|
|
 |
נופי תרבות
הולכים על נופי התרבות של צפון הכנרת
יעל אלף [1]
|
"חמש בשורות מתעדות את חייו של ישוע. ארבע תמצא בכתובים ואחת תמצא בנופי ארץ הקודש. קרא את הבשורה החמישית ועולמן של ארבע הבשורות ייפתח בפניך".
ברגיל פיקסנר [2]
|
למבקר בהר האושר נגלים נופיה של ימת הכנרת, המוקפת במדרונות התלולים והצחיחים של הרי הגולן ממזרח ומצוקי הארבל ממערב. למרגלותיו משתפלת רמת כורזים המותירה רצועת חוף צרה ומוריקה שמשובצים בה שרידים של כפרי דייגים מהתקופה הרומית, כנסיות ביזנטיות ומעגנות. בנופים אלו משתקפת אחת הדרמות המרתקות בהיסטוריה של המערב. במרחבי הגליל ולחופי הכנרת פסעו ישוע והשליחים, ושם גובשו הרעיונות של תורת החסד הנוצרית. נדמה כי נופים אלו השתנו אך מעט מהזמנים שישוע פעל בהם, ריפא חולים והחיה מתים, חולל ניסים ונשא דרשות ומשלים באוזני תלמידיו. סיפורי המקום מציירים לנו את הדי ההתרחשויות, שבמשך מאות ואלפי שנים ריתקו אליהם צליינים ותיירים מכל העולם.
הגשת המועמדות של אתרי הנצרות בגליל לרשימת מורשת עולם של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסקו) מזמנת קריאה ופרשנות נוספת של נופי הבשורה, שלוקחת חלק בשימור מסורת ארוכה של עולי רגל ומבקרים, המבקשים ללכת בעקבות ישוע ולחוות באופן אישי את סיפורי הבשורה במקומות שהתרחשו בהם האירועים.
מהו הערך האוניברסאלי של נופי התרבות בצפון הכנרת שעומד בבסיס ההגשה למועמדות לרשימה היוקרתית של אתרי מורשת עולם של אונסקו?
|
נופי התרבות של צפון הכנרת מועמדים לרשימת מורשת עולם
|
|
אונסקו מעודד פעולות לזיהוי, הגנה ושימור של המורשת התרבותית והטבעית ברחבי העולם. מדיניותו זו מעוגנת ב"אמנה להגנה על מורשת תרבות ומורשת טבע של העולם" משנת 1972. ישראל חתמה על האמנה בשנת 2000 ובכך הצטרפה ל 159 מדינות המחויבות להבטיח הגנה על המורשת הטבעית והתרבותית שלהן.
הועד הישראלי לאונסקו החליט לקדם את ההגשה של אתרי הנצרות בגליל למועמדות לרשימה. תחום שימור ברשות עתיקות קיבל על עצמו לרכז ולהכין את תיק המועמדות. התיק נערך בעזרת צוות מומחים מתחומי ההיסטוריה, הארכיאולוגיה והגיאוגרפיה, ובשיתוף הכנסיות, רשות הגנים הלאומיים והרשויות המקומיות.
ההכרזה המוצעת כוללת כנסיות בנצרת, כפר כנא ונין ונופי התרבות של צפון הכנרת, בהם משולבים כפר נחום, גן לאומי כורזים, טבחה, הר האושר ומגדלא.
|
הנוף שבסיפור והסיפוריות של הנוף - היחס שבין קריאת הנוף לבין קריאת הסיפור
|
|
לרבים "ארץ הקודש" היא ארצם של "כתבי הקודש". הנוף מקבל משמעות עמוקה וייחודית מהאופן שהוא מוגדר ונקרא בו כחלק מהברית החדשה.
"הוּא סָבַב בְּכָל הַגָּלִיל כְּשֶׁהוּא מְלַמֵּד בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּמַכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת וּמְרַפֵּא כָּל מַחֲלָה וְכָל מַדְוֶה בָּעָם." (מתי ד': 23)
רוב חייו פעל ישוע בגליל. נופים אלו ובמיוחד בצפון הכנרת, שזורים בארבעת סיפורי הבשורה הפותחים את הברית החדשה: מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. למרות שהבשורות לא נכתבו כטקסטים היסטוריים, הן משקפות מציאות של מקום. בתיאוריו של ישוע המשוטט בין נצרת לכפר נחום, כורזין ובית צידא, בהרים ולחופי הכנרת, מתגלה אופיו הגיאוגרפי של הגליל במאה הראשונה לספירה.
|
|
בדבריו על הבשורה החמישית, טוען הכומר והחוקר ברגיל פיקסנר כי קריאת הנוף הפיזי של הארץ מאפשרת הבנה טובה יותר של סיפורי הבשורה. גישה זו הייתה מקובלת כבר במאה הרביעית. לדוגמא אוסביוס מקיסריה באונומסטיקון , מזהה אתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים ומקומות קיימים. הלה מתבסס הן על מקורות היסטוריים הן על האתרים עצמם. תפיסה דומה הניעה חוקרים רבים במאה ה-19, לתור את הארץ כשהתנ"ך והברית החדשה משמשים להם מורי דרך כדוגמת אדוארד רובינסון - אבי הגיאוגרפיה המקראית.
|
מי מאתנו לא שמע על ישוע שהלך על המים והאכיל 5000 איש בשני כיכרות לחם ושני דגים לפני כאלפיים שנה. ניתן לשער כי גם כיום, מרבית המבקרים בצפון הכנרת, אם הם נוצרים מאמינים או תיירים מזדמנים, יזהו את המקום עם מעשי הנסים המוכרים מהברית החדשה.
הנופים המוזכרים בסיפורי הבשורה מגדירים את המרחב הגיאוגרפי שפעל בו ישוע. בכך מעוגנים הרעיונות המופשטים באירועים קונקרטיים ומקומות מוחשיים התורמים לשימור המסרים של הסיפור. נופי הכנרת הם דוגמא מובהקת לאופן בו חיבור של רעיונות לזמן ומקום הופכים למיתוס. עם זאת הבקעות, ההרים וחופי הכנרת לאורכם פסעו ישוע והשליחים אינם רק תפאורה לאירועים. לנוצרי המאמין אלו מקומות קדושים, שהאל התגלה בהם. לכן הפכו נופים אלו לחלק אינטגראלי מהמסורות הרוחניות ומוקד לתנועת עולי רגל.
|
הנוף בסיפור - מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל
|
|
נופי הגליל מתבטאים בסיפורי הבשורה בשני אופנים: האחד, במקומות שהתרחשו בהם אירועים מחיי ישוע. השני, במשלים ומטפרות. שניהם ממחישים את הווי החקלאים והדייגים המקומיים ואת אופיו של האזור. השימוש בדימויים מהחי והצומח המקומי המוכרים לשומעיו, עם אדמת הסלעים החשופה והצמחייה החד שנתית, מחדדים את המסרים החברתיים והדתיים. לדוגמא, עם בוא האביב, כאשר מורדות רמת כורזים פורחים במרבדי חרדל צהובים, צף לעינינו משל גרגיר החרדל:
אֵיךְ נְדַמֶּה אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אוֹ בְּאֵיזֶה מָשָׁל נַמְשִׁיל אוֹתָהּ? כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל הִיא. כַּאֲשֶׁר זוֹרְעִים אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה הוּא קָטָן מִכָּל הַזְּרָעִים עֲלֵי אֲדָמוֹת, אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּזְרַע הוּא צוֹמֵחַ וְנַעֲשֶׂה גָּדוֹל מִכָּל הַשִּׂיחִים וּמוֹצִיא עֲנָפִים גְּדוֹלִים עַד אֲשֶׁר עוֹף הַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לִשְׁכֹּן בְּצִלּוֹ. (מרקוס ד': 32-30 )
נראה כי ישוע העדיף לצאת מתחומי היישוב אל שדות הבר כדי לשאת את דרשותיו. הליכה קצרה מכפר נחום הביאה אותו ואת המון העם במעלה ההר שם ישב ולימד את "דרשת ההר" (הנקראת גם דרשת "אשרי"). הדרשה המוכרת כאחת מפסגות הבשורה, מתמצתת את עיקרי התפיסה הנוצרית של צדקה, חמלה וחסד.
|
במקרה זה בחר ישוע בעופות השמים ושושני השדה כדי להמחיש את חשיבות האמונה באל:
הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם... וְלָמָּה אַתֶּם דּוֹאֲגִים לַלְּבוּשׁ? הִתְבּוֹנְנוּ אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה וּרְאוּ אֵיךְ הֵם גְּדֵלִים: אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים. (מתי ו': 28-26)
"הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ. כַּאֲשֶׁר זָרַע נָפְלוּ כַּמָּה זְרָעִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבָאוּ צִפֳּרִים וְאָכְלוּ אוֹתָם. אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אַדְמַת טְרָשׁיִם, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם הַרְבֵּה אֲדָמָה, וּמִהֲרוּ לִצְמֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם אֲדָמָה עֲמֻקָּה. אוּלָם כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ נִצְרְבוּ וּבְאֵין שֹׁרֶשׁ הִתְיַבְּשׁוּ. אֲחֵרִים נָפְלוּ בֵּין קוֹצִים, אַךְ הַקּוֹצִים צָמְחוּ וְהֶחֱנִיקוּ אוֹתָם. וַאֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אֲדָמָה טוֹבָה וְעָשׂוּ פְּרִי -- זֶה פִּי מֵאָה, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים. מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!" (מתי י"ג: 9-3)
ב"משל הזורע" מתוארים המאפיינים המיוחדים של הנוף הגלילי – המפגש בין החלקות המעובדות, לשטחי הבור הסלעיים. הסצנה מתארת את ישוע יושב על שפת המים, וכאשר המון עם מתקבץ סביבו הוא יורד לסירה ומטיף לקהל העומד על החוף:
|
ספרי הבשורה מגלים הבנה של מערכת הרוחות המקומית וממחישים את אותו קשר שהוזכר למציאות, הפעם לתנאי האקלים האפייניים לאגם. בסיפור הנס שישוע משקיט בו את הסערה מתואר כי לעת ערב כאשר הם שטים לעברו השני של האגם: "וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ-סְעָרָה גְּדוֹלָה וְהַגַּלִּים שָׁטְפוּ אֶת הַסִּירָה עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה." (מרקוס ד' : 37). סערות כאלה מוכרות בכנרת כאשר בשעות אחר הצהריים נושבות רוחות מערביות, המכות בימה הקטנה ויוצרות סערות המפתיעות בעצמתן. הרוחות החזקות הן גם המונעות מתלמידיו של ישו להפליג חזרה לבית צידא כמתואר בנס ההליכה על המים: "לְעֵת עֶרֶב הָיְתָה הַסִּירָה בְּאֶמְצַע הַיָּם וְהוּא לְבַדּוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה. רָאָה אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בַּחֲתִירָה, כִּי הָרוּחַ נָשְׁבָה נֶגְדָּם, וּבָא אֲלֵיהֶם בְּעֵרֶךְ בָּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית שֶׁל הַלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הַיָּם. (מרקוס ו': 48-47).
אלו הן רק מקצת הדוגמאות לביטויים של הנוף בסיפורי הבשורה. אולם היכן, נוכל לקרוא את הנרטיב הנוצרי בנוף עצמו?
|
הסיפור בנוף - מסורות הנצרות בנופי צפון הכנרת
|
מאה שנים של מחקר וחפירות ארכיאולוגיות באזור לא העלו ממצאים הקשורים באופן ישיר לישוע והשליחים או לפעילות נוצרית באזור מהמאה הראשונה לספירה (זמן פעילותו של ישוע על פי הבשורות). עם זאת, מהממצאים שנחשפו בכפר נחום, ובעיקר במרכז העיר במגדלא וכן במעגנות הרבות הפזורות לאורך חופי האגם, ניתן ללמוד על המציאות המתוארת בספרי הבשורה. נדרשת אם כן הבחנה בין הממצאים מהמאה הראשונה לספירה, שאין בהם עדות ישירה לפעילותו של ישוע, לבין עדויות מובהקות למסורות הנוצריות שהתפתחו מהמאה הרביעית ואילך.
מתקופה זו נחשפו שרידי כנסיות המציינות אירועים מסיפורי הבשורה בכנסיית נס הלחם והדגים, כנסיית הבכורה של פטרוס (Mensa Christi), הקפלה במורדות הר האושר, הכנסייה מעל הבית של שמעון (פטרוס) בכפר נחום וכורסי.
'הגיאוגרפיה הקדושה' התפתחה בתקופה הביזנטית כשהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה, אז החלו לזהות ולקדש את המקומות המציינים אירועים מחיי ישוע והשליחים. אלו הפכו לאתרי עלייה לרגל עבור מי שביקשו לחוש את האווירה ששרתה בקהל שעמד על החוף והאזין למשלים ועבור מי שחיפשו את ביתו של שמעון (פטרוס) בכפר נחום.
|
מקור מידע נוסף להתפתחות המקומות המקודשים הם תיאורי מסע של עולי רגל שביקרו בארץ החל מהמאה הרביעית לספירה.
הפעילות הנוצרית האינטנסיבית בצפון הכנרת התחדשה במאה ה-19 וכיום פועלים באזור מספר כנסיות ומסדרים: הבנדיקטים בטבחה, הפרנציסקנים במגדלא, כנסיית הבכורה וכפר נחום, היוונית אורתודוקסית בכפר נחום והאחיות הפרנציסקניות בהר האושר.
האתרים המקודשים עונים על הצורך האנושי של עולי הרגל לחוויה מוחשית ובאמצעותה להתחבר למשמעויות הסימבוליות של המקום.
נופיה של בקעת טבחה מדגימים את פרשנות הנוף לאור הנרטיב הנוצרי. המסורת קושרת את טבחה עם מספר מהאירועים החשובים בספרי הבשורה כמו: הקריאה לשליחים, "נס הלחם והדגים", "הדרשה על ההר" והופעת ישו לפני תלמידיו לאחר מותו והעברת הבכורה לתלמידו שמעון (פטרוס).
|
טבחה הוא שיבוש של השם היווני הפטפגון שפרושו "שבעת המעיינות". חלק זה של הכנרת מוכר עד היום כאחד מאזורי הדיג השופעים ביותר, בזכות המעיינות החמים המושכים אליהם את הדגה. כאן התקבעה המסורת על ישוע ש"כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַל שְׂפַת יַם הַגָּלִיל רָאָה אֶת שִׁמְעוֹן וְאֶת אַנְדְּרֵי אֲחִי שִׁמְעוֹן פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת בַּיָּם, כִּי דַּיָּגִים הָיוּ. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "לְכוּ אַחֲרַי וְאֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם לְדַיָּגֵי אֲנָשִׁים." (מרקוס א' :16).
במקום נתגלתה מעגנה קטנה ששימשה את הדייגים בעת הקדומה. בסיפורי הבשורה נמצא עוד הקשרים רבים להווי הדייג למשל בית צידא, ששמו מרמז על צייד הדגים, ומגדלא הקרויה גם מגדל נון, כלומר "מגדל הדגים", ומה סמלי יותר מאשר שמו האנגלי של דג האמנון הקרוי על שמו של פטרוס דג פטרוס (St. Peter's Fish.)
|
הבקעה הפורייה, השופעת מעיינות, הייתה חלק חשוב מהעורף החקלאי של כפר נחום. התמונה המצטיירת של אזור חקלאי בלתי מיושב הולמת את תיאורי האזור בספרי הבשורה. השטח הטבעי, התאים להתכנסות המאמינים הרבים שנהרו אחרי ישוע:
"לְעֵת עֶרֶב נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: "הַמָּקוֹם שׁוֹמֵם וְהַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת; שְׁלַח אֶת הֲמוֹן הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל הַכְּפָרִים לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֵין הֵם צְרִיכִים לָלֶכֶת. תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל." הֵשִׁיבוּ לוֹ: "אֵין לָנוּ פֹּה אֶלָּא חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנִי דָּגִים." אָמַר: "הָבִיאוּ אוֹתָם אֵלַי הֵנָּה." הוּא צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא, לָקַח אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרֵךְ. לְאַחַר מִכֵּן בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם וְנָתַן לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שְׁנֵים-עָשָׂר סַלִּים מְלֵאִים. מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטַּף." (מתי י"ד: 21-15)
|
במסעה בעקבות ישוע, מתארת הנוסעת אגריה, בסוף המאה הרביעית את טבחה:
"ושם ליד הים שדה עשב ובו חציר רב ועצי תמר רבים, ולידם שבעה מעיינות השופעים כל אחד ואחד מים לרוב. בשדה זה השביע האדון את העם בחמישה ככרות לחם ובשני דגים. ואכן מן האבן שעליה הניח האדון את הלחם נעשה עתה מזבח, ומן האבן נוטלים הבאים שבבים לרפואה ומועילה היא לרבים. ליד קירות הכנסיה עוברת הדרך הציבורית, ושם היה למתי השליח בית מכס."[3]
המזבח והדרך הרומית המוזכרים בדבריה נתגלו בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו באתר החל משנת 1898. במהלכן נחשפו שרידי כנסייה קטנה מהמאה הרביעית לציון נס הלחם והדגים ומעליה שרידי בזיליקה מפוארת מהמאות החמישית והשישית, המעוטרת בפסיפס המפורסם עם סל כיכרות הלחם והדגים. מאז חשיפתו היה פסיפס זה לאחד הסמלים הנפוצים של ארץ הקודש בעולם הנוצרי. בשנת 1980 הוקם בתוואי של הבזיליקה העתיקה מבנה הכנסייה המודרנית שמשלבת את אבן המזבח ורצפות הפסיפס העתיקות.
|
המסורות הנוצריות הקדומות מזהות את הר האושר שמצפון לבקעה כמקום שנשאה בו "דרשת ההר". שמו נגזר מהמילה "אשרי" [4] המתחילה את שמונת הפסוקים הראשונים בדרשה. לרגלי ההר שרידי כנסייה ביזנטית לציון הדרשה. מעט הלאה משם מעל לחמאם איוב מערה שהנוסעת אגריה מספרת עליה "על הר סמוך המערה לשם עלה המושיע ואמר את פסוקי "אשרי". בין השנים 1938-1936 נבנתה הקפלה המתומנת בראש ההר, ממנה נשקפים נופי הכנרת והמרחב שפעלו בו ישוע והשליחים. במסורות הקדומות "ההר" הוא מקום מבודד המזמין התבוננות פנימית. גם כיום, נדמה שהשקט במקום משמר משהו מהדי אותה דרשה מפורסמת.
|
המשמעות התרבותית של נופי צפון הכנרת בהווה
|
|
נרטיבים שונים הקשורים בנוף הכנרת יוצרים ריבוד משמעויות למגוון קהילות. עבור מרבית הישראלים למשל, נופים אלו קשורים למורשת היהודית העתיקה ולהתיישבות החדשה במקום, לזכרונות מטיולים וחופשות לחופי האגם. המשמעויות התרבותיות הנוצריות של נופי צפון הכנרת, חושפים רובד נוסף המאפשר הבנה שלהם בהקשר של מורשת אוניברסאלית.
נופי הכנרת היוו מקור השראה שהעשיר את תרבות המערב באין ספור יצירות ספרות ואמנות ומכאן חשיבותם גם עבור מי שאינו נוצרי מאמין.
לפני המבקר בהר האושר מתגלה פנורמה של נופי הבשורה ונפרשות העדויות למסורות הנצרות. הנופים משולבים בסיפור כשם שהנרטיב הנוצרי נחקק בנוף, ברגליהם של רבבות עולי רגל למעלה מ- 1600 שנים.
בגליל, ב'גיאוגרפיה הקדושה' טמונים שרידיה של ה'היסטוריה הקדושה', כאן נוצרים חיבורים רבי עוצמה: של הנוף המקומי המוחשי, עם ההיבט הרוחני הלא מוחשי; של הארצי עם הקדוש, של העבר עם העתיד. הדיאלוג המתמשך, המתקיים בעת ובעונה אחת בין הנופים שבסיפורי הבשורה ובין הסיפוריות של הנוף, הנכתב מחדש דור אחר דור, הם בעלי ערך אוניברסאלי והוא הבסיס להגשת מועמדותם של אתרי הנצרות בגליל לרשימת מורשת עולם.
נופי צפון הכנרת עודם שומרים על המרקם ההיסטורי והאופי האותנטי אך הם מאוימים תדיר מיזמות פיתוח העלולות לפגוע במרקם העדין והרגיש של הנוף. הכרה בערכיהם של האתרים היא תנאי לשימורם. הגשת המועמדות היא נדבך ביצירת תשתית להגנה ולשימור של האתרים ונופי התרבות של צפון הכנרת.
----------------------------------
[1] כותבת המאמר ריכזה את הכנת תיק המועמדות לאתרי הנצרות בגליל לרשימת מורשת עולם של אונסקו יחד עם מיכאל כהן.
[2] כומר בנדיקטי שחי במנזר של טבחה והקדיש את חייו לאיתור המקומות שהתרחשו בהם האירועים המתוארים בספרי הבשורות.
Pixner, B.(1992). With Jesus Through Galilee According to the Fifth Gospel. Rosh Pina.
[3] לימור א' (1998) מסעות ארץ הקודש, הוצאת יצחק בן צבי, ירושלים עמ' 125
[4] שם עמ' 124-5
|
|
מקורות לסקירה
מאמר זה מבוסס על חומר מתיק מועמדות של אתרי הנצרות בגליל לרשימת מורשת עולם של אונסקו (2008), ובמיוחד על הפרקים העוסקים בנופי התרבות של צפון הכנרת שנכתבו בעזרתם של ד"ר עירית עמית, אביעד שר שלום, יוסי סטפנסקי וד"ר יקי אשכנזי.
-----------------------------
נובמבר 2008
|
|
|
|
|
