והמבנים הצמודים לו.

 

 פעולות ההתערבות ההנדסית ניכרות בחלל האולם.מערכת הכלונסאות התומכת את האולם אִפשרה את חשיפת החלל במלואו והשיגה את ייצובו, אך היא מפרה את המקצב האחיד של מרכיבי החלל שנבנה במאה הי"ג.

 

 הטיפול בקמרונות

 

 

מצבי ההשתמרות המגוונים באולם הובילו לפתרונות לא שגרתיים דוגמת יצירת הפרדה מבנית בין המפלסים, יציקת תמיכה מבטון לאגף הדרומי של המבנה העות'מאני, ובשלב מוקדם ביציקת מערכת קורות ועמודים לשחזור הסכֵמה הסטטית של האולם. מן ההיבט האדריכלי-שימורי ההתערבות יצרה מגוון מצבים חדשים, ובהם מופע השחזור באבן חדשה, ומתח ויזואלי בפער שבגובה פני האבן בין ישן לבין חדש.

בשלב הפיתוח התיירותי של האולם עלה צורך לייצר קריאת חלל ברורה יותר ולמתן את המופעים השונים. לפיכך הוחלט על שחזור נפחי של הקמרונות החסרים, להוציא הפינה הדרומית המזרחית שנותרה פתוחה מתוך כוונה להותיר זכר להיסטוריה המבנית, השימורית וההנדסית של האולם. לאחר התלבטויות רבות הוחלט, כי בניית הקמרונות תבוצע בבטון, במתווה הגאומטרי המשוער שלהם. פעולה זו הייתה אתגר שימורי והנדסי בשל הגאומטריה האי רגולרית, החיבורים בין המקורי לחדש והצורך לתמוך את הקמרונות החדשים על מרכיבי המבנה הקיים. כיום ניכרת אחידות רבה בין האזורים שבהם שוחזרו קמרונות, והמתווה הגאומטרי המקורי של האולם ברור יותר.