קירוי מעל פסיפסים בישראל נועד בראש ובראשונה להגן על השרידים הארכיאולוגיים הרגישים מפני גשם, אך יש לו תפקיד חשוב גם בפרשנות ובתצוגה של האתר. המאמר בוחן את הקירויים שהוקמו מעל שלושה פסיפסים בגן הלאומי ציפורי, ומטרתו להציע קריטריונים להערכת העיצוב של הקירוי, כדי לסייע בתכנון של שינויים בקירוי קיים ושל קירוי חדש. תכנון של קירוי מעל פסיפסים הוא אתגר מתמשך בעשורים האחרונים (2003, Sivan; 2012, Demas & Roby; 2001, Teutonico). אין זה מפתיע, שכן התכנון, ההקמה והתחזוקה של הקירוי מציגים את המורכבות של התערבויות מודרניות באתרים ארכיאולוגיים החל בחפירה הארכיאולוגית, דרך השימור, הפרשנות והתצוגה וכלה בניהול השוטף של האתר ובתחזוקתו. השפעת הקירוי על המצב הפיזי של פסיפסים ושימורם נבדקה במחקר משותף של מכון גטי לשימור, England Historic ורשות העתיקות (Stewart, Neguer & Demas,2006; Alef & Neguer, 2014). המחקר המשותף שימש בסיס לגיבוש קריטריונים להגנת השרידים בתכנון של שינויים בקירוי קיים ושל קירוי חדש (2017, Neguer & Alef). מאמר זה יתמקד בניתוח הקירויים בציפורי בהתאמה לפרשנות ולתצוגה של הפסיפסים, כדי לגבש קריטריונים להערכת העיצוב של הקירוי.

 

 

 

> לקובץ המאמר (קטלוג ספריית רשות העתיקות)