|
|
 |
סטנדרטים וכלים בשימור
מהסקר הארכאולוגי לאינוונטר השימור
יעל אלף
חשיבותו של הסקר הארכאולוגי נודעה בארץ כבר לפני יובל שנים, ומאז הוא אחד הכלים המרכזיים למידע על אתרי העתיקות. המידע שהצטבר ב-100 שנות מחקר ארכאולוגי בישראל נקלט כיום באינוונטר האתרים הארכאולוגיים של רשות עתיקות ומשמש לניהולם. בעבודתי במינהל השימור ברשות העתיקות אני מתמודדת יום-יום עם ניהול המשאב הארכאולוגי ומכירה בחשיבות המידע כבסיס לשימור האתרים. אלא שסקרי שימור, בניגוד לסקרים ארכאולוגיים, אינם ממוסדים עדיין כחלק מפעילותה של רשות העתיקות. מפעם לפעם נערכים סקרי שימור כמענה אד-הוק לצורכי תכנון, אולם המידע שנאסף בהם אינו מתורגם ל"שכבת שימור" באינוונטר לניהול המורשת הארכאולוגית של ישראל. אי אפשר, למשל, לסווג את אתרי העתיקות המיועדים לשימור, להעריך את היקף האתרים שנהרסו בחפירות הצלה במשך השנים או לשאוב מידע על עתודות למחקר ארכאולוגי בעתיד. כמו כן, אין בידינו ריכוז של מידע על האיומים שבהם מצויים אתרים ועל מצבם הפיסי או על ערכם התרבותי ועל הפוטנציאל התכנוני שלהם . סוגיית השימור באתרים ארכאולוגיים מורכבת, שכן קיים מתח בין המחקר הארכאולוגי לבין צורכי השימור של השרידים. הארכאולוג חושף את האתר, לומד אותו ומעניק לו ערך, ובאותה עת הוא הורס את השרידים במהלך החפירה. כדי למצות את פוטנציאל המידע הגלום באתר, הארכאולוג שואף להגיע לסלע האם. פעולה זו עתידה לפגוע לא רק במחקר עתידי, אלא גם באפשרות לשמרו ולהציגו לציבור.
|
הצלה מחפירות הצלה
חפירות הצלה הנערכות לטובת פיתוח הארץ הן גורם הרסני מאוד. העלייה במספר החפירות הארכאולוגיות בארץ, מ-2200 חפירות בשנות ה-90 (Kletter & De-Groot, 2001) ל-2900 חפירות הצלה בעשור האחרון (2013-2004) [1] ממחישה את בעיית השימור של העתודות הארכאולוגיות לדורות הבאים. למעשה, אין כמעט אתרים גדולים בישראל שלא נחפרו, ועשרות אתרים קטנים נחפרים בכל שנה ו'נמחקים' מהמפה . כמה 'ניצל' אם כן בחפירות ה'הצלה'?
|
שיטת חפירות ההצלה התפתחה כמענה להרס הנרחב של אתרים ארכאולוגיים בעקבות הבנייה החדשה במרכזי הערים ההיסטוריות, בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה באירופה ובארצות הברית. באופן אירוני, יותר אתרים נהרסו אז מהפיתוח שלאחר המלחמה מאלה שנהרסו במלחמה עצמה. המצב הגיע לידי כך, שבשנת 1972 התפרסם דוח של המועצה הבריטית לארכאולוגיה שכותרתו "מחיקת ההיסטוריה", והוא התריע על כך, שאם יימשכו קצב הפיתוח המואץ וחפירות ההצלה במתכונתם אז, תאבד כל העתודה הארכאולוגית בערים ההיסטוריות בבריטניה בפחות משני עשורים.
|
פתרונות ומודלים לניהול המורשת
הביקורת על חפירות ההצלה הובילה לחיפוש כיווני פעולה חדשים, שיאפשרו שמירה על אתרים רבים ככל האפשר לטובת מחקר ושימושים עתידיים. כמענה לבעיה שהציבו חפירות ההצלה, הציע ליפה (Lipe, 1974) מודל לניהול המורשת הארכאולוגית בארצות הברית. מודל זה מתבסס על ההבנה שהמחקר הארכאולוגי מושתת על משאב מתכלה, המתבלה במהירות. כדי לאפשר את המשך המחקר בעתיד, הוא מבקש להאט את דלדול המשאב ולנהוג בו בחסכנות. לשם כך, קורא ליפה לארכאולוגים להיות מעורבים בכל ההיבטים של ניהול המשאב הארכאולוגי ולא להסתפק במחקרו בלבד. ליפה מציע שלושה כיווני פעולה:
1. חינוך הציבור - בבסיס המודל נמצאים תמיכת הציבור והחינוך להערכת הארכאולוגיה. זאת כדי למנוע ונדליזם וכדי ליצור ערך חברתי, שעל פיו הארכאולוגיה מאירה פרספקטיבה תרבותית על מקומו של האדם בעולם.
2. מעורבות של ארכאולוגים בתכנון - ליפה מציין את היעדרם של סקרים ואינוונטר שיטתי, מוכוון תכנון, וכן את חשיבות המעורבות בשלבי התכנון על מצב שבו חפירות הצלה נערכות בדיעבד, באופן מנותק מהתכנון.
3. שמורות ארכאולוגיות – אסטרטגיית שימור המבקשת לשמר את המשאב באמצעות הכרזה על "שמורות ארכאולוגיות". בשמורות אלה לא יותרו שינויי ייעוד בקרקע, והן יהיו נתונות לפיקוח מחמיר. הבחירה באתרים שיוכרזו שמורות מחייבת קריטריונים מיוחדים, לצד הקריטריונים המקובלים, דוגמת מונומנטליות וייחוד. ליפה מציע לשמר אתרים מייצגים מכל סוג לצורך מחקר עתידי.
עקרונות אלו קיבלו במשך השנים ביטוי באינוונטרים למורשת הארכאולוגית בכמה מדינות בעולם.
|
מה ייכלל באינוונטר? מיון והערכה של אתרים ארכאולוגיים לשימור
השינוי בדגש הארכאולוגי — ממיצוי הפוטנציאל המחקרי לשימור השרידים באתרם — דורש מערכת למיון ולהערכה של האתרים הארכאולוגיים ולשילובם בתהליכי התכנון (Pokotylo, 1976). המיון עניינו בראש ובראשונה הבחנה בין אתר עתיקות לבין אתר מורשת ארכאולוגית; ההבדל נובע בעיקרו מהערך שנעניק לאתר ומהעתיד שנבחר לו. אתרי מורשת הם אותם מקומות, שאנו מייחסים להם חשיבות ובוחרים לשמור אותם ולהורישם לדורות הבאים. היום מרבית השרידים הארכאולוגיים הנחשפים בחפירות הצלה למשל, אינם זוכים למעמד של אתרי מורשת, אלא נהרסים בשל לחצי הפיתוח. החקיקה הקיימת בישראל אינה מגדירה קריטריונים לסיווג אתרים ארכאולוגים כנכסי מורשת. הכרזה על אתרים ארכאולוגיים כ'עתיקה' בחוק העתיקות תשל"ח-1978 מבוססת על גיל הנכס בלבד, כלומר כל שריד ארכאולוגי הקדום לשנת 1700 לסה"נ. אלא שהכרזת האתר כ'עתיקה' אינה מקנה לו מעמד של אתר לשימור. אינוונטר השימור נועד אפוא לזהות את אתרי המורשת מכלל אתרי העתיקות, ולאפשר את ההגנה עליהם, את שימורם ואת פיתוחם. כדי להחליט אילו אתרים לכלול באינוונטר השימור (ומכאן גם יוחלט אילו אתרים לא יקבלו הגנה ויאבדו) יש לקבוע קריטריונים מתאימים לסיווגם ולהערכתם. הקריטריונים הנהוגים באנגליה למשל הם: אתר אופייני לקטגוריה מסוימת או לתקופה, נדירות, תיעוד ומידע על האתר, מכלול, מצב השתמרות, רגישות לאיומים, מגוון והוכחה של פוטנציאל מידע עתידי (DCMS, UK, 2010). נוסף לכך, נקבעו קריטריונים ספציפיים לאתרים הארכאולוגים בהתאם למאפיינים של קטגוריות מחקלאות עד קבורה, ממשל, פולחן ותעשייה (English Heritage, 2012).
|
איזה מידע נדרש באינוונטר לצורכי השימור של אתרים?
1. מידע לצורכי תכנון - אינוונטר של אתרים ארכאולוגיים, כמו מסד הנתונים ברשות העתיקות, נועד לצורכי מחקר ולהגנה על המידע הארכאולוגי. אולם, מידע זה אינו מספק כאמור הגנה מספקת למשאב הארכאולוגי. בעקבות ההכרה בחשיבות האתרים כמשאב תכנוני, כלומר הצורך לשלבם בתכנון כאמצעי לצמצום ההרס ובה בעת לאפשר את מיצוי הפוטנציאל התרבותי הגלום בהם, נוסף גם מידע תכנוני לאינוונטרים לשימור.
2. הערכת סיכונים - המודעות הגוברת לאיומים על המשאב הארכאולוגי ורגישותו להרס מגורמי אקלים, זיהום אוויר, אסונות טבע, שוד ומלחמות, לצד התחזקות הגישות בשימור המצדדות בשימור מונע, העלה את הצורך בהיערכות לאותם סיכונים.
|
בשנת 1992 הושק באיטליה פרויקט 'מפת הסיכון למורשת התרבותית' שבמרכזו מערכת מידע המאפשרת לקבוע סדרי עדיפויות לשימור ולתחזוקה על פי הערכה של מכלול הסיכונים למורשת (ראו איורים 1,2). תפיסה זו הוטמעה גם באינוונטר העתיקות הירדני, המתמקד בזיהוי האיומים ככלי לניטור המורשת, להגנה עליה ולניהולה. כך גם ברשימת אתרי מורשת בסיכון באנגליה (Heritage at Risk), שם נמצא למשל כי 38%(!) מהאתרים המוכרזים נפגעו בשנת 2013 מעיבוד חקלאי. העיסוק בנושא לא פסח גם על רשות העתיקות אשר יזמה עם ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה, סקר סיכון מרעידות אדמה לאתרים ארכאולוגיים. בסקר נבדק מצבם הקונסטרוקטיבי של השרידים מול האיומים הסיסמיים, כדי להעריך את רמת הסיכון של האתרים (ראו איור 3). בסקר נמצא, כי מספר לא מבוטל של מבנים נמצא במצב קריטי. משמעות הדבר היא כי מבנים אלו ככל הנראה לא ישרדו ברעש האדמה הבא אם לא יינקטו פעולות לייצובם.
איורים 1, 2. התפלגות הסיכונים מרעידות אדמה באיטליה מאפשרת היערכות ברמה הלאומית. מתוך מפת הסיכון למורשת התרבותית באיטליה.
|
איור 3. ניתוח האיומים הסיסמיים בדיר עזיז שערך המכון הגאולוגי כחלק מסקר סיכון מרעידות אדמה לאתרים ארכאולוגיים. משקלול של האיומים ורמת הרגישות של האתר התקבלה דרגת הסיכון. באדיבות מיכה כהן, רשות העתיקות.
|
3. שיתוף מידע ומודעות ציבורית - כיום, ב"עידן הרשת", מקבל אינוונטר אתרי המורשת גם תפקיד מרכזי בשיתוף מידע, בחינוך ובהעלאת המודעות הציבורית. אתר הסקר הארכאולוגי של ישראל ברשת הוא דוגמה אחת לכך. מערכות אינטראקטיביות, כמו אינוונטר הנכסים ההיסטוריים של לוס אנג'לס (Survey LA) מזמינות את הציבור להציע אתרים חדשים ולשתף במידע על אודות אתרים קיימים (ראו איור 4). במגמות העכשוויות אפשר למצוא מערכות מידע גאוגרפיות מבוססות קוד פתוח, כמו מערכתArches" " המיועדת לאינוונטרים ולניהול המורשת, ומאפשרת התאמה לצרכים הייחודיים של כל אינוונטר ושיתוף במידע (ראו איור 5).
|
איור 4. אתר הסקר בלוס אנג'לס מבליט את הפנייה לציבור הרחב ללמוד, להציע אתרים, להשתתף ולהיות מעורב בסקר. עיצוב דף הבית משקף את תפקידו של הסקר ככלי לשיתוף מידע, לחינוך ולמודעות ציבורית.
איור 5. מערכת Arches מאפשרת לציבור הרחב לשתף מידע בדבר אתרי מורשת ברחבי העולם, נוסף ליצירה של מסדי נתונים מותאמים לצרכים הייחודיים של גופים וסוגי אינוונטרים שונים.
|
לקראת אינוונטר שימור ברשות העתיקות
כאשר ניגשנו לבנות את מסד הנתונים לפרויקט "הצלת אתרים", שיזמו רשות העתיקות ופרויקט "ציוני דרך" במשרד ראש הממשלה,עלתה השאלה: איזה מידע נדרש באינוונטר שימור? גילינו, כי חוסר מידע הוא המכשול העיקרי בשימורם של האתרים. מעשרות האתרים שבהם התגלו בתי כנסת עתיקים בגליל רק מעטים מוכרים לציבור, ובקרב הרשויות אין מידע על צורכי השימור ועל פוטנציאל הפיתוח שלהם. לכן, פיתחנו אינוונטר שימור לאתרים ארכאולוגיים, בשיתוף תחום טכנולוגיות המידע, אשר מבוסס על מערכת מידע גאוגרפית 'ArcGIS Online' של ESRI. מערכת זו משמשת כלי לקבלת החלטות על אופן ההתערבות בכל אתר, מתוך ראייה כוללת של האזור (ראו איורים 6, 7). אינוונטר זה הוא מיזם-חלוץ (פיילוט) לתשתית של ניהול, ניטור ותחזוקה רב-שנתיים. מאפייני המערכת הוגדרו בהתאם למידע הנדרש לשימור האתרים ולתחזוקתם, ויש בהם בשלב זה מידע סטטוטורי, מידע על מצב השתמרות האתרים והסיכונים, וכן הערכה תרבותית של האתר. השלב הבא יהיה להביא את המידע באינוונטר לידיעת הציבור הרחב כחלק מהפעולות להעלאת המודעות של הקהילה למקום.
|
איור 6. מפת אינוונטר בתי הכנסת בגליל ובה סימון האתרים על רקע שמורות טבע וגנים לאומיים כדוגמה לסוג המידע התכנוני ולבעלי העניין. אפשר לראות גם פרט מכרטיס הסקר של בית הכנסת בחמת גדר ובו המידע הנאסף בדבר איומים. מתוך פרויקט הצלת בתי הכנסת בגליל, מינהל שימור רשות העתיקות. (2014)
איור 7. מפת אינוונטר בתי הכנסת בגליל ובה סימון האתרים על רקע שטחי אש וקווי שבר סיסמיים כדי לנתח את האיומים על האתרים. מתוך פרויקט הצלת בתי הכנסת בגליל, מינהל שימור רשות העתיקות. (2014)
|
סיכום
הסקר הארכאולוגי הוא מכשיר יעיל, מהיר וזול לאיסוף מידע על אודות השרידים שעל-פני השטח (ברוך, 2014). כתנאי להגנה יעילה על האתרים יש להוסיף למידע זה את המידע מסקר השימור ב"שכבת השימור" באינוונטר. מסד ידע כזה יאפשר שילוב של האתרים הארכאולוגיים בקביעת ייעודי הקרקע השונים בכל רמות התכנון. נוסף לכך, האינוונטר יאפשר איתור של אתרים בסיכון וניטור שלהם. זאת, בד בבד עם זיהוי של פוטנציאל הפיתוח וקביעת סדרי עדיפויות לשימור האתרים ולפיתוחם בתכניות פעולה לאומיות ומקומיות. אין ספק, שזהו אחד האתגרים המרכזיים העומדים כיום בפני רשות העתיקות ומינהל שימור בניהול המורשת התרבותית הבנויה בישראל.
*רצוני להודות לרז עפרון על הערותיו המועילות למאמר.
|
הערות
[1] הנתונים באדיבות זהר יעקובי, מינהל תכנון, תאום ובקרה, רשות העתיקות.
רשימת מקורות
ברוך, י., סקר ישראל - סקירה כללית. אוחזר 20.8.2014 מתוך אתר רשות העתיקות.
|
DCMS - Department for Culture, Media and Sport, UK. (2010). Scheduled Monuments Identifying, protecting, conserving and investigating nationally important archaeological sites under the Ancient Monuments and Archaeological Areas Act 1979.
English Heritage. (2012). Scheduled Monuments. English Heritage.
Kletter, R., & De-Groot, A. (2001). Excavating to Excess? Implications of the Last Decade of Archaeology in Israel. Journal of Mediterranean Archaeology, 14(1), 76–85.
Lipe, W. D. (1974). A Conservation Model for American Archaeology. Kiva, 39(3/4), 213–245.
Pokotylo, D. (1976). Archaeological Resource Inventories: Two Case Studies from the British Columbia Interior Plateau.Canadian Archaeological Association Bulletin, 8, 147–161
Reich, R. (1987). The Archaeologist’s Dilemma: On some aspects of archaeology as a “destructive” scientific discipline. Old cultures in new worlds. 8th ICOMOS General Assembly and International Symposium. Programme report - Compte rendu(1009–1015). Washington: US/ICOMOS. Retrieved
|
-------------------------
ספטמבר 2014
-------------------------
המאמר התפרסם בחוברת "דבר עבר" 21, ספטמבר 2014, שהוקדשה לציון 50 שנה להקמת האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל.
|
|
|
|
|
